פרק 29

228 11 2
                                    

~כעבור 3 ימים~

-נ.מ נועה-
לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה ולא אכלתי כלום, אני כבר לא יודעת כמה זמן עבר, אבל המצב הזה גם משהו שמוכר לי, דיכאון, שהייתי קטנה אחרי מה שקרה עם אמא, נכנסתי לדיכאון, אבל דילן היה שם ועודד אותי, ועכשיו אני אפילו לא יכולה להסתכל עליו, אמא שלו נהרגה בגללי, איך אני יכולה להסתכל עליו.
"את חייבת לאכול" אמר רועי.
"אני לא רעבה" אמרתי.
"בבקשה ממך, אל תעשי נזק לעצמך" אמר.
"מה זה אכפת לך בכלל, מה זה אכפת לכם, הרגתם את אמא שלי ועכשיו אתם הורגים אותי בעודי חיה, מה עוד אתם רוצים ממני, תעזבו אותי כבר בגלל סוד מחורבן" אמרתי בקול סדוק, כבר אין לי כוחות לבכות.
"תשאיר אותי איתה לבד" אמר הבוס.
"טוב" אמר רועי וסגר את הדלת.
"נדבר" אמר הבוס וישב על המיטה.
"תצא מכאן" אמרתי.
"יפתי אני לא מנסה לפגוע בך, תביני את זה" אמר הבוס ההוא.
"אל תקרא לי ככה" אמרתי.
"אני לא מבין קודם האמא ועכשיו הבת, למה שתיכן חייבות להיות עקשניות כאלה" אמר וזרק את המנורה שהייתה על השולחן לרצפה.
"מה אתה כבר יודע עליה?" אמרתי.
"אני יודע עליה, כי היא הייתה איתי לפני שהכירה את אביך" אמר הבוס ההוא והסתכלתי עליו.
"הכל הייתי מוכן לתת לה הכל והיא עדיין בחרה בו" אמר הבוס.
"מתוך שברון לב הרגת אותה?" אמרתי בכעס.
"לא הרגתי אותה" הוא צעק עליי ותפס בחולצה שלי, היה לו פרצוף משוגע משהו לא בסדר עם הבחור הזה.

-נ.מ דילן-
"מצאתם אותה?" שאלתי את השוטר אייל, לא יכולתי לישון מרוב דאגות.
"אנחנו לא בטוחים אנחנו בנתיים ניסע לבית של אלי הזה לשאול אותו כמה שאלות ויש לנו צו חיפוש, ככה שאם הוא מסתיר אותה, נוכל למצוא אותה" אמר אייל.
"יופי אני בא איתכם" אמרתי.
"הוא יכול לבוא?" שאל השוטר את דוד רם.
"כן, הוא בן זוגה של בתי, הוא יכול לבוא" אמר דוד רם והתחלנו לנסוע לשם, אל תדאגי נועה, אנחנו בדרך.
"אנחנו בדרך לשם, אתה בטוח שזה המקום הנכון?" אמר אלון.
"כן, אל תדאגו, אנחנו כבר נהיה שם" אמר אייל ועמדו מלא אנשים בכניסה לאחוזה הזאת.
"זה יותר מדי אנשים בשביל בית כזה גדול לא?" אמרתי.
"אל תדאג יש לנו צלפים ממוקמים בכל מקום וסוכני FBI שממוקמים בתור עוברי אורח, ובפקודה שלי הם יתפרצו למקום במקרה שהם יתחילו לפתוח באש, שימו את אלה בבקשה" אמר אייל ונתן לנו אפודי מגן.
"צורכי בטיחות" אמר אייל.
"לא התכוונו להתנגד אמרתי ולבשתי את זה ושמתי את הג'קט מעל והתקדמנו לכניסה.
"תודיעו לאדון אלי שאנחנו דורשים לראות אותו" אמר אייל.
"האדון שלנו לא נמצא כאן" אמר אחד הכפופים שלנו.
"תקשיב, יש לנו צו חיפוש בבית שלו, כך בין עם תרצו ואם לא אנחנו ניכנס לכאן" אמר אייל.
"אמרנו לכם ללכת, אנחנו לא צריכים לתת לכם הסברים" אמר הבחור הזה ותפסתי לו את החולצה לפני שהעפתי לו בוקס לפנים.
"לי אתה צריך לתת הסברים כי האלי הבן זונה הזה חטף את החברה שלי וכבר יותר משלושה ימים שאני לא יודע עליה כלום, אז לא אכפת לי מה תעשו שום דבר לא ימנע ממני מלהיכנס לבית המזורגג הזה" אמרתי ונכנסתי בריצה לבית, שדוד רם, אבא, אייל ועוד כמה שוטרים נכנסו איתנו הזמן שאבי וחלק מהשוטרים עיקבו את השומרים האלה והתחלנו להסתובב בבית.
"מה זה" שאלתי.
"זה מצלמות מעקב, נוכל לבדוק אם הוא הכניס אותה לבית, חכו שנייה" אמר אייל והתחבר למצלמות דרך המחשב שלו.
"בינגו" אמר אייל ולא האמנתי למראה עיניי, זאת הייתה נועה עם שק על הראש והיא אסורה בידיים וברגליים.
"מה המנוול הזה עשה לה, אני הולך" אמרתי.
"חכה, זה היה לפני שלוש ימים עכשיו שאשרנו שזאת היא, אנחנו צריכים לדעת למה הוא עשה את זה, אחרי מה הוא עוקב, אם לא נדע את זה, לא נוכל להבין כלום, התעזרו בסבלנות בבקשה" אמר אייל.
"בוא נצפה בזה דילן, בבקשה" אמר רם וחיזק את אחיזתו בידי, גם הוא רוצה לרוץ ולהציל את הבת שלו וראינו את כל מה שהוא אמר לה, המנוול הזה רצח את החבר שלו מול העיניים של נועה, והוא רצח את זאין.
"אני הולך לחפש אותה" אמרתי.
"חכה, הם אמרו שהיא במרתף, בואו נרד, תהיו מאחורי, יש סיכוי גבוה שהוא חמוש" אמר אייל והתקדמנו למרתף.

Too Beautiful for youWhere stories live. Discover now