Dangerous passion

פרק 28 - "מעקב"

פרק 28- "מעקב"

עמדנו כך באמצע הרחוב, נועצים מבטים אחד בשני, מחכים לראות מי יוריד את עיניו קודם ויישבר ראשון.

"פאק... זאת באמת את" הצלחתי למלמל בעודי מושיט יד ללטף את פניה, בודק אם זה אמיתי, אם זאת באמת היא. כף ידה התרוממה ונחתה על לחיי בחבטה רועמת, "בן של זונה" סיננה מבין שיניים חשוקות, בהיתי בה המום בעוד ידי מכסה את הלחי השורפת, "מה את עושה משוגעת אחת?!" נדהמתי, כי מכל התגובות האפשריות שיכולתי לדמיין- זאת הייתה הכי לא צפויה.

"איך עשית לי את זה?" צעקה עליי, גוררת מבטים מאנשים שהתחילו להסתובב ברחוב, אבל לא נראה שזה הפריע לה, "איך יכולת לעזוב אותי ולהשאיר אותי להתמודד לבד עם הפציעה?!"

הטון המאשים והקול הדוקרני גרמו לי להירתע לאחור, "על מה את מדברת?! אלוהים, נראה לך שהייתי עוזב אותך אילו ידעתי שאת בחיים?"

"זה מה שעשית!"

התקרבתי לעברה בהיסוס, "היי סאפו, תסתכלי עליי. אחרי כל מה שעברנו.. נראה לך שהייתי מסוגל לעשות לך דבר כזה? יש לך בכלל מושג איך התייסרתי מהידיעה שמתת במקומי?"

"אני לא יודעת כבר כלום, גברי. רק שהתעוררתי בתוך חדר מלא בריח של תרופות וחומרי חיטוי, והייתי לבד. הייתי לבד למרות שהבטחת לי שלא תעזוב אותי בחיים!" אמרה בקול זועם, "אז כן, אני חיה, תודה לאל. אבל אתה יכול להיות בטוח שזה לא בזכותך" נרתעתי לאחור, פיזית, מהמילים שלה ואילו היא ניצלה את הרגע כדי לברוח. עמדתי שם עוד כמה דקות ארוכות עד שלבסוף הנייד שלי צלצל והעיר אותי מהמחשבות. השם של אדם התנוסס על הצג והזכיר לי שהתקשרתי אליו לפחות חצי שעה לפני, והספקתי להתרחק מהאזור כשרצתי אחרי ספיר.

"איפה אתה, אדם?"

"טוב שאתה עונה, גברי, כמעט חטפתי התקף לב בגללך, לעזאזל." התפרץ בזעם, גיחכתי לנוכח המחשבה על כך שאדם שבדרך כלל רגוע ושקט, ומתפרץ כך רק כשהוא דואג באמת.

"עשיתי הליכה קצרה לנקות את הראש, ולא שמתי לב שהתרחקתי."

"איפה אתה עכשיו?"

"בצד השני של המרינה"

"אני בא"

"לא צר-" התחלתי לומר אך הוא כבר הספיק לנתק.

****

עדן.

הלב שלי דפק בעוצמה פראית כל הדרך לדירה שעכשיו הפכה להיות הבית שלי ושל עידן והמחשבה היחידה שעברה במוחי כל אותו העת היא שפאקינג הצלחתי. שלב א' בתכנית של מצ'טה עבר בהצלחה. חוץ מהמפגש הלא צפוי בג'אפן ג'אפן. טוב, מפגש חד צדדי אם מתחשבים בזה שהבחנתי בו בטעות בזמן שישבתי עם עידן וחיכינו שההזמנות שלנו יגיעו. האמת שזה היה טירוף מצידינו לצאת, זה היה סיכון מטופש אבל עידן טען שזה ירגיע אותי, וחוץ מזה, צריך לחגוג את השותפות שלנו. חשיבה מעוותת כשלעצמה, כי לא ראיתי דבר לחגוג, מלבד התקף הלב הפתאומי שאני מקווה שמצ'טה יחטוף בקרוב.