Too Beautiful for you

פרק 41

-נ.מ נועה-
"נועה את יפהפייה" אמרה ליהי בזמן שהתלבשה, אנחנו בסלון כלות של מיכל.
"שקרנית, אני נפוחה כמו סופגנייה, תראו איזה הורסות אתן עם השמלות כלה שלכן זה לא הוגן" אמרתי.
"את השמנמונת הכי יפה בעולם" אמרה סופיה.
"את קראת לי שמנה?" אמרתי ובאתי לבכות.
"בצחוק אחותי, מ יהיה עם ההורמונים שלך?" אמרה סופיה.
"סליחה שאני בהריון באמת" אמרתי.
"די נו נועה זה היום שלך תראי איזה יפה את דילן ימות כשהוא יראה אותך" אמרה ליאל.
"למרות שאני חייבת לציין, לא להסכים לו לראות אותך למשך שבועיים זה מוגזם" אמרה שיראל.
"היי זה מוצדק לגמרי אתן הייתן צריכות לעשות כמוני" אמרתי. לליאל וליהי, הן שבוע לפני החתונה הפסיקו לראות אחד את השנייה.
"את לא מבינה כמה הוא חפר לנו כדי לראות אותך" אמרה סופיה וקיבלה שיחת פלאפון.
"רואה זה שוב הוא אני לא מאמינה" אמרה וצחקתי.
"הוא חמוד לא? אני גם מתגעגעת אליו אש, אבל היום ניפגש מתחת לחופה עוד שעה בערך שיחכה עוד קצת" אמרתי ומיכל סיימה לאפר אותי וכבר הייתי לבושה בשמלה והתסרוקת אין נראתי כמו נסיכה.
"יאללה נזוז?" שאלתי ולוק, נייל ולואי הגיעו.
"תראו מי אלה היפות האלה" אמר לואי וחיבק אותנו.
"הבנים יתעלפו כשיראו אתכן" אמר נייל.
"דילן בטח יגיד לכולם להפסיק לבהות בך, עדיין לא מאוחר להתחרט" אמר לי לוק וחיבק אותי וראיתי שלסופיה היה מבט מוזר, תשבעו שזה מה שאני חושבת שזה.
"אין לנו זמן לזה בואו נזוז" אמרה סופיה, שהתקדמנו לרכב היה לי לחץ בחזה.
"הכל בסדר נועה?" שאלה שיראל.
"כן, הכל קול" אמרתי.
"תירגעי, את מושלמת" אמרה לי וחיבקה אותי.
"תודה שירו" אמרתי והגענו לאולם אחרי נסיעה של ארבעים דקות והיו מלא פרחים ובלונים עם השמות שלנו ושל הבנים וליוו אותנו לחדר המתנה של הכלות.
"אמאלה אני מתרגשת" אמרה ליהי.
"זה טבעי אחותי, אבל הכל טוב, את יפהפייה ותראי שהטקס יעבור מושלם" אמרה ליאל שגם הייתה לחוצה, שמעו את זה על הקול שלה וחיבקתי אותה ואלון, אבא, ירון(אבא של ליהי) וריטה(אמא של ליאל) נכנסו.
"וואו, ידעתי שאת יפה אבל לא עד כדי כך, הבן שלי זכה" אמר אלון וצחקתי וחיבקתי אותו.
"הבת הקטנה שלי מתחתנת אני לא מאמין" אמר ירון וליהי באה לדמוע וחיבקה אותו.
"נסיכה שלי איזה יפה את" אמרה ריטה וחיבקה את ליאל.
"ילדה שלי אני לא מאמין" אבא שלי התחיל לבכות וקמתי לחבק אותו.
"אבא" אמרתי וחיבקתי אותו, אומייגאד אני מתחתנת! והרגשתי כאילו צופים בי ושהסתובבתי לאחור.
"מה קרה?" שאל אלון.
"לא סתם, הרגשתי כאילו מישהו צופה בי, זה קצת מלחיץ" אמרתי.
"אל תדאגי, אנחנו נבדוק את זה" אמר אבי.
"די אבא אתה מגזים זה בטח סתם" אמרתי.
"כן את צודקת, את רק צריכה להירגע ולהינות" אמר אבי והוא ואלון יצאו משם לכיוון החופה כנראה, והנה אני כבר עם ההינומה והזר כולי מאושרת מכף רגל ועד ראש, הסתכלתי על הבנות וחייכנו אחת לשנייה עם חיוך גדול ואז הדלתות נפתחו וכולם התחילו למחוא כפיים ולהריע ולצעוק ומלא פלשים באוויר וראיתי שהבנות כבר מתחילות לבכות וכמובן את דילן שהיה חתיך במיוחד, והוא התקדם אליי.
"את יפהפייה, אני יכול לבהות בך ככה כל היום" אמר לי וחייכתי.
"גם אתה נראה חתיך מאוד יפהשלי" אמרתי והוא בא לנשק אותי וכולם צעקו לו לא ואסור וכאלה אז הוא נתן לי נשיקה על המצח ושם את ההינומה עליי והתקדמנו לחופה וההרגשה הזאת לא עזבה אותי.
"את בסדר?" לחש לי דילן.
"כן אני רק מתרגשת" אמרתי והחופה עברה כמו שצריך והלכתי להחליף לשמלה השנייה עם ליאל וליהי.
"את קולטת שאנחנו נשואות עכשיו?!" אמרה ליאל.
"לא אני לא מעכלת בכלל" אמרתי וליהי המשיכה לבכות.
"היי מה קרה" אמרתי.
"מה שאבא שלך אמר נגע לי בלב" אמרה ליהי, טוב בואו נחזור קצת אחורה אחרי ששברנו את הכוס ונשיקות וכאלה אבא שלי רצה להגיד כמה מילים:
"סליחה שאני מפריע ביום כזה מרגש לבת שלי ולחברות שלה שהן כמו בנות בשבילי, אבל אני רוצה להקריא כמה מילים עכשיו שכולכן נשואות, זה ממני ומההורים שלכן, אז ככה: בנות יקרות שלנו, עכשיו מזה שאתן עוברות לשלב חדש בחיים שלכן אנחנו רוצים לאחל לכן את כל הטוב שבעולם, אנחנו יודעים שנתנו אתכן לגברים שמוכנים לת לכן את הכל ולשמור עליכן בכל מחיר וזה מה שמרגיע אותנו, כולכם מחוברים אחד לשנייה בדרך כזו או אחרת וידענו בסופו של דבר שזה מה שצריך לקרות, ואנחנו מאחלים לכן את כל השמחה שיש לעולם הזה להציע ואנחנו צמיד נהיה כאן בשבילכן, בטוב וברע, ואין לכם רק את הזכות להיות מאושרים, אלה זו החובה שלכן" אמר אבי וכולנו הלכנו לחבק את ההורים שלנו ובכינו וזה היה מרגש אש.
"כן אבא שלי באמת ריגש אותי" אמרתי.
"באמת מי היה מאמין שזה יסתיים ככה, ונהיה כולנו ביחד שוב" אמרה ליאל אחרי שנכנסנו לחדר ההלבשה.
"כן טוב בואו נתארגן מחכים לנו" אמרתי ולבשתי את השמלה השנייה.
"השמלה הזאת נראית בסדר לא? היא מסתירה את הבטן שלי לא?" אמרתי וליאל לא ענתה לי.
"לילו מה יש לך?" שאלתי ויצאתי מתא ההלבשה ולא ראיתי את ליאל והדלת ננעלה.
"אומייגאד מה קרה כאן הצילו" צעקתי וניסיתי לפרוץ את הדלת, ניסיתי לפחות וראיתי במראה מולי את אלי.
"זה לא יכול להיות" אמרתי.
"מה אתה רוצה ממני, אתה אמור להיות בכלא מה עשית לליאל וליהי?" אמרתי והוא עשה לי עם האקדח סימן של לשבת ולא הייתה לי ברירה, מה הוא עשה להן?!

-נ.מ ליאל-
נועה נכנסה להחליף בגדים וגם אנחנו סידרנו את הדברים שלנו שמישהו בא מאחור ותפס לנו את הפה וההגוף מהמותניים.
"מה לעשות איתן בוס?" שאל הבחור את אלי? אבל הוא בכלא למה הוא כאן?!