너 때문에 ♡ בזכותך

- 7 -

"הגענו." אמר ג'ונגקוק כשהחנה את הרכב. "אתה יורד עם הפיקאצ'ו לקנות לנו לשתות?" שאלתי בפליאה. "כן." אמר ושיפשף את עורפו. "כאן אין סיכוי שיצלמו אותי." אמר וצחקק. "טוב, אז אני רוצה שוקו עם קצפת ובלי מרשמלו בבקשה." אמרתי ושלחתי אליו חיוך. "סגור, עליי." אמר וחייך אלי בחזרה. אחרי כמה דקות הוא חזר לאוטו עם 2 כוסות ענקיות ושקית ביד. הוא הניח את הכוסות על גג הרכב ופתח את הדלת, "קחי." אמר והושיט לי את כוס השוקו החם שלי, "רק תזהרי, זה חם." אמר כשהניח את הכוס בידי. "תודה." אמרתי ועזרתי לו עם הכוס שלו בזמן שהוא נכנס חזרה לאוטו.

"מה יש בשקית?" שאלתי מסוקרנת. "משהו טעים." ג'ונגקוק ענה, "איך את עם תותים וקצפת?" הוסיף ועיניי נצצו מהמחשבה על השילוב המנצח הזה. "לא מתנגדת לזה בכלל." אמרתי מנסה לשמור על איפוק. הוא פרץ בצחוק "מה מצחיק?" שאלתי מבולבלת. "הריר נוזל לך מהפה, ואת אומרת לי לא מתנגדת, את חמודה כל כך" אמר, ואני רק הסתכלתי עליו בהערצה, הוא מצליח לקרוא אותי גם מבלי לדבר. אני אוהבת את היכולת הזאת שלו, לא כולם מצליחים להבין את מי שאני, חשבתי לעצמי.

"בא לך שנסע לים?" שאל. "זה לא רחוק?" שאלתי בחזרה לא מודעת למיקום שלנו בכלל. "2 דקות נסיעה, אפילו פחות." הוא אמר. "אז בכיף." השבתי. כשהגענו לים ג'ונגקוק יצא והתיישב על אבן ענקית שהייתה על החוף. אני יצאתי אחריו ונעמדתי לצידו, מביטה בגלים שנשברים על החול ויוצרים קצף לבן שלמרות החושך נראים. "אני אוהב את הים." אמר ולגם מהשוקו שלו, "גם אני." התוודתי, "בישראל הייתי גרה ליד הים." אמרתי. "בואי שבי." הציע קוקי שאני אשב עליו. "א..א..אני בסדר" אמרתי במבוכה.

הוא התרומם וצעד לכיוון האוטו וחזר עם שמיכה ענקית. "קר ממש, בואי." אמר ולקח אותי אליו, מכסה את שנינו עם השמיכה. מרגישה את ראשו קרוב לצווארי, הנשימות שלו מלטפות את עורי החשוף. לוגמת בהנאה מהשוקו שלי, "טעים?" שאל "כן, מאוד." עניתי. השמש התחילה לזרוח, והשמיים נצבעו בצבע אדמדם. "אני שמח שאני רואה את זה איתך." אמר וגרם לי להסמיק ממש, לא ידעתי מה לענות לו, פשוט הסתובבתי אליו וחיבקתי אותו קרוב אליי. "תודה" אמרתי לו.

חזרנו לרכב כי טוב צריך לחזור הביתה, בנסיעה חזור הוא שם לי את השירים שלהם, והשמיע לי את השיר שהוא כתב. "מתי יש לכם הופעה?" שאלתי מסוקרנת. "למה? בא לך לבוא?" שאל ג'ונגקוק וחיוך נמתח על שפתיו. "אולי, בא לי לראות את האנרגיות שלך על במה." התוודתי וחייכתי אליו. "אני מפלרטט עם המעריצות שלי מלא, אז קחי את זה בחשבון." הוא אמר פתאום עם מבט רציני. "מעולה." אמרתי ולבי נצבט.

הנסיעה עברה מהר, ג'ונגקוק סיפר לי על עצמו דברים וכך גם אני, הכרנו אחד את השנייה טוב יותר מבלי שנשים לב, פשוט דיברנו ודיברנו. "אז לילה טוב לנו." אמרתי ויצאתי מהרכב. "חכי!" הוא יצא לעברי, אוחז בפניי, "אני רוצה תשובה, אבל אני לא אאיץ בך, אני רוצה אותך בחיי, אבל רק כשתרגישי שאת גם רוצה את זה." אמר ונישק את לחיי. "ג'ונגקוק אני..אשתדל לתת לך תשובה מהר." עניתי והתענגתי על מגעו עוד טיפה לפני שנכנסתי לבניין שלי.

הגעתי הביתה והיה שקט, טוב השעה הייתה 8 בבוקר כמובן שיהיה שקט. נכנסתי לחדרי ונפלתי לשינה עמוקה.

"קומי כבר! כמה את יכולה לישון?" נכנסה מינהי לחדרי. "קומי, קומי, קומי!" אמרה ללא הפסקה. "אוף עזבי אותי, חזרתי מאוחר אתמול." עניתי. "הלכת לישון ב5 גג, מה חזרת מאוחר?" אמרה בקול מבולבל קצת. "הלכתי לישון ב8." עניתי ושמתי על ראשי את השמיכה שלי. "מה? למה?" היא שאלה ומשכה את השמיכה מראשי. התיישבתי על המיטה והתחלתי לספר לה על הלילה שהיה לי עם ג'ונגקוק.

"ומה את מתכננת לענות לו? כאילו מתי את מתכננת לענות לו?" שאלה מינהי. "אני לא יודעת.." עניתי והשפלתי מבט. "דאנבי, אני יודעת שיש לך משהו אליו, לא היית מתנשקת איתו אם לא,  אני מכירה אותך יותר מדי טוב." היא אמרה. "השאלה אם זה רק משיכה או שיש משהו מעבר." הוסיפה. "אני לא יודעת, הוא הטעם שלי מבחינת מראה, הוא מבין אותי כל כך וזה בחיים לא קרה לי,  זאת הייתה פגישה שלישית שלי איתו בלבד, אני לא יודעת." אמרתי ומשום מה התחלתי לבכות. "למה את בוכה?" נלחצה מינהי. "אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת." השבתי וניגבתי את הדמעות.

"יש לי רעיון!" אמרה מינהי וקמה ממיטתי. "בואי נלך לדייט." היא המשיכה. "ומה זה יעזור לי ללכת איתך לדייט?" עניתי וצחקתי. "לא רק אני ואת, מפגרת, אני, את, ג'ימין וג'ונגקוק." אמרה בהתלהבות. "אוקיי, אני לא הולכת להציע לו דייט, את יודעת, כן?" אמרתי לה. "אני אגיד לג'ימין, אנחנו נסדר משהו, אל תדאגי." אמרה מינהי.

עברו כמה ימים, מינהי וג'ימין ניסו למצוא יום שהוא פנוי להם כדי שנצא לדייט הזה. אבל ללא הצלחה, הם בדיוק עשו קאמבק עם אלבום חדש ולא היה להם הרבה זמן. ג'ונגקוק בקושי דיבר איתי בגלל שהיה ממש עסוק, והאמת שהתגעגעתי אליו. החלטתי לשלוח לו הודעה. "אני מתגעגעת אליך." שלחתי לו "אני מקווה שאתה לא עובד קשה מדי ולא מדלג על ארוחות, פייטינג!" הוספתי והנחתי את הפלאפון בצד. "מינהי בא לך לעשות משהו?" שאלתי את חברתי.

"מיאן חברה שלי, יש לג'ימין יום חופשי היום אז אנחנו נפגשים." אמרה בהתלהבות. רגע אז זה אומר שגם לקוקי יש יום חופשי היום, הלכתי לטלפון שלי, בודקת אם קיבלתי הודעה, כלום, נכנסת להודעות ורואה שהוא קרא את ההודעה. 'מוזר' חשבתי לעצמי. מינהי התארגנה לפגישה שלה עם ג'ימין, איזה כיף לראות אותה מתלהבת ככה. "אייש, אני לא יודעת מה ללבוש!" אמרה בתסכול. "מה האופציות?" שאלתי, מנסה לעזור. "טוב, חכי דקה, אני אמדוד לך!" ענתה בהתרגשות. "אוקי אז יש את זאת." אמרה כשלבשה מכנס שחור קצר עם סריג שחור ומגף שחור עד הברך. "אוקיי, מה האופציה השנייה?" שאלתי בסקרנות. " אוקיי, אני מחליפה, שנייה." אמרה וחזרה עם שמלה שחורה עם שרוול ארוך ונעל עקב סגורה. "זה!" אמרתי בהחלטיות. "לגמרי זה!" אמרתי בשנית להופעה השנייה שלה.

השעה הייתה כבר 8 בערב ומינהי בדיוק יצאה מהבית, "תהני!" אמרתי לה בצעקה ששמעתי את הדלת נסגרת. "תודה!" אמרה בצעקה בחזרה במדרגות. "חברה טיפשה יש לי." אמרתי וצחקתי לעצמי. שולחת יד לטלפון שלי, תוהה למה הוא לא עונה לי, בהיתי בשיחה שלי עם ג'ונגקוק. "מעצבן אחד!" אמרתי וזרקתי את הטלפון שלי על המיטה. "טוב, די לחשוב עליו." אמרתי לעצמי והלכתי לסלון, הדלקתי את הטלוויזיה ושמתי לעצמי סרט.
"דאנבי, תפתחי את הדלת, אני יודע שאת שם.. אני שומע את הטלוויזיה." שמעתי מתוך שינה.
"דאנבי." שמעתי שוב דפיקות חזקות על הדלת.
הקול היה מוכר לי, אני עדיין חולמת?
קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון הדלת.
פותחת אותה בזהירות.
והוא עמד שם!