פרק 23 - "המעבר"
עדן.
הידקתי את החגורה כשגלגלי המטוס החלו לנוע ונשענתי לאחור. נושמת עמוק, וחושבת על כל הבלאגן שנכנסתי אליו. איציק מחורפן לגמרי, ורק המחשבה שהוא קרוב מספיק כדי לפגוע באבי הפכה את עורי לעור ברווז.
התכנית שלו הייתה פסיכית לגמרי, וחשבתי לעצמי שרק אנשים לא שפויים כמצ'טה יהיו מסוגלים לחשוב על דבר כזה. ואני... במה אני שונה ממנו אם הסכמתי לבצע את זה? אם הסכמתי לעזור לו לחטוף את הבחורה המסכנה רק כי יש לו איזה קראש חולני על אישה שאהב ורצח בדרך כל כך אכזרית וחשב שהיא דומה לה. לא שמעתי את זה ממנו, אבל העובדים שלו היו ציפורי שיר מהוללות... אם רק היה יודע כמה חרא הם שפכו עליו בחדרי חדרים, הוא היה משתגע. הכנסתי את האוזניות לאוזניי, ונשכבתי לאחור, עוצמת את עיניי ומתמסרת לשירים המרגיעים שנוגנו מהנייד שלי.
ניסיתי לנחם את עצמי שאני עושה את זה מחוסר ברירה, ואנשים לפעמים נתקלים בבחירות לא פשוטות במהלך חייהם וצריכים להחליט על משהו שיכול לעשות להם טוב על חשבון אחרים, ומי קבע מהי בעצם הבחירה הנכונה? או שאולי בעצם לא בזה מדובר. לא מדובר במה שנכון או לא נכון, אלא מדובר פה בחיים שלי ושל הוריי מול חייהם של שני אנשים שאני לא מכירה, רק יודעת שהם קשורים למצ'טה הפסיכי, ואם הוא כל כך מעוניין בהם, זה אומר שהם לא טובים יותר ממנו.. כנראה שיש בהם משהו רע שמושך את מצ'טה אם הוא להוט כל כך להגיע אליהם. ואז אני נאנחת ונושפת אוויר בתסכול כשאני מבינה שאלה מחשבות מפגרות שנועדו להרגיע את המצפון שלי לפני שיתחיל לעבוד בקצב משוגע.
****
שחררתי את החגורה המציקה והתמתחתי, הטיסה אמנם הייתה קצרה אבל בכל זאת הרגשתי את איבריי תפוסים מהישיבה הממושכת. התרוממתי והתקדמתי אל שער הירידה מהמטוס, מחכה שסיסו ומרקו יגיעו אליי ויובילו אותי לדירה שתהפוך מעכשיו ועד שאיציק יחליט לבית שלי.
"את מוכנה?" מרקו התקדם אליי עם סיגריה כבויה בין השפתיים והנדתי את ראשי באופן לא מחייב, "לעולם לא אהיה מוכנה לדבר כזה" מלמלתי ספק לו ספק לעצמי. הוא לא אמר דבר בזמן שהוביל אותי אחריו במורד המטוס ואל עבר ג'יפ שטח שחיכה לו בחניית המגרש.
ההקלה והחרדה היו עצומות ושלובות אחת בשנייה, מצד אחד שמחתי כי אם הייתי נאלצת לטוס בחברת אנשים ואז לרדת איתם, הייתי מתחרפנת והמחשבות היו מטריפות אותי. כל נשימה וכל מבט היו גורמים לי לחשוב שהם יודעים מי אני ומה אני עומדת לעשות.
והחרדה הפכה מוחשית ולאט לאט גברה על ההקלה כי פתאום הבנתי שזה אמיתי, זה אשכרה עומד לקרות ומהרגע שאכנס לחייו של גברי שום דבר כבר לא יהיה תחת שליטתי. אני הולכת לרמות ולהרוס אנשים. המחשבה הזאת לא נתנה לי מנוח. ניסיתי לשכנע את עצמי בכך שהם אנשים רעים, שאם גבריאל שולט בדרום, גובה דמי הגנה כמו התאום הפסיכי שלו שלקח אותי בת ערובה בגלל זה והרס לי את הפנים, רוצח ומתעלל והורס את העולם, מגיע לו כל מה שאעשה לו. זאת לפחות הנחמה שלי, והמחשבה היחידה שיש לי להיאחז בה כדי לא לשקוע בחוסר השפיות שהמצב הזה גורם לי.
****
"זה הבית.." מרקו פותח את הדלת- פלדלת חומה ורגילה- ואנחנו נכנסים אל תוך דירה רגילה לגמרי, הכל חוץ ממנקרת עיניים, סלון בינוני שקיר מפריד בינו לבין מטבח מעוצב ופינת אוכל שמחוברת אליו, מסדרון צר מוביל אל 2 חדרי שינה ושירותים ומקלחת מחוברים.
"את יכולה לבחור איזה חדר שאת רוצה, אני אקבל את החדר הנוסף."
אני מהנהנת וניגשת לבחון את החדרים. הראשון בינוני, בתוכו יש מיטה וחצי עם מצעים סגולים עם דוגמאות גיאומטריות, שידה צמודה וארון קטן בצבע לבן, חלון גדול ושולחן עבודה ועליו מחשב נייד. חדר נחמד בסך הכל, חשבתי לעצמי בזמן שסגרתי את הדלת וניגשתי לבחון את החדר השני, הכל בו היה דומה לחדר הראשון מלבד דלת צדדית שנפתחה אל מרפסת קטנה ובתוכה שולחן נמוך וספת ראטן, באותו רגע כבר ידעתי שזה החדר שאני רוצה. סגרתי את הדלת ויצאתי לחפש את מרקו.
בסופו של דבר, מצאתי אותו עומד בגבו אליי במטבח כשלגופו אין דבר מלבד הג'ינס, הוא לגם מתוך כוס מים קרים ובלעתי את רוקי בחוזקה בעודי בוהה בשרירי גבו וזרועותיו שהשתרגו בזמן שהטה את ראשו לאחור בעודו שותה.
"בחרת?"
"מה?" מצמצתי פעמיים בעודי מתעוררת מהבהייה בשריריו.
חיוך קטן שיחק בזוויות שפתיו, "החדר"
"אה," אילצתי את עצמי לדבר, "החדר.. כן, כן, בחרתי...זה עם המרפסת. אני מקווה שלא אכפת לך לישון על מצעים סגולים..."
הוא גיחך, "אני ארדם איפה שייתנו לי וזה יהיה הדבר האחרון שידאיג אותי"
"אני אלך להתקלח..." אמרתי לבסוף והסתובבתי כדי לצאת לכיוון המקלחת, אבל קולו עצר אותי, "כשתצאי מהמקלחת, נלך לקנות כמה דברים לבית, המטבח ריק פה.. בערב נצא למועדון."
"מה מועדון?" אני מביטה בו בפליאה, "חשבתי .."
"אולי לא הסברתי את עצמי טוב, התכוונתי שהערב נצא למועדון של גברי. הערב הוא יגלה שסאפ שלו חזרה לחיים."
הנהנתי ופניתי למקלחת, שם מתחת לזרם המים החמים נתתי לדמעות לזלוג על פניי בחופשיות ולמים לנקות מעליי את כל המצפון שחשתי בעקבות התכנית.
היי אהובות,
פרק קצר מהרגיל, סורי, לא הייתי בבית כל היום וזה מה שהצלחתי להפיק מכתיבה בפלאפון..
הסיפור מתחיל לקבל תפנית חדה ומפתיעה אפילו בשבילי. אני עומדת לכתוב על דברים שמעולם לא חשבתי שאכתוב... אז בהצלחה לי בכתיבה, ולכן בהמתנה... מקווה שתאהבו 💜
מחכה לתגובות שלכן ❤❤
YOU ARE READING
Dangerous passion
Aksi"אני במקומך הייתי מתרחק עשרים צעדים אחורה, ומתנצל בפני הגברת." הוא הידק את אחיזתו על צווארי ונעץ בו מבט שהיה יכול להקפיא את הגהינום, "באתי להעביר מסר ממצ'טה, ואני לא נסוג בלי הסחורה" האקדח נשלף במהירות שיא ושניים משומריו כיוונו לעברנו אקדחים טעונים...
