Too Beautiful for you

פרק 35+36

אבא תירגע" אמרתי.
"אני לא ארבע, את בקושי בת 19 תעזוב אותי רגע" אמר אבא לדוד אלון והלך לדילן ותפס לו את הצווארון.
"העזת להכניס את הבת שלי להיריון לפני החתונה?" אמר אבא.
"אבל אנחנו מאורסים" אמר דילן.
"ועוד אתה מעז לענות לי" אמר אבא ובא להרביץ לדילןאז הייתי חייבת לאלתר, נקווה שזה יעבוד.
"אבא, לא רצית שיהיה לך יורש בעתיד? תראה עכשיו יהיה לך נכד שיגיד סבא פה סבא שם זה לא מרגש" אמרתי לאבא ושמתי את היד של אבי על הבטן ואבא שלי התרגש.
"נכון, אני אהיה סבא" אמר אבא.
"נכון ואני אהיה אמא" אמרתי והתחבקנו מהתרגשות והתנתקנו מהחיבוק כולם דפקו לנו מבט ואני יכולה להישבע שמישהו אמר אחרי הכל הם אב ובתו.
"טוב בנות, עלה לי רעיון,למה שלא נעשה טריפל חתונה?" אמרתי.
"מה?"  ליאל אמרה.
"כן, אני רוצה לחלוק את היום המיוחד שלי איתכן, תחשבו על זה אנחנו במילא חברות הכי טובות אחיות כמעט אז למה שלא נתחתן ביחד" אמרתי.
"האמת זה רעיון לא רע" אמרה ליהי.
"אבל אני לא מתחנת עוד חודש אני צריכה זמן" אמרה ליאל.
"בסדר, אני מוכנה לדחות קצת את החתונה, אז בואו נחדש את הבשורה, יהיה לנו טריפל חתונה בעוד כמה חודשים מהיום וואוו" אמרתי וכולם באו לשתות וגם אני עד שליאל לקחה לי את השתיה.
"את בהריון!!" אמרה לי.
"אוף" אמרתי ודילן נתן לי נשיקה בראש.
-נ.מ סופיה-
הזמנתי לעצמי קפה והיא באה אליי בריצה וחיבקה אותי.
"בוקר טוב סופי" אמרה נועה וחיבקתי אותה בחזרה בצחוק.
"בוקר טוב יפה" אמרתי לה והמלצרית הגיעה עם הקפה שלי.
"בוקר טוב, מה תרצי להזמין" שאלה אותה.
"אני אתחיל עם טוסט כמובן עם זיתים ובולגרית וטונה, ובא לי גם אייס קפה, ומתחשק לי עוד משהו, אבל אחר כך אני אזמין את זה כבר" אמרה נועה והיא הנהנה והלכה.
"בולגרית וטונה? יש לך טעם מוזר" אמרתי לה.
"זה הורמונים" אמרה לי.
"הורמונים?" שאלתי אותה והיא צחקה.
"כן, אני בהריון" היא אמרה לי וצרחתי משמחה וקפצתי עליה.
"אומייגאד אני בשוק מזל טוב!!!" אמרתי לה והיא חיבקה אותי.
"תודה סופי" אמרה נועה.
"מתי גילית את זה?" שאלתי אותה.
"אתמול, אבל מסתבר שכבר עברתי את החודש הראשון" אמרה נועה.
"אני בשוק, חודשיים שלמים לא שמת לב שאת בהיריון? זה הגיוני?" שאלתי אותה.
"אני קצת איטית, אני גם מופתעת על עצמי, אבל עוד שבעה חודשים יהיה לי ילד קטן או ילדה ואמאלה אני
פוחדת" אמרה לי.
"אל תדאגי, יהיה טוב, קבעת תור לרופא?" שאלתי אותה.
"כן, בא לי כבר לדעת מה יש לי יואווו" אמרה נועה והאוכל בדיוק הגיעה והיא הודתה למלצרית והתחילה
לזלול.
"אבל הוא עדיין קטן, רק בחודש הרביעי או החמישי אפשר לדעת" אמרתי לה.
"מה?? חשבתי שעכשיו אני יכולה לדעת, אוף איזה באסה, אין לי סבלנות" היא אמרה.
"אל תדאגי בשביל דברים כאלה שווה לחכות" אמרתי לה.
"ומה, מה איתך? מצאת מישהו מעניין?" שאלה אותי נועה.
"לא, נגמרו כל הגברים בעולם הזה בשבילי?" שאלתי אותה.
אל תדאגי, את תמצאי אותו יודעת איך היה המפגש הראשון שלי עם דילן?" שאלה אותי נועה.
"כן, זה בטח משהו רומנטי רצח" אמרתי לה והיא צחקה.
"ממש לא, עשינו מלחמת אוכל במקדונלדס" היא אמרה לי והייתי בשוק התפוצצתי מצחוק.
"אני בהלם" אמרתי לה.
"והמאבטחים העיפו אותנו, לא סבלתי אותו בהתחלה באמת, בגלל זה אני אומרת לך, שאת תמצאי את האחד שלך בדרך הכי פחות צפויה" אמרה נועה וקראה למלצרית בשביל להזמין קינוח, מתי היא הספיקה לסיים את
הטוסט, ומשום מקום הגיע מישהו שהרים את נועה וסובב אותה באוויר.
"היי מה זה, תעזוב אותה היא בהריון" אמרתי לאותו אחד ומשכתי את נועה לכיוון שלי.
"בדיוק, תראי לו מה זה סופי" אמרה לי נועה והבחור הוריד את המשקפיים ורגע אני מכירה אותו.
"אז השמועות על הריונך היו נכונות?" אמר הבחור ונועה הלכה לחבק אותו.
"לוק אומייגאד, מתי חזרת? לא ביקרת את ההורים שלך בקנדה?" שאלה נועה את הבחור ששמו לוק, הוא מוכר לי רצח אבל מאיפה?.
"סופי, זה לוק, ידיד ממש טוב שלי, לוק זאת סופי" אמרה נועה.
"היי נעים להכיר" אמרתי לו והושטתי את היד.
"גם לי, שנייה אחת, את ההיא שזרקה עליי גלידת לוטוס לפני חודשיים" אמר לוק, וואי נכון.
"אתה המניאק שזרקה עליי את העוגת שוקולד" אמרתי בכעס.
"אומייגאד אתם מכירים כבר?" שאלה נועה.
"לצערי" אמרנו באותו הזמן והסתכלתי עליו.
"לצערך? לצערי אם כבר" אמרתי.
"לא לא אני הקורבן כאן" אמר לוק והתחלנו לריב.
-נ.מ נועה-
או מיי גוד זאת רק אני או שיש כאן סיפור אהבה שנולד פה?, לקחתי את התיק והשארתי את הכסף בזמן שהשארתי את זוג היונים לבדם בבית קפה וראיתי את דילן מחכה לי בחנייה.
"איך היה הארוחה עם סופיה? הלכת בלי להגיד כלום" אמר דילן עושה לי פרצופים.
"סורי, לא רציתי לאחר, היה כיף לא תאמין, יש לי הרגשה שלוק וסופיה כל כך יהיו ביחד" אמרתי לו ונכנסנו
לאוטו נוסעים לבית חולים.
"הם יהיו זוג טוב, הם מזכירים לי אותנו" אמר דילן.
"נכון?" אמרתי לו והגענו לבית חולים.
"היי יוסי" ככה קוראים לרופא.
"הגעתם, טוב, הריון ראשון תמיד מרגש נכון?" שאל יוסי ואני ודילן הסתכלנו אחד על השנייה וצחקנו.
"ברור" אמרתי.
"טוב בואי נעשה בדיקת אולטרסאונד, נראה באיזה שבוע את ואת המצב של העובר" אמר יוסי וסידר את המיטה ואת המכשירים.
"אמאל'ה אני מתחילה להיות לחוצה" אמרתי ששכבתי במיטה.
"אין לך מה להילחץ, אני פה" אמר דילן והחזקנו ידיים.
"זה יהיה קצת קר, תרימי את החולצה" אמר הרופא והרמתי אותו, והג'ל היה קריר וזה גרם לי לצחוק.
"יואו זה קר ומדגדג כמו שנכנסים לבריכה" אמרתי לדילן.
"בואי נראה, לפי המצב נראה שהתחלת את השבוע השמיני שלך" אמר ושמענו את הדפיקות לב של העובר.
"אומייגאד אני בהלם" אמרתי והרגשתי דמעה על הלחי שלי וראיתי את דילן דומע.
"די מאמי, אני גם אתחיל לבכות" אמרתי לו.
"לא זה פשוט מרגש אותי" אמר דילן.
"גם אותי" אמרתי לו והוא נתן לי נשיקה מהירה.
"או? מה זה?" אמר הרופא.
"מה קרה?" שאלתי.
"שנייה רגע" אמר והוסיף ג'ל ושמענו עוד דפיקת לב.
"מה קרה?" שאלתי.
"תירגע, זה לא משהו חמור, פשוט ש" יוסי אמר.
"מה?" שאל דילן.
"הם עדיין קטנים, אבל בוודאות אפשר להגיד שמדובר בתאומים" אמר הרופא.
"מה?!" אמרנו אני ודילן.
"כן רואים, זה אומנם קטן מאוד אבל כבר אפשר לשמוע שני דפיקות לב, יש לכם תאומים מזל טוב" אמר יוסי.
"יואווו זה שני בנים או שני בנות??" שאלתי.
"אני לא יכול לדעת, עכשיו הם מאוד קטנים, צריך לחכות עוד חודשיים שלוש לפחות בשביל לדעת את מין העובר" אמר יוסי.
"אומייגאד תאומים" אמרתי בהלם.
"הנה תנקי את הג'ל, אני אתן לך מרשם לויטמינים שאת צריכה לקחת" אמר יוסי.
"אוקיי תודה יוסי" אמרתי לו ויצאנו מבית החולים.
"בוא נלך לאבות שלנו, אבא רצה שאני אגיע אחרי הבדיקה" אמרתי.
"כן, צריך לספר להם על התאומות שלנו" אמר דילן.
"תאומות? מאיפה החלטת שהן יהיו בנות?" שאלתי.
"יש לי הרגשה, תקראי לזה חוש אבהי" אמר דילן.
"אה בסדר אני אומרת שהם יהיו בנים, תקרא לזה חוש אמהי" אמרתי לו.
"הן לגמרי יהיו בנות יפה" אמר דילן נכנס לאוטו.
"אני אומרת לך שהם יהיו בנים!, עכשיו בוא ניסע אבא מנג'ס" אמרתי לו והגענו לבית של אבא שלו, אבא שלי מתנחל אצלו.
"אבא, דוד אלון, הגענו ומה זה?" שאלתי בהלם שראיתי את הסלון מפוצץ בצעצועים ומתנות ובגדים לתינוקות.
"הגעתם, תראי מה הבאתי לנכד שלי נועה" אמר דוד אלון.
"אומייגאד זה מהמם" אמרתי לו שראיתי את בגדי הבנים.
"אני אומר לך שזאת נכדה, תראי בת שלי את כל הדברים האלה" אמר אבא.
"רואה יפה, אבא שלך יודע שהן יהיו בנות" אמר דילן.
"אבל אני רוצה בנים" אמרתי.
"כן רגע הם?" שאלו האבות שלנו.
"כן, אבוש, דוד, יש לנו תאומים" אמרתי והם חיבקו אותי.
"איזה ברכה" אמר אבי.
"מזל טוב" אמר דוד אלון.
"תודה" אמרתי.
"יש לנו בקשה אבא, דוד רם" אמר דילן.
"תקרא לי חם, אתה מבחינתי בעלה של בתי כבר" אמר אבי לדילן.
"חח בסדר, יש לנו בקשה" אמרתי.
"מה?" שאל דוד אלון.
"נוכל ללכת לבקר בקברים של האמהות שלנו?, פשוט שהם קבורות כאן אבל לא יצא לנו לפגוש או לבקר אותן.." אמרתי.
"בטח יפתי, מתי אתם רוצים ללכת?" שאל אבי.
"השבוע אם אפשר" אמרתי.
"טוב, זה קצת רחוק, אז נארגן נסיעה משותפת של ארבעתנו וניסע בסדר? בנתיים בואו נאכל ארוחת צהריים,
את אוכלת בשביל שלושה עכשיו נועה" אמר אלון וצחקתי.
"אני רעבה מתה" אמרתי.
-נ.מ ליהי-
"אני עייפה" אמרתי בהתעצלות בבית.
"איך לא תהיי את והארי בהחלט חגגתם את האירוסין שלכם" אמר נייל והאדמתי ישר חזרתי לו במבה בפרצוף.
"למה זה היה טוב" אמר נייל.
"כי אתה חוצפן איך אתה אומר דבר כזה" אמרתי.
"תירגעי צוחקים איתך מאורסת טרייה" אמר נייל.
"בוא נפסיק לדבר עליי ונדבר עלייך נייל, מה איתך? אין בחורה באופק?" שאלתי אותו.
"לא.., לא יכלתן להביא איתכן איזה חברה כשבאתן?" שאל נייל.
"יש לי רעיון גאוני! בואו נטוס לקריבים" אמרתי.
"לא טסנו יותר מדי לאחרונה?" שאל נייל.
"נו, אבל אנחנו צריכים לתכנן את החתונות שלנו, ועוד מעט נועה לא תוכל לבוא איתנו" אמרתי.
"איזה קטע שהיא בהריון נשבע לך" אמר נייל.
"אין כבר אמרתי שהיא כמו קופסא מלאת הפתעות, לחשוב שגילינו את זה ממוכרת שמלות כלה" אמרתי.
"את לא בהריון במקרה?" שאל נייל.
"נראה לך? אם הייתי, הייתי שמה לב, וגם כרגע אני לא מתכננת על ילד, אולי אחרי החתונה" אמרתי.
"כולם מתחתנים, זה עושה חשק להתחתן" אמר נייל.
"אז יש לי רעיון אחר" אמרתי.
"מה?" שאלתי.
"בואו נלך למועדון" אמרתי.
"חגגנו מספיק את לא חושבת?" שאל נייל.
"לכל דבר יש לך מה להגיד מה?" אמרתי לו.
"זה לא בכוונה" אמר נייל.
"אז מה נעשה? בואו נלך לעשות משהו אקסטרימי כמו באנג'י" אמרתי
"באנג'י זה מעפן, אם כבר צניחה חופשית" אמר נייל.
"אוו זה הרבה יותר טוב" אמרתי ודילן ונועה נכנסו הביתה.
"היי ברוך הבא" אמרתי.
"ליהי את לא מאמינה, גם אתה נייל" אמרה נועה.
"מה קרה?" שאל נייל.
"יש לי תאומים, נכון שזה מדהים" אמרה נועה.
"וואוו באמת? איך את יודעת?" אמרתי.
"היינו אצל הרופא בבוקר" אמר דילן שלקח תפוח מהשולחן.
"כן, הולכים להיות לי בנים חתיכים" אמרה נועה.
"זה לא מוקדם מדי לדעת?" שאל נייל.
"אנחנו עדיין לא יודעים, אני אומר לך נועה אלה בנות" אמר דילן.
"הם יהיו בנים, אין לי כוח לריב, אני לא מבינה כבר כלום" אמרה נועה ומשום מקום התחילה לבכות.
"נונה, תרגעי, את לא צריכה לבכות" אמרתי לה.
"אני לא בוכה, אנחנו צריכות ללכת למיכל ליאל מחכה לנו שלא תעז לבוא אחרי" אמרה נועה לדילן ויצאה החוצה.
"מטומטם" זרק לו נייל וצחקתי על דילן.
"בהצלחה, זה הולך להיות ככה שבעה חודשים" אמרתי לו ובאתי לצאת אבל נועה נכנסה ונתנה לדילן חיבוק ונשיקה.
"סליחה זה ההורמונים, טוב אני הולכת ביי נייל, קדימה ליהי אנחנו מאחרות" אמרה נועה ומשכה אותי איתה וצחקתי שראיתי את דילן האדום והמופתע מאחורינו והגענו לסלון כלות של מיכל.
"לילו" צעקנו ביחד והיא יצאה מחדר ההלבשה עם שמלת כלה מושלמת פשוט וואו.
"את כזאת יפה" אמרה נועה.
"די אני מתרגשת" אמרה ליאל והתחילה לבכות וחיבקנו אותה.
"מה קרה?" שאלתי.
"סתם חשבתי על כל מה שעברנו בשלושה שנים האלה, הגענו בגיל 16 לניו יורק לגמרי לבד התאהבנו, נבגדנו, פגענו, כעסנו ובכינו המון, ולמרות הכל אנחנו ביחד עם הגברים שבאמת חולים עלינו ואנחנו נתחתן ביחד זה פשוט מרגש" אמרה ואני ונועה גם התחלנו לדמוע.
"די לילו את מרגשת אותי, התאומים שלי גם יבכו אם אהיה עצובה" אמרה נועה.
"תאומים?" שאלה ליאל.
"תעזבי את זה מה שחשוב זה שתמיד נשאר ביחד, אל תחשבי על העבר אלא על העתיד שמחכה לנו ביחד" אמרה נועה ומיכל הסתכלה עלינו מהצד.
"אתן חברות טובות" אמרה וצחקנו.
"הכי טובות" אמרנו ביחד.
"טוב איפה הכלה השלישית?" אמרה מיכל בצחקוק.
"אני מניחה שזאת אני" אמרתי והלכתי למדוד את השמלות.