너 때문에 ♡ בזכותך

- 22 -

מוקדש למינהי שלי ❤
הפרקים הבאים יסופרו מנקודת מבט של מינהי, תהנו.

השעה היית 1 בלילה עד שדאנבי נרדמה, עבר עליה יום קשה, שולחת הודעה לחבר המתוק שלי, "ג'ימיני מחר באיזה שעה?" קבענו לנסוע להורים שלו לבוסאן, אמרתי לו שיום אחרי שדאנבי תתעורר ניסע, תודה לאל שהיא התעוררה. החודש הזה היה החודש הכי קשה בחיי, לראות את החברה הכי טובה שלך שוכבת בבית חולים בצורה כזו, הלב שלי נשבר. "כדי שנגיע מוקדם נצא בסביבות 6 טוב יפה שלי?" הוא אמר ושאל, כזה הוא היה. "אין בעיה, אני אוהבת אותך ניפגש מחר" אמרתי וחיכיתי ללילה טוב שלו, "לילה טוב, אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם" הוא אמר, אם יש משהו שאני אוהבת בג'ימין זה שהוא תמיד, תמיד, תמיד יפגין אהבה! ואני לעומת זאת לא אחת כזו, קצת קשה לי, אבל איתו אני מצליחה. הוא לא מתייאש מימני, חמוד שלי.

ארזתי תיק, שמתי קצת טייצים, חולצות, שמלות, נעלי ספורט, נעלי עקב אבל הם בסימן שאלה אם אלבש, מברשת שיניים, תחתונים, גרביים, טוב זה כולה 3 ימים מה אני מגזימה, סגרתי את התיק והנחתי בכניסה לחדר, אירגנתי את התיק צד שלי, משקפיי שמש, ארנק, מטען נוסף, אודם, בושם וזהו. עכשיו לישון. החלפתי בגדים ונכנסתי למיטה. בוהה בתקרה. 'לישון מינהי, לישון' אמרתי והנחתי יד על הלב שלי שדפק במהירות. 'יהיה בסדר הכל יהיה בסדר' מנסה להרגיע את עצמי, לאט לאט נפלתי לשינה עמוקה.

השעון מעורר צלצל בשעה 5 בבוקר, קמתי וכיביתי אותו, התרוממתי מהמיטה וצעדתי בשקט למטבח מרתיחה את המים והולכת לצחצח שיניים בנתיים, חוזרת למטבח ומכינה לי שוקו ולנו פרוסות חמודות לדרך. רציתי לפנק את ג'ימין קצת. אורזת את האוכל בקופסאות ומסדרת בתיק שיגן על זה. 'טוב להתארגן' אמרתי לעצמי, הלכתי לחדר ושמתי על עצמי ג'ינס בהיר וסריג לבן מלפפת סביב צווארי צעיף בצבע שמנת עם קצת שחור, לבן ואדום, מעיל בצבע שמנת, מגפיים בצבע שמנת, וזהו. אני מוכנה. בדיוק ג'ימין דפק בדלת, הוא ידע שאני אזדקק לעזרה עם התיק.

"בוקר טוב יפה שלי" הוא אמר כשפתחתי את הדלת ונשק לשפתי. "בוקר טוב" אמרתי וכרכתי את זרועותי סביב צווארו, נענת לנשיקה החמה שלו. השפתיים העבות והורדרדות שלו היו קרות הבוקר. "קר בחוץ?" שאלתי אחרי שהתנתקנו מהנשיקה. "כן, אבל בבוסאן יהיה פחות קר אל תדאגי" הוא אמר ואימץ אותי לחיבוק מוחץ. "את מוכנה?" שאל "כן" עניתי בחשש. "אל תדאגי, אני בטוח שההורים שלי יאהבו אותך!" הוא אמר ששמע את החשש בקולי. "אני מקווה גם" עניתי, בחיים לא הייתי לחוצה כמו היום.

ג'ימין לקח את התיק שלי, אני לקחתי את התיק צד שלי והאוכל שארזתי לנו וירדנו לאוטו. "יא מה זה כל זה?" אמרתי שראיתי מלא קופסאות עטופות באוטו, "בגלל שזאת הפעם הראשונה שלך, אז חשבתי לקנות בשמך כמה מתנות להורים שלי" הוא אמר ושיפשף את הראש. "יא! פארק ג'ימין היית אומר לי. הייתי קונה את זה בעצמי" אמרתי בהלם. "את קנית את זה בעצמך, את לא זוכרת כשהלכנו לקניות כל פעם שאמרת לי 'יא מאמי תראה איזה יפה זה יהיה לאמא שלך, לאבא שלך, לאח שלך',  אז כל פעם שראית משהו שחשבת שההורים שלי יאהבו קניתי את זה" אמר וחייך.