Too Beautiful for you

פרק 39+40

"וואי זה מרגיש טוב" אמר לוק.
"כן, עכשיו אני מרגישה שירדה לי אבן מהלב" אמרתי.
"בואי נלך לאכול גלידה" אמר לוק.
"יאללה, אני רוצה גלידת לוטוס" אמרתי בשמחה.
"רק אל תזרקי אותה עליי כמו פעם קודמת" אמר לוק וצחקתי.
"אשתדל" אמרת והתחלנו לנסוע.

-נ.מ נועה-
"הכל בסדר איתה?" שמעתי את הקול של דילן והכל היה מטושטש אז מצמצתי כמה פעמים ושפשפתי את העיניים.
"מה קרה לי?" אמרתי.
"יפה שלי את בסדר?" אמר דילן וחיבק אותי.
"כן רק כואבת לי הבטן, רגע, הילדים שלי, מה קרה? אל תגיד לי ש-" אמרתי בלחץ.
"הכל בסדר נועה, הילדים שלך בסדר גמור" אמר יוסי (הרופא).
"גאד, איזה מזל" אמרתי.
"אבל את צריכה לשמור על עצמך, את עכשיו תהיי בשמירת הריון, הייתי רוצה שתהיי בבית חולים אבל לא נראה לי שתצליחי להירגע שם, אז אני אבוא לבדוק אותך בכל יום, למשך שבועיים, את צריכה להיות רגועה ולא לזוז יותר מדי" אמר הרופא.
"למה?" אמרתי.
"הגוף שלך מתחיל להשתנות בהתאם לגדילתם של התאומים, וזה הולך להיות תהליך מסוכן כי יש לך שתי תינוקות ואת צעירה אז הגוף שלך עדיין מנסה להתרגל למצב החדש שלו" אמר הרופא.
"אוקיי אני לא אתווכח איתך, תודה יוסי" אמרתי והוא יצא מהחדר ודילן התיישב לידי.
"מצטערת" אמרתי.
"למה?, את לא צריכה להתנצל יפה, רק תשמרי על עצמך אל תשכחי שיש עוד שניים שאת צריכה להגן עליהם" אמר דילן.
"כן, פשוט שנייל סיפר לי ששיראל כמעט נאנסה, זה הטריף אותי, כי גם אני הייתי במקום הזה, ועם כל הסכסוך שיש ביננו עכשיו היא עדיין אחת מהחברות הכי טובות שלי כרגע" אמרתי.
"כן, אני מבין, לא הייתי צריך להתפרץ עליה ככה" אמר דילן ונתתי לו נשיקה מהירה על השפתיים.
"אתה חמוד" אמרתי וחיבקתי אותו.

-נ.מ ליאל-
"למה באנו לשדה תעופה?" שאל אותי ליאם.
"אני מאמינה ששיראל תרצה לחזור לארץ, היא אימפולסיבית כמו נועה" אמרתי.
"רגע זאת לא היא?" אמר ליאם וראינו מישהי עם משקפי שמש, מזוודה ותחבושת על הלחי ורצתי אליה.
"שיראל" צעקתי והיא הסתובבה אליי.
"ליאל, זה תזמון טוב, קחי, זה הג'קט של נייל, הוא הביא לי את זה היום וחשבתי לשלוח לו את זה בדואר או משהו, אבל אתם כבר כאן אז תודו לו בשמי" אמרה שיראל.
"שיראל" אמרתי.
"אל תדאגי, אני לא אפריע לכן יותר, כנראה שאני טובה בלהרוס חיים של אחרים לא? הבנתי את המסר" אמרה שיראל וחיבקתי אותה.
"אני מצטערת, ולא רק אני גם נועה וליהי, הן רצו לבוא אבל נועה התמוטטה וליהי נשארה איתה" אמרתי לה וחיזקתי את החיבוק.
"מה קרה לה? היא בהיריון, הטיפשה הזאת" אמרה שיראל בדאגה.
"היא הייתה לחוצה עלייך, כולנו היינו, אנחנו מתנצלות, המשכנו להיתקע על העבר למרות שזה כבר עבר, ואני מאמינה שמבין כולנו את זאת שהמשיכה לחשוב על זה ולהרגיש רע יותר מכולנו" אמרתי.
"שיראל, בשמי ובשם החברים שלי אני מודה לך על שהתחשבת בנו" אמר ליאם והצטרף לחיבוק.
"אתם משוגעים" אמרה שיראל.
"כן, זה נכון, בואי אלינו, לפחות עד לחתונה שלנו בעוד חודשיים אפילו יותר, אבל יהיה כיף, זה בסדר נכון?" שאלתי את ליאם.
"ברור, זה לא שאלה, קדימה" אמר ליאם ולקח את המזוודות של שיראל.
"זה באמת בסדר?" שאלה שיראל.
"כן" אמרתי והיא התחילה לבכות וחיבקתי אותה חזק ועכשיו אנחנו בדרך הביתה, ופתחנו את הדלת ושיראל נכנסה בהשפלת מבט ונתתי לה מכה ביד.
"זה הבית החדש שלך, תכנסי בגאווה" אמרתי לה.
"טוב.." אמרה.
"שיראל" צעקו נועה וליהי ורצו אליה לחיבוק.
"נועה תיזהרי" אמרתי.
"אני בסדר, רציתי לתת לה חיבוק" אמרה נועה בילדותיות.
"ברוך הבא שיראל" אמר לה דילן.
"תודה רבה שאתם נותנים לי להישאר, אני אהיה כאן עד לחתונה שלכם" אמרה שיראל.
"וואי איזה כיף שהכל הסתדר, אני רעבה" אמרה נועה.
"אני יכולה לבשל משהו" אמרה שיראל וכולנו הסתכלנו עליה כאילו היא מלאך שנפל מהשמיים.
"האוכל של שיראל הוא הכי טוב בעולם" אמרה נועה וליהי הסכימה איתה.
"טוב אני אחליף בגדים" אמרה שיראל ועצרתי אותה.
"קודם תחזירי את הג'קט הזה לבעליו" אמרתי לה.
"נכון, איזה חדר הוא?" שאלה שיראל.
"חדר ראשון מימין, בקומה השנייה" אמרתי לה והיא עלתה לשם.
"לאן היא הולכת?" שאל ליאם.
"להחליף בגדים, משהו אומר לי שעומד להיוולד כאן עוד זוג" אמרתי לו והוא הסתכל עליי מוזר וצחקתי.
"את מתחילה להיות כמונו לילו" אמרה ליהי ונועה הינהנה.

-נ.מ נייל-
יצאתי מהמקלחת והדלת של החדר שלי נפתחה ושיראל נכנסה וסגרה את הדלת וכשהיא הסתובבה אליי היא הסתובבה בחזרה.
"מה את עושה כאן?" שאלתי.
"עברתי לגור כאן באופן זמני" אמרה.
"אוקיי, אז למה את בחדר שלי" אמרתי.
"באתי להחזיר לך את הג'קט, בא לך להתלבש כבר?" שאלה וצחקתי בזמן שהתחלתי להתלבש.
"מה בחיים לא ראית גבר ערום שיראל?" שאלתי.
"מה? חצוף ראיתי הרבה גברים" אמרה בטון לא משכנע בכלל.
"התגובה שלך שונה ממה שאת אומרת" אמרתי.
"אמרתי לך כבר" אמרה והסתובבה והייתי בלי חולצה.
"רואה?" אמרה והביאה לי את הג'קט ובכל זאת לא הסתכלה עליי.
"תודה לך על מקודם" היא אמרה ולקחתי את היד שלה והקרבתי אותה אליי.
"אין בעיה, למה את לא מסתכלת עליי? מה את מסתירה?" אמרתי והיא דרכה לי על הרגל.
"אני לא מסתירה כלום, בכל מקרה אמרתי מה שרציתי להגיד, ביי" היא אמרה וברחה מהחדר שלי והתחלתי לצחוק.
"איזה בחורה מוזרה" אמרתי.
אחרי שהתלבשתי, ירדתי כי הרחתי ריח מגרה לפנים, מה הם הזמינו לאכול עכשיו? וראיתי את כולם יושבים בפינת האוכל.
"נייל כמה זמן לקח לך אחי?" אמר לואי.
"מצטער, היה לי עיכוב קטן" אמרתי והתיישבתי לידו ושיראל הגיעה עם סינר וסיר בידה.
"האוכל מוכן, מי מוכן לתת לי יד?" שאלה וליאם קם לעזור לה.
"האוכל של שיראל נדיר" אמרה נועה.
"אני מוכן להתחתן עם אישה שיודעת לבשל טוב" אמר דילן.
"אתה רוצה לריב איתי" אמרה לו נועה והתחלנו לצחוק, איתם אף פעם לא משעמם.
"יאללה שיהיה לכם בתאבון" אמרה שיראל.
"זה עכשיו שכולנו כאן אני רוצה להרים כוסית, שיהיה לנו כיף ומדהים ביחד החתונה שלנו מתקרבת אז שאף אחד לא יפספס את התאריך הזה" אמר דילן וכולנו צחקנו.

-עבור ארבעה חודשים יום החתונה נ.מ אלון-
"בוקר טוב" אמרתי לרם שהתארגן גם הוא
"ידעתי שאי אפשר לתכנן חתונה בחודש" אמר רם וצחקתי.
"העיקר שהיום הזה הגיע" אמרתי, כן, היום זה היום שהילדים היחידים שלנו מתחתנים ובעוד חודש וקצת אפילו פחות, הנכדים או הנכדות שלי יוולדו, נועה רצתה כל החודשים לדעת ובסוף השאירה את זה בתור הפתעה, סוף סוף החיים שלנו מסתדרים וקיבלתי שיחת פלאפון.
"היי אלון מה קורה?" התקשר אליי השוטר אייל (מי שלא זוכר שיחזור אחורה, הוא השוטר שעזר למצוא את נועה פעם קודמת).
"הכל בסדר אייל, אתה מוזמן לחתונה של הבן שלי אתה יודע" אמרתי לו.
"כן, אני אבוא התקשרתי כי אני צריך להגיד לך משהו" אמר אייל.
"מה?" שאלתי.
"אלי התאבד" אמר אייל.
"הוא התאבד?!" אמרתי ורם הסתכל עליי.
"מי?" שאל ועצרתי אותו.
"כן אבל מה שמדאיג אותנו זה המכתב שהוא כתב לפני שהתאבד שהוא ינקום בבת שלך וגם בבנך גם אחרי שימות, ובגלל שהתחונה שלהם היא הדבר החם בעיר, אנחנו חוששים שהוא עשה משהו אז יהיו שוטרים סמויים בתוך האולם ומחוצה לו גם כן, רק תפקחו עיניים, אל תגידו להם כי נועה בהריון ולא נראה לי שזה טוב שהיא תילחץ מזה" אמר אייל.
"ברור,תודה שהודעת לי אייל" אמרתי וניתקתי את השיחה.
"מה קרה?" שאל רם.
"אלי התאבד ובמכתב שהוא השאיר לפני שהתאבד הוא נשבע לנקום בילדים שלנו, ויש לאייל הרגשה שמשהו הולך לקרות בחתונה" אמרתי.
"לא יקרה כלום נפקח עיניים כמו שצריך" אמר רם.
"אני מקווה" אמרתי והגענו לאולם לבדוק את הכל כדי להוריד את הלחץ שהרגשנו.