Too Beautiful for you

פרק 9

"את בסדר?" שאל דילן.
"כן, מה קרה לי? אני לא זוכרת כל כך" אמרתי.
"נפלת וקיבלת מכה בראש אבל הכל בסדר עכשיו" אמר דילן.
"אוקיי, מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"באתי להתנצל על מקודם" אמר דילן.
"זה בסדר שכחתי מזה כבר, בוא נראה סרט או משהו בא לי על פופקורן ממש" אמרתי.
"טוב אני בוחר משהו" אמר דילן.
-נ.מ דילן-
אני לא מאמין, אני ונועה הכרנו בילדות, הילדה ההיא הייתה היא?
כשנועה התעלפה שמתי אותה על הספה וראיתי את בתיבת נגינה של אמא שלי, מה היא עושה כאן ומכתב מוזר שהיה נראה כמו הכתב של אבא שלי, מה הוא רוצה מנועה מאיפה הם מכירים בכלל?!, הסתכלתי הקופסא וראיתי משהו שנראה כמו חתיכת נייר, לא, זאת תמונה וראיתי שזה אני ונועה?! מה לעזאזל?! היה מצורף לזה פתק.
"אפילו אחרי עשר שנים, הגורל איחד בינכם שוב" האבא הדרמתי שלי יואו, רגע עשר שנים? רגע רגע אני זוכר שהייתי משחק מלא עם ילדה אחת שהייתה החברה הכי טובה שלי ורגע אחד, הבטחנו משהו אחד לשני, שלא משנה כמה רחוקים נהיה אחד מהשני, הרגשות שלנו לא ישתנו ואנחנו ניפגש שוב. אני הבאתי לה את השרשרת הזאת, ואני זוכר שביום שנפרדנו היה תאונת דרכים קשה ונהרגו הרבה אנשים והייתי בטוח שהיא הייתה אחת מהם ובכיתי מלא, הייתי בן שמונה בערך ואבא שלי לקח לי את כל הדברים שהזכירו לי אותה כדי שאתגבר עליה והשרשרת, איפה היא? למה היא לא בקופסא?!, אני לא יכול לתת לנועה לדעת שאני הילד ההוא, עדיין לא, אז לקחתי את הקופסא לחדר שלי במהירות בזמן שהיא הכינה את הפופקורן.
-נ.מ ליאל-
החלפתי בגדים לבגד ים ורציתי לשחות ומישהו דחף אותי מאחור.
"השתגעת?!" כבר ידעתי מי זה.
"זה היה דורש" אמר ליאם.
"אני אראה לך מה זה דורש" אמרתי והתחלתי להשפריץ עליו מים והוא הוריד את החולצה ודפקו לתוך הבריכה והתחלנו להשפריץ אחד על השנייה מים והתחלנו לצחוק כמו מפגרים.
"טוב די כבר" אמרתי נרגעת מהצחוק שלי והוא נישק אותי שוב!.
"מה את-" אמרתי והוא קטע אותי לנשיקה סוחפת יותר ומשום מה, זרמתי איתו והנחתי את היד שלי על הצוואר שלו וכשהבנתי מה אני עושה העפתי אותו ממני ונתתי לו סטירה.
"למה אתה ממשיך לעשות את זה, אני לא חברה שלך אתה יודע" אמרתי.
"אמרתי לך עד שלא תודי שאת מקנאת לי, אני אמשיך לנשק אותך" אמר ונתן לי נשיקה חטופה על השפתיים.
"אבל אני לא!" צעקתי עליו ויצאתי מבריכה ולקחתי את החלוק שלי במהירות שיא ונכנסתי לבית.
"לילו בואי רואים סרט" אמרה נועה שישבה עם דילן הספה וישבתי לידה.
"ראיתי הכל, אני מצפה לשמוע פרטים בהמשך חיחיחי" אמרה נועה בקול שובבי.
"טוב, איפה ליהי?" שאלתי.
"הלכה לדייט עם הארי" אמר לואי מאחורינו.
"מה?! היא והארי יוצאים והיא אפילו לא סיפרה לנו?!" צעקנו ביחד על לואי.
"זה לא אשמתי תגידו את זה לה" אמר לואי והסתכלתי על הלוח שנה, זה מזכיר לי שאין לנו יותר מדי זמן להיות עם הבנים, בקרוב נצטרך לחזור הביתה, ולא נתראה שוב.. זה מעציב אותי את האמת, וגם את נועה שהבחנתי שגם היא חושבת על אותו דבר.
אנחנו תמימות מדי לפעמים, הם אפילו לא מחפשים אותנו, דואגים לנו, כלום איזה הורים טובים יש לנו..
"מה קרה בנות?" שאל לואי.
"סתם, בואו נראה משהו" אמרתי ובחרתי בסרט רנדומלי.
-נ.מ ליהי-
"איזה כיף יואוו" אמרתי בצחוק.
"בואי נתערב שאת לא מצליחה לקפוץ גבוה יותר ממני" אמר הארי והמשכנו לקפוץ בטרמפולינות ובתכלס הלכנו להנות כמו ילדים קטנים.
" זה היה כיף, מה עושים עכשיו?" שאלתי אחרי שיצאנו משם.
"בא לי גלידה זורם?" שאל הארי.
"זורם" עניתי והוא החזיק את היד שלי ונכנסנו לגלידרייה.
"היי ברוכים הבאים מה תרצו להזמין?" שאלה מוכרת אחת.
"גלידת ריבת חלב ואת?" שאל הארי.
"שוקולד" אמרתי.
"בבקשה, זוג גלידות לזוג הצעיר" אמרה המוכרת.
"אנחנו לא ז-" באתי להגיד והארי קטע אותי
"תודה" אמר ויצאנו משם.
"למה לא נתת לי לענות לה?" שאלתי בכעס.
"מה זה משנה אם היא חושבת שאנחנו זוג יום יומיים והיא תשכח מזה" אמר הארי.
"אם אתה אומר.." אמרתי והתחלנו להסתובב ומלא אנשים חייכו אלינו ולא הבנתי מה הם רוצים ורק עכשיו הבנתי שאני ממשיכה ללכת יד ביד עם הארי ורציתי לעזוב את היד שלו והוא חיזק שוב את האחיזה שלו.
"מה?! אין לכם חיים שאתם מסתכלים עלינו ככה?!" צעק הארי הפחדן מול כולם והם המשיכו העיניינים שלהם.
"תפסיק להביך אנשים יואו אמא איזה פדחן" אמרתי
"אני למה את חושבת ככה?" שאל בפרצוף כלבלב חמוד כזה.
"אל תסתכל עליי ככה" אמרתי והתחלתי לברוח ממנו.
"יש לך חולשה לעיניי כלבלב מה?" שאל והתחיל לרדוף אחרי ועלינו על האופנוע שלו ונסענו הביתה.
"היה לי ממש כיף הארי" אמרתי.
"תמיד אפשר לעשות את זה שוב" אמר הארי שהחנה את האופנוע.
"ברור אבל בכל זאת אתה חייב להפסיק להחזיק לי את היד, אנשים חושבים שאנחנו זוג וזה מביך..." אמרתי בשקט.
"אז מה זה מילה שלהם נגד שלנו תאמיני לי ברגע שתפסיקי לדאוג איך אחרים חושבים עלייך, תצליחי להנות מהחיים כמוני למשל, אני עושה רק דברים שאני אוהב, אני חושב שאת צריכה לעשות את זה גם" אמר הארי וחייכתי אליו ואיך שנכנסנו לגינה ליאל ונועה תפסו אותי.
"איפה היית? כמה זמן? הלכת לדייט בלי להגיד לנו?" הן קפצו עליי במיליון שאלות עד שמעדתי אחורה לבריכה ומתוך הבהלה הן נפלו גם.
"אני חושב שאנחנו צריכים לעשות גדר סביב הבריכה כדי שהן יפסיקו ליפול לתוכה" אמר נייל והשפרצתי עליהם מים וכולנו שיחקנו בבריכה, אבל משום מה הרגשתי שמישהו צופה בנו.
-נ.מ X-
"אני חושבת שדילן גילה אותנו אדוני" אמרה אמילי.
"אני לא מתכוון לוותר, הילדה הזאת היא היחידה שיודעת מה קרה בתאונה הזו, התאונה שלקחה ממני את הבן אדם שהיה הכי חשוב לי אני צריך לדעת מה קרה שם" אמרתי בכעס.
"דילן לא יסלח לך על זה לעולם" אמרה אמילי וסטרתי לה.
"תשתקי, אל תשחקי אותה תמימה שלא מבינה כלום אם אין לך משהו מועיל לעשות, את מוזמנת לעזוב" אמרתי בכעס.
"אני אגרום לה להיזכר" אמרתי.
"על מי אתה מדבר?" שמעתי קול של מישהי והייתי בשוק כמו שהיא הייתה בשוק.
"אבא?" שאלה הילדה.
"אני לא מאמין, זאת את" אמרתי ויצאתי מהרכב.
"מי אתה?" שאלו כל שאר הילדים שהיו בבריכה.
"היי אתה" אמרה נועה.
"מה אתה עושה כאן אבא?" שאל