Offenders

פרק 16- פותחים הכל

•הדר•
נכנסתי לבית יותר נכון לשטח מלחמה כי היו אולי עשרים אנשים בסלון, אחים שלי וכנראה כל מיני חברים שלהם שהיו מוכנים לצאת לחפש אותי לפי המשפט שסער אמר "לא מעניין אותי, אתם הופכים כל סלע בעיר בשביל למצוא אותה הבנתם?" בלעתי את רוקי וראיתי שכל הגברים היו שרירים כאלה ואפילו די...חתיכים, כל אחד סקסי בדרך שלו.
חשבתי על איך אני הולכת להודיע להם שאני פה אז אזרתי אומץ "היי כולם" אמרתי בקול רם וכולם הסתובבו אליי "למה אתם פה? אה בטח לחפש אותי, טוב אז אתם משוחררים כי אני פה... ואין מה לחפש"
פלטתי בלחץ והלכתי למטבח, שמעתי את סער עומר כמה דברים וכולם יצאו מהבית, לקחתי את הפאנטה שלי וראיתי את סער ונועם יושבים עם פרצוף עצבני ורגל רועדת, ״איפה. היית?״ נועם שאל ויכולתי לשמוע עצבים בקולו, סעמק מה אני אומרת להם
״בחוץ״ פלטתי בלי היגיון והלכתי לכיוון חדרי
״תעצרי עכשיו הדר״ סער צעק ונעמדתי במקום והסתובבתי אליהם, הוא סימן לי עם העיניים להתיישב על ספה וזה מה שעשיתי, ״תקשיבי ותקשיבי לי טוב, בזמן האחרון את נעלמת הרבה מהבית, חוזרת בשעות מאוחרות לבד, בקיצור התחלת להרשות לעצמך״ סער אמר ונועם חזר מהמטבח והתיישב לידו
״אז הגיע הזמן שתסבירי, ובלי שקרים הדר״ נועם אמר והוסיף ״אני לא צוחק״ מה אני עושה מה?
אני לא יודעת איך הם יגיבו לזה, אולי עדיף כבר שאני אקרא גם לאבא? כן עדיף, ״חכו״ הלכתי לחדר העבודה של אבא, הקמתי אותו מהכיסא והושבתי אותו ליד הבנים
״יש לי חבר״ הטלתי את הפצצה והסתכלתי עליהם, ראיתי איך העצבים בוערים בתוכם,
״קוראים לו אור הוא בן 20, והוא בצבא״ המשכתי ופחדתי להגיד שאבא שלו שוטר, אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני פותחת פה הכל ומצד שני אבא שלי עבריין אבא שלו שוטר, ניקח את הסיכון?
״את יוצאת עם מישהו בן 20?״ נועם אמר בעצבים והנהנתי ״אבא אתה ידעת מיזה?״ הם שאלו ביחד ואבא הנהן, ״כמה זמן כבר אתם ביחד??״ סער שאל וכבר נהיה אדום,
התחרטתי קצת על זה שלא סיפרתי להם מראש, אולי ככה הייתי חוסכת להם את כל העצבים האלה, ״חודש בערך...״ מילמלתי וראיתי את סער קם ונותן אגרוף לקיר,
הוא לקח את המפתחות מהשולחן ויצא מהבית, מבלי ששמתי לב אבא כבר נעלם בזמן השיחה, כנראה הבין שזה משהו שהיה קורה ובחר לא להתערב או משהו,
״את נורמלית? את יודעת איך אנחנו דואגים לך ושומרים עלייך״ נועם אמר מנסה להראות שהוא רגוע, הנהנתי אליו ״אז למה, למה את יוצאת עם מישהו בן 20? כבר חודש הדר, חודש את לא מספרת לנו, לאחים שלך, שיש לך חבר? ואם היה קורה לך משהו, ואם הוא מסוכן? את לא יכולה לדעת, את לא מכירה את כל האנשים וכל הטיפוסים כמונו״ אמר והרגשתי חרטה בלב, שגרמתי להם ככה לדאוג לי ולהביא את כל ה׳חיילים׳ של אבא שלי רק בשביל לחפש אותי בזמן שהייתי אצל אור, הנהנתי באיטיות והשפלתי את הראש, הרגשתי את היד של נועם מרימה את ראשי ״אני אוהב אותך אחותי, אבל אני חייב להירגע״ אמר ונשק לראשי ויצא גם הוא מהבית.

נרדמתי מיד אחרי השיחה עם נועם, ועכשיו כשאני כבר ערה ורואה ששמונה בערב והם עדין לא חזרו, אני לא יודעת מה לחשוב, איפה הם? הם עושים משהו? למישהו? הם חיפשו את אור? או שהם סתם הלכו לזיין איזה מישהי,
המחשבות אכלו אותי מבפנים, אולי אני קשוחה ורעה אבל כשזה מגיע למשפחה שלי אני הכי בכיינית ורגישה, ואני אף פעם לא בלחץ או מתחרטת על המעשים שלי אבל כנראה שעשיתי טעות כשלא סיפרתי להם על זה, כבר שמעתי על הרבה מקרים שהאחיות לא סיפרו לאחים שלהן שיש להן חבר, שבמקרה זה חבר קרוב או מישהו שהם שונאים ואז הקשר בין האחים התנתק ואני לא רוצה שזה ייקרה, הם ואבא שלי האנשים היחידים שיש לי בחיים.
טרקתי את הדלת לשליח פיצה שביקש טיפ,
והתחלתי לאכול את הפיצה עם זיתים שלי, בזמן שאני רואה שקרניות קטנות.

הדלת נפתחה ונועם וסער נכנסו לבית עם מבט של רוצחים, מודה לא הצלחתי לבלוע את החתיכה שלקחתי, עצרתי את התוכנית כשהם התיישבו מולי, ״תביאי אותו מחר״ סער אמר בקול גברי ושקט, ראו עליו שהוא עוד עצבני
״ולא מעניין אותי אם זה עדין מוקדם״ הוא הוסיף והלך לחדר, שתיתי קצת מהפאנטה שלי
ונועם הוסיף בחיוך קטן, ״מחר כבר נגיד לך באיזה שעה״ הנהנתי וגם הוא נכנס לחדר שלו.

״זורם לך למסיבה?״ קיבלתי הודעה מהראל,
וכשחושבים על זה מתאים לי רצח מסיבה,
לשכוח קצת מכל מה דקה פה בשעות האחרונות, מקסימום לא ירשו לי אני אברח.
״מתי את אוספת אותי?״ החזרתי הודעה והלכתי להתקלח, אמן שיהיה טוב במסיבה הזאת.