Too Beautiful for you

פרק אחרון

~כעבור שבועיים~
-נ.מ שיראל-
היום הם יוצאים מהבית חולים יואו האחיינים שלי אין ילדים יפים כאלה.
"שירו מה הכנת היום?" שאלה אותי ליאל.
"מלא עוגות וקינוחים גם מאפים וסלטים ואוכל לתאומים" אמרתי.
"נהייתי רעבה" אמרה ליאל ופיהקה.
"מה את עייפה" אמרתי.
"חזרנו מהירח דבש אתמול זה הייתה טיסה ארוכה" אמרה ליאל, הם יצאו לירח דבש יומיים אחרי שנועה ילדה ליאל אמרה שאין סיכוי שהיא תלך מבלי להכיר את האחיינים שלה, הם טסו לניו יורק, ליהי חוזרת היום עם הארי, הם טסו לפריז.
"נו אז איך היה? ליאם לא נתן לך לישון בלילה?" אמרתי ברמיזה.
"את והראש הכחול שלך" אמרה ליאל ששתתה מים
"נגעתי בנקודה מה" אמרתי והוצאתי את עוגת הוניל מהתנור, מאז ההריון של נועה היא לא יכולה להסתכל על שוקולד.
"מה עם בן זוג שירו? לא בא לך?" שאלה ליאל.
"לא בוער לי" אמרתי.
"מה עם אחמ נייל?" שאלה ליאל אין ידעתי שהיא תגיד משהו עליו.
"מה איתו?" אמרתי.
"אל תשחקי אותה טיפשה אחותי, שתינו יודעות טוב מאוד שאת בקטע שלו" אמרה ליאל.
"ליאל אל תגידי את זה אפילו לא בצחוק" אמרתי.
"די אתם זוג יפה" אמרה
"אנחנו לא מאמי" אמרתי.
"אחותי את ונייל כמו מלח ופלפל" אמרה ליאל.
"די כבר אחותי" אמרתי.
"תראו מי הגיע!!" צעק הארי שנכנס עם ליהי.
"אומייגאד הם כאן?!" אני וליאל רצנו לסלון לחפש את נועה והאחיינים שלנו.
"שקרנים הם לא פה" אמרתי.
"היי אנחנו הגענו" אמרה ליהי.
"אהה" אני וליאל אמרנו וצחקנו והלכנו לחבק אותם וגם לואי הגיע וחיבקה אותם.
"איפה נייל?" שאלה שיראל.
"הוא הלך לעזור להארי עם המזוודות" אמרה ליהי.
"נו הם כאן?" אמרה סופיה שהגעה עם לוק.
"עדיין לא תהיו בשק" אמרתי והפעם סוף סוף הם גיעו הזוג המיוחל עם עגלת התינוקות ורוי בידיים של נועה.
"ברוכה הבה הביתה" אמרנו כולם.
"איזה חמודים אין כמו להיות בבית" אמרה נועה.
"איך היה בבית החולים? סורי שלא ביקרנו מספיק בגלל הטיסות והירח דבש וכל אלה" אמרה ליהי ונועה נתנה לה את רוי.
"בקטנה עכשיו תוכלי לראות את הקטנטנים האלה כל יום" אמרתי והרמתי את אלין.
"איזה ילדים יפים נועה בלי העין הרע" אמרה ליאל.
"כן מתי שלכם??" אמרה נועה וכל הזוגות הסמיקו.
"יש לנו זמן" אמרה סופיה.
"כן יאללה בואו תשבו תנוחו אני אביא את האוכל לשולחן, מי יכול לתת יד?" אמרתי.
"נייל יעזור, יאללה עוף למטבח" אמרה ליהי והעיפה אותו אליי.
"נסתפק בך כנראה" אמרתי.
"היי זה לא שאני ביקשתי את זה" אמר נייל ובא אחרי למטבח.
"הכנת הרבה אוכל" אמר נייל בזמן שהוצאתי את הדברים מהתנור.
"כן, אנחנו הרבה אנשים, וזו גם הדרך שלי להיפרד" אמרתי.
"מה?" אמר נייל.
"כן, כמו שאמרתי לכם, אני אשאר עד החתונה של הבנות, הן התחתנו והתאומים של נועה נולדו, אז הגיע הזמן שלי לחזור לארץ" אמרתי.
"מתי את חוזרת?" שאל.
"עוד שלושה ימים הטיסה שלי" אמרתי.
"ככה את רוצה ללכת, בלי להיפרד?" אמר נייל.
"זה הדרך שלי להיפרד, וזה לא לנצח, אנחנו ניפגש עוד כמה שנים, אני לא יכולה להבטיח אבל אני אשמור על קשר עם כולן, להיפרד רק יעשה את זה קשה יותר אז עדיף ללא מילים" אמרתי.
"עד שהתרגלנו לאוכל שלך" אמר נייל וצחקתי.
"מה תתגעגע אליי?" אמרתי.
"כן, כולנו נתגעגע אליך" אמר וחיבק אותי והייתי מופתעת אז חיבקתי אותו בחזרה.
"אל תהיה מדוכא יש לנו עוד שלושה ימים" אמרתי.
"מה נהיה עם האוכל?" צקה נועה וקפצנו מהחיבוק.
"בדרך" אמרתי והיה אווירה מביכה.
"נו נועה, דילן, איך זה להיות הורים?" אמרתי.
"מוזר, אני מרגישה שחסר לי משהו" אמרה נועה ונגעה בבטן שלה.
"טוב עד עכשיו סחבת איזה חמש קילו בתוך הבטן שלך" אמרה ליהי.
"כן, ותקשיבו שזה פשוט מדהים זה כאילו שהעולם נתן לך פרס, כאילו לא העולם כן? אני והבעל החתיך שלי הבאנו אותם, אבל זה משנה את החיים לגמרי, זה מבגר" אמרה נועה והרימה את אלין המנומנמת.
"טוב אני אקח את שתי הקטנים האלה לחדר לישון מי באה לעזור לי?" שאלה.
"אני אבוא" אמרה ליאל והרימה את רוי.
-נ.מ ליאל-
"איזה יפה החדר אני בשוק" אמרה נועה.
"כן נראה לי הוא רעב" אמרתי.
"תביאי אותו אני אניק אותו תקחי את אלין בנתיים" אמרה נועה והתחלפנו עם התאומים.
"אז איך את מרגישה?" אמרתי.
"אני בסדר, זה תחושה מוזרה כשאת בלי הבטן אבל אני אתרגל לזה" אמרה והניקה את רוי.
"זה כואב?" שאלתי.
"לא זה סבבה כזה" אמרה וצוחקת.
"וסבלת הרבה כי את לא יכולה לקחת משככי כאבים וכאלה" אמרתי.
"לילו מה קרה? את היית איתי כל הזמן הזה, מה יש לך?" שאלה נועה.
"לא סתם אני סקרנית פשוט" אמרתי וליהי נכנסה.
"אומייגאד איזה כיף שזה רק שלושתנו ככה איך את מרגישה יפה שלי?" שאלה ליהי את נועה.
"בנות אני בסדר, רק ילדתי" אמרה נועה והרגשתי סחרחורת.
"לילו תני לי את הנסיכה הקטנה הזאת" אמרה ליהי ונתתי לה את אלין.
"כן צודקת זה לא שהיא מתה או משהו" אמרתי והחזרתי את הראש.
"לילו את בסדר?" שאלה נועה והתעלפתי.
-נ.מ ליהי-
"אומייגאד היא התעלפה,שימי את התינוקות בעגלה מהר ותקראי לליאם" אמרה לי נועה וליאל התעוררה פתאום.
"אמאלה מה קרה לי חטפתי סחרחורת של החיים" אמרה ליאל.
"אחותי התעלפת מה קרה?" שאלתי.
"סתם הרגשתי לא טוב" אמרה ליאל.
"רק שנייה, נראה לי אני יודעת מה הבעיה איתך את בהריון" אמרה נועה.
"מה?" אמרתי.
"חכי יש לי בדיקת בהיריון בחדר אמבטיה אני אביא לך" אמרה נועה וליאל תפסה לה את היד.
"אין צורך" אמרה ליאל.
"למה?" שאלה נועה.
"את כבר ידעת לא? שאת בהיריון" אמרתי.
"אל תכעסי בנות אני מצטערת" אמרה ליאל.
"אנחנו לא כועסות אבל את צריכה להיזהר" אמרתי.
"בגלל זה שאלת אותי כל כך הרבה שאלות על בהיריון שלי,אומייגאד כהן את הולכת להיות אמא" אמרה נועה.
"אין כל הזמן אני בסוף, את כבר אמא, ליאל הולכת להיות אמא ואני הולכת למות עם עצמי בפינה נידחת שם וואלה לא כיף בכלל" אמרתי והן צחקו.
"גם הזמן שלך יגיע" אמרה נועה.
"כן, זה מושלם את הולכת להיות אמא" אמרתי.
"כן" אמרה ליאל והתחילה לבכות.
"יפהשלי מה קרה?" שאלנו אותה וחיבקנו אותה כמובן.
"סתם הרגשתי כל כך לחוצה ועכשיו כל הלחץ ירד,וואו" אמרה ליאל.
"וואי אני מתארת את הפנים של ליאם שהוא יגלה את זה" אמרתי.
"זה יהיה פרייסלס" אמרה נועה.
"לא אני לא רוצה לספר לו" אמרה ליאל.
"מה?" אמרתי.
"כן מגיע לו לדעת לילו זה גם הילד שלו" אמרה נועה.
נ.מ ליאל
"די אני כרגע לא רוצה אני מחכה עוד קצת" אמרתי.
"אחותי יש לך בטן תספרי לו וזהו תאמיני לי שייצא לך מזה רק טוב" אמרה נועה.
"תנו לי לישון על זה טוב?" אמרתי והן הנהנו בחוסר רצון.
"אני צריכה לספר לכן משהו" אמרה שיראל.
"מה קרה?" שאלתי.
"אני חוזרת לישראל" אמרה.
"מה?למה?" שאלתי.
"ההורים שלי צריכים אותי שם ואמרתי שאהיה איתכן עד שתלדי נועה, היה כיף באמת בנות אנחנו ניפגש שוב" אמרה וחיבקנו אותה והתחלתי לבכות זה מעציב אותי אוף גם כן הורמונים האלה.
-נ.מ שיראל-
עליתי לסדר מזוודה, אני הולכת הרי ונייל הגיע.
"דיברנו על זה כבר לא?" אמרתי.
"את צריכה להיפרד מהן" אמר נייל.
"נפרדתי כבר" אמרתי.
"לא את צריכה בכל מקרה, תחשבי שהיו עושים את זה לך, אנחנו היינו בצד של אלה שנשארים מאחור וזה משהו שאני לא רוצה לחוות שוב" אמר נייל ונתתי לו נשיקה בלחי.
"אתה חמוד" אמרתי.
"אז תיפרדי מהן" אמר נייל.
"אמרתי לך שעשיתי את זה כבר" אמרתי בצחוק.
"ואני אחכה לך" אמר שהייתי כבר בדלת.
"מה?" אמרתי.
"עד שתחזרי אני אהיה כאן אחכה לך שתחזרי, ועד אז" אמר נייל ונתן לי נשיקה מהירה על השפתיי ויצא מהחדר שלי.
~ כעבור 3 ימים ~
"די אל תבכו" אמרתי שראיתי את הבנות בוכות כשהיינו בשדה התעופה.
"אנחנו נתגעגע" אמרה ליאל וחיבקתי אותן.
"אני אחזור, אני צריכה להתחיל ללמוד,וכולכן נשים נשואות כבר, אני מבטיחה שאבוא לבקר, גם לקנות הרבה מתנות לאחיינים שלי ולאלה שעומדים להגיע" אמרתי.
"שירו" אמרה ליהי ונועה לא עזבה אותי והבנים היו צריכים למשוך אותם ממני והלכתי לתת נשיקה לנייל.
"גם אני אחכה" אמרתי בקריצה כשרצתי למטוס והבנות צרחו וניגבתי את הדמעות שזלגו לי, אנחנו ניפגש.
-נ.מ ליאל-
"אל תהיי עצובה חיים שלי" אמר ליאם.
"כן.." אמרתי אחרי שהסתובבנו קצת אחרי ששיראל עזבה.
"למה היא התכוונה באחיינים עתידיים?" שאל ליאם.
"כן באמת מוזר" אמרתי נמנעת מקשר עין שיראל הזאת, היא הייתה פשוט חייבת לזרוק משפט כזה באוויר.
"את מסתירה ממני משהו?" שאל ליאם.
"לא, מה אני יכולה להסתיר?" שאלתי.
"כשאת עונה לי בשאלה זה אומר שאת מסתירה משהו" אמר ליאם.
"אממ לא אתה מדמיין" אמרתי.
"די נו מה זה, אל תגידי לי שזה מה שאני חושב שזה" אמר.
"מה אתה חושב?" שאלתי.
"שהיא התכוונה אליך, את בהיריון?" שאל ליאם.
"..." לא אמרתי כלום.
"אני לא מאמין יש!!" אמר ליאם וסובב אותי באוויר.
"תיזהר" אמרתי.
"למה לא סיפרת לי?" שאל.
"כי רציתי להיות בטוחה" אמרתי.
"באיזה חודש את?" שאל.
"באמצע של שלישי" אמרתי.
"נו זה הרבה זמן, לא משנה אני שמח בכל מקרה" אמר בחיוך מושלם.
"אתה לא כועס?" שאלתי.
"למה שאכעס? אנחנו נהיה הורים" אמר ליאם ונישקתי אותו.
"אני אוהבת אותך" אמרתי.
"גם אני אותך" אמר ליאם.
"יהיה לנו טוב, לך לי ולילד שיהיה לנו" אמר ליאם.
"או ילדה" אמרתי.
"או ילד" אמר.
"נו באמת נתחיל לריב על זה עכשיו" אמרתי.
זה אומר שעכשיו תצטרכי לאכול בשביל שניים ואני תמיד אהיה שם לשמור על שניכם" אמר ליאם.
"כן אני צריכה לבקש עצות מהאם הטרייה" אמרתי וחיבקתי אותו.
"מה יש?" שאל שחיבק אותי בחזרה.
"סתם אני חושבת כמה ברת מזל אני שהכרתי אותך" אמרתי.
"את ברת מזל? אם כבר אני, הייתי רודף שמלות שאוהב לחיות על הקצה ותראי מה זה בגיל 21 אני הולך להיות אבא" אמר ליאם וחייכתי אליו.
"אין אני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתי אותו.
"ולחשוב שפעם התאמצתי כל כך לשמוע את זה ממך" אמר ליאם וצחקתי.
"אל תתרגל זה ההורמונים" אמרתי.
"בסדר בסדר אני מוותר, יאללה נלך לאכול?" שאל.
"אני גוועת" אמרתי והלכנו יד ביד.
-נ.מ ליהי-
"למה הבאת אותי לכאן?" שאלתי.
"פה פגעתי בך מאוד וגרמתי לך לחלות, מאוד נפגעתי ממך אבל זה לא אומר שבגלל זה התנהגתי כמו שצריך, לא הייתה לי הזדמנות להתנצל" אמר הארי ונישקתי אותו.
"מאמי, די אין על מה להתנצל אחרי הכל אנחנו כבר נשואים" אמרתי.
"נכון אבל בכל זאת" אמר.
"הארי, תקשיב, אין לך מה לבקש סליחה,אני אוהבת אותך ותודה על כח מה שאתה ומי שאתה בשבילי" אמרתי.
"אני אוהב אותך" אמר ונישק אותי ואנשים מחאו לנו כפיים מביך וצחקנו, נהיה מאושרים זה בטוח.
-נ.מ נועה-
"אבושים חזרנו" אמרתי לאבא ולדוד אלון, הם שמרו על הילדים שלי, וואו איזה מוזר זה להגיד ילדים.
"הם יפיפיים כל כך תודה לך ילדה שלי" אמר אבא שהרים את אלין.
"תודה אבוש אתם צריכים ללכת לעבוד אני ודילן נשמור עליהם" אמרתי ודילן הרים את רוי והתיישבנו בספא.
"לא נצטרך לדאוג לבייביסיטר" אמר דילן וצחקתי.
"נכון חיים" אמרתי ובהיתי בנסיכה שהסתכלה עליי בחיוך.
"דילן" אמרתי.
"מה קרה?" שאל.
"תודה לך" אמרתי ונתתי לו נשיקה.
"הכל בסדר? על מה את אומרת לי תודה?" אמר.
"אני חייבת לך המון, התבגרתי כל כך הרבה בשנתיים שלוש האלה, בזכותך הילדה הזאת הפכה לאמא,לאישה, לאישה שלך תודה" אמרתי בחיוך.
"גם אני מודה לך על שהפכת אותי לאבא ולבעלך, וזכינו בתואר הכי יפה בעולם, הורים" אמר.
"נכון" אמרתי בצחוק.
"איזה רגע חמוד תראו אותם כאילו הם היחידים בעולם" אמר הארי.
"כן לא יפה לאכול בפני רעבים" אמר לוק וחטף סטירה מסופיה.
"סליחה?" אמרה והוא התחנן שהיא תסלח לו, זה היה קורע.
"יש לנו משהו לספר" אמרה ליאל.
"מה?" אמרתי.
"נועה את לא היחידה שיהיה לה ילדים בקרוב" אמרה ליאל וצרחתי.
"לילו סוף סוף סיפרת לו מזל טוב לשניכם" אמרתי לה ואלין צחקה.
"גם היא שמחה בשבילי תביאי לי אותה" אמרה ליאל וחיבקתי אותה וכמובן שהבאתי לה את אלין.
"אולי היא שמחה כי בעלה לעתיד נמצא לך בבטן לילו" אמרה ליהי.
"מה?" אמר דילן.
"זה לא מוקדם בשבילך להיכנס לתפקיד האב המגונן?" אמרתי.
"לא" אמר דילן.
"מה שחשוב ליאל, זה שתמיד תכנעי לרצונות שלך בא לך טונה עם דבש תאכלי, בא לך בננה וחומוס תאכלי אל תדכאי רעב" אמרתי לה.
"איכס" אמרה ליאל.
"שמתם לב לסטטוסים? סופיה רווקה בזוגיות, אני נשואה, ליאל בהריון ונועה עם ילדים זה כזה מגניב" אמרה ליהי וצחקנו, אני שמחה שיש לי חברות כאלה, אני שמחה שיש לי בעל כזה, אני שמחה שיש לי ילדים כאלה, דילן נתן לי את רוי וחייכתי אליו, ההמשך לסיפור שלנו, עובר אליהם.
FIN

~כעבור 6 שנים~
"רוי אתה רץ מהר מדי" אמרה אלין.
"נו קדימה" אמר רוי.
"אוף אני באה" אמרה ורצה אליו וכמובן שהיא נפלה.
"אח יורד לי דם" אמרה אלין והדמעות שלה זלגו.
"איזה פרצוף מכוער" אמר יון.
"עוף מכאן" אמרה אלין והוא שם לה פלסטר על הברך ובעזרת המפית שלו הוא ניגב לה את הפנים.
"הנה אל תבכי קדימה לפני שאחיך ישיג אותך" אמר יון והוא הושיט לה יד.
"תודה" אמרה בחיוך והוא החזיק לה את היד לאורך כל הדרך עד לגן.
"אתם מאחרים אח גדול מהר" אמרה ליאן ושאר הילדים.
חשבתם שהסיפור של ההורים מטורף חכו שתקראו את של הילדים.