Dangerous passion

פרק 40 - "המסקנה הנכונה"

פרק 40 - "המסקנה הנכונה"

גברי.

ככל שהדקות חלפו מצאתי את עצמי מגביר את מהירות הנסיעה, רק כדי להגיע מהר לנתניה ולא להתחרט על מה שאני הולך לעשות. היו לי מאה דרכים שונות להבריח את זוהר מחוץ לגבולות המדינה יחד איתי, אבל ידעתי שמגיע לה הרבה יותר מחיים בזהות בדויה ובריחה ממקום למקום, חיים מלאי פחד שמא איציק יצליח למצוא אותה. לא שהיה בזה היגיון, לא הייתי נותן לו להניח עליה את האצבע הקטנה והמטונפת שלו, אבל הרציונאל גבר על הרגש, ושוב הגעתי לאותה מסקנה שהייתה נכונה אבל לא נכונה בשבילי ; ביטחון קודם לאושר.

נתתי לעצמי לשקוע בזכרונות, חוזר אחורה בזמן לפני שאיציק השתגע. כשאמא עוד הייתה בחיים, והצליחה להחזיק את כולנו מלוכדים.

סוף יא'.

חזרתי באותו היום מבית הספר עצבני, היו שם חבורה של בנים מכיתה י"ב שצחקו על ילדה מהכיתה המקבילה, מישהי שהייתי מאוהב בה עוד מהתקופה שהייתי מפוצץ בחצ'קונים, הם עמדו סביבה במעגל וכל אחד התעלל בה בתורו; הם חטפו לה את התיק, וזרקו את כל תכולתו, אחר לקח לה את האוכל, השלישי את הכסף ושיעורי הבית והרביעי היה האכזרי ביותר כי ריסק לה את המשקפיים ובעצם ריסק אותה אפילו יותר. אני השקפתי מהצד ולא עשיתי כלום; לא חשבתי שנכון להתערב, החבר הכי טוב שלי, כך הסתבר, היה מאוהב בה גם רק שבניגוד אליי, הוא היה מספיק גבר כדי לא להסתיר את זה, וכשראה מה עשו לה, התמודד מולם מבלי להתחשב בהשלכות, ובכך שהוא יחיד מול 4 בהמות. בסופו של דבר הם נהיו זוג, ואני הפסדתי את ההזדמנות להתוודות בפניה על אהבתי, אז נכנסתי עצבני ואיציק ישב בבית. אני זוכר שהתגנבנו לחדר האימונים של אבא, מקום שאסור היה לנו לדרוך בו, והוא השגיח על הדלת עד שפרקתי את כל העצבים שהיו לי והייתי מוכן ללכת לדבר עם הילדה ההיא, למרות שידעתי שהיא עם בר. היא לא רצתה אותי ולמרות ההשפלה המשכתי הלאה, אז כנראה לא הבנתי את המשמעות. אבל במצב שאני נמצא בו היום, אני מבין שאם לא אעזור לזוהר, בסופו של דבר מישהו אחר יעשה את זה. רק שאז יכאב לי הרבה יותר. ידעתי את זה מפני שכבר הייתי במקום הזה, וכבר וויתרתי פעם אחת על האהבה שלי. לא רציתי לחוות את זה שוב לעולם. אז נסעתי למארין בכל זאת, אלא שהסיבה לנסיעה הזאת השתנתה. הייתי מוכן להילחם, ולהגן על זוהר וידעתי שאצליח, כי ארגיש שלם. וכשאתה שלם מי יכול עליך?

****

החניתי את הרכב מול השער המרשים של משפחת אסולין, השומר הנחמד כבר לא היה כל כך נחמד אחרי כל מה שעברנו פה אבל זה לא באמת הפריע לי, אפילו לא החוויתי לעברו לשלום, פשוט עברתי אותו ורצתי את המדרגות שתיים-שתיים, דופק על הדלת ומנסה להסדיר את הנשימה.