Dangerous passion

פרק 31 - "סירוב"

פרק 31 - "סירוב"

עדן.

פקחתי את עיניי בבהלה והתרוממתי לישיבה, הנשימה שלי הייתה כבדה וליבי פעם במהירות.

אלוהים ישמור. מה זה היה הסיוט הזה עכשיו? הרגשתי את הזיעה זורמת במורד גבי והעפתי את השיער שנצמד למצחי בעודי מושיטה את ידי אל השידה, לוקחת את הפלאפון הפשוט שעידן נתן לי.

03:42. אני נאנחת ויוצאת מהמיטה בעייפות, נכנסת למקלחת הקטנה ופותחת את זרם המים הקרים, נכנסת תחתם ונותנת להם לסחוף איתם את הסיוט הארור.

כשהתנגבתי, ידי עברה על הקעקוע הקטן שבצד בטני, קעקוע של פרפר שחור קטן שהחליף וטשטש את המילים שרון חרט על עורי. ליטפתי אותו בהיסח הדעת בעוד ראשי תקוע בסיוטים שמשום מה החליטו לחזור ובעוצמה מטורפת. לעזאזל. כמעט 9 שנים עברו מאז, ואני עדיין מבועתת עד עמקי נשמתי מעצם הזיכרון.

****

הרכנתי את פניי לכיור ונתתי למים להישפך על פניי ולרענן אותי.

בסופו של דבר, כעבור עשר דקות שבהם התהפכתי במיטה הבנתי שאני כבר לא אצליח להירדם אז התרוממתי באנחה ויצאתי מהחדר, עולה אל הסיפון.

התקרבתי אל המעקה ונשענתי עליו, נותנת לרוח הקרירה להכות בפניי ולסחוף איתה הרחק את הסיוט הארור הזה. לעזאזל. הייתי בטוחה שזה מאחוריי. למה חלמתי על זה שוב?

בסופו של דבר אביב הצליח לפרוץ למחסן אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הבן זונה השיג את שלו.

הוא גזל ממני את התמימות שלי, ולא רק אותה אלא גם את כל החיים שהיו לי לפני.

כי אם לפני אותו יום ארור הייתי מקובלת ואהובה בחברה, הרי שמאותו יום הפכתי לזומבית. התהלכתי מבלי מטרה והרבתי להתבודד ולהתבוסס בצער שלי.

התנשמתי בכבדות בעוד עיניי מהופנטות לנוזל הסמיך שזולג בקו ישר מהחתך ובמורד בטני, ידי נצמדה אליו בהיסח הדעת ויכולתי לחוש בחמימות הנוזל בין אצבעותיי.

"כדי שבכל פעם שתחשבי להלשין למנייאק, תזכרי מה עברת פה." הסביר את החריטה ומיהר לעזוב את האזור מהחלון שבשירותים.

הדלת נפתחה בחריקה חדה, והמבט של אביב נפל על פניי.

"אלוהים, עדן.." הוא פשט מעליו את החולצה והושיט לי אותה.

לא חשבתי באותו רגע על העובדה שאחי רואה אותי עירומה לגמרי, חבולה ומחוללת.

גם לא בכיתי בסופו של דבר, כשקרס לידי ודמעות זלגו על פניו כשלחש שהוא מצטער בעודו מנדנד אותי בעדינות, ידיו עוברות על שיערי.

הדפתי אותו מעליי בעדינות והתרוממתי באיטיות, ידי מונחת על החריטה ופניי מתעוותות בכאב, "מה, עדן? דברי איתי אהובה"