× קלי ×
סוף השבוע ההוא במיאמי היה מזעזע, אני לא רוצה לדבר עליו בכלל. דיוויד הסתובב שם במועדונים מאוחר בלילה וביום הוא ישן או יצא לאנשהו עם חברים שלו מהסביבה. הוא לא היה פיכח כל השלושה ימים המסכנים האלה. רבנו המון והילדים בכו כל הזמן. הדבר האחרון שעשינו שם היה לנוח. אמרתי לדיוויד שבשבוע הבא אני לא אגיע הביתה כי אני חייבת ללמוד - מה שהיה שקר מוחלט כי הסמסטר נגמר עוד רגע. חשבתי שאם אני אפגוש אותו שוב בזמן הקרוב אני אשתגע. הוא כעס אבל הסכים. פחדתי להשאיר את הילדים איתו אבל לא הייתה לי ברירה.
ובנימה חיובית יותר - השבוע הזה היה השבוע האחרון לסמסטר הראשון. הסמסטר היה מעולה, הלימודים היו מעניינים והציונים שלי היו גבוהים, ביליתי המון זמן עם הבנות והרגשתי מצוין. שמחתי שהייתי יכולה ללמוד בקולג', אם לא הייתי הולכת ללמוד ונשארת לגור עם דיוויד, הייתי כבר בטח בקבר.
בהפסקה של היום הראשון בשבוע הזה ישבנו ארבעתנו מסביב לשולחן הקבוע שלנו בקפיטריה.
"שמעתן שיש מסיבה בשישי?" מייגן טבלה את הצ'יפס שלה בקטשופ ומיהרה להכניס אותו לפיה.
"מייגן, ממתי את יודעת על מסיבות?" ג'ס גיחכה. "אבל מעולה, אני אשמח למסיבה."
"גם אני אשמח, אני צריכה לשחרר לחצים." אמרתי. "ברוק, את בעניין?"
מאז שהיא וג'ס רבו - לא ברור על מה, שתיהן לא מוכנות לדבר על זה - ברוק נהייתה מרוחקת יותר. ג'ס הייתה החברה הכי טובה שלה מבין שלושתנו והריב הזה ממש השפיע עליה. אני בטוחה שגם על ג'ס, אבל היא טובה בלהסתיר רגשות כשהיא רוצה.
"לא חושבת." ברוק השיבה בקצרה לשאלתי.
"למה? תבואי!" ניסיתי לשכנע ומייגן הנהנה בהסכמה. "אפילו מייגן מתלהבת מזה, את חייבת לבוא."
"נראה." היא גילגלה את עיניה ולקחה ביס ממשולש הפיצה שהיה מונח על הצלחת שלה.
***
"אני עייפה." מייגן הצהירה ונשכבה על מיטתה. יום הלימודים נגמר ושתינו היינו מותשות.
"לכי לישון." אמרתי ונשכבתי גם אני במיטתי.
"אני לא יכולה, אני חייבת ללמוד." היא העבירה את ידה בשיערה, אצבעותיה נתקעו והיא נאבקה לשחרר אותן משיערה הסבוך.
"זה השבוע האחרון של הסמסטר, מה יש ללמוד כבר?" גיחכתי.
"אני חייבת להמשיך כדי לשמור על הציון שלי." היא העבירה את מבטה מהתקרה אליי.
"או שאת סתם מתרצת כדי שתהיה לך סיבה ללכת מכאן. אני משעממת אותך מייגן?" התבדחתי.
"תעשי לי טובה," היא גילגלה את עיניה והתיישבה. "את יודעת שאני אוהבת אותך."
"כן, אבל רוב הזמן את תמיד באיזשהו מקום אחר." הפסקתי להתבדח. רציתי לדעת לאן היא נעלמת.
ברוק אמרה לי שדונה סיפרה לה שברנדון עוזר למייגן עם הלימודים בכלכלה. היא לא רצתה לספר את זה למייגן כדי שהיא לא תיבהל שיודעים על זה, ולג'ס לא סיפרה כדי שלא יווצר ריב בינה לבין מייגן. גם ככה ג'ס הייתה במצב נפשי לא יציב.
מייגן נאנחה. "מה את רוצה לדעת?"
כחכחתי בגרוני ושאלתי: "יש בינך לבין ברנדון משהו?"
היא הסתכלה עליי בפליאה. "א-איך את יודעת?"
"ברוק סיפרה לי, ג'ס לא יודעת מזה אל תדאגי."
"אבל ז-זה לא מה את חושבת."
"היא אמרה לי שהוא רק עוזר לך בכלכלה, זה הכל." משכתי בכתפיי. "אבל אתמול בערב התלבשת חגיגי מדי מכדי ללכת ללמוד בספריה."
"הוא לקח אותי למסעדה." היא הודתה, ולאחר שראתה איך עיני מתרחבות היא מיהרה להסביר: "בגלל הציון שלי במבחן, הוא רצה לחגוג את זה."
"אוקיי." אישרתי.
"באמת אין בינינו כלום, הייתי אומרת לך אם כן היה."
"את לא חייבת, את יודעת." ניסיתי להרגיע אותה, היא נראתה מאוד לחוצה. "אבל אם את צריכה לדבר עם מישהו, אני תמיד כאן."
YOU ARE READING
Four Points Of View
Teen Fiction"זה כאילו שאנחנו לא לומדות," ברוק אמרה בזמן שעיניה נעולות על הכביש. נסענו שלושתנו בחזרה לקמפוס. "אסור לנו ללכת למסיבות, תמיד זה נגמר באסון." "מסכימה," מייגן אמרה והסתכלה על הכביש מהחלון שלצידה. "אני חושבת שיש עלינו קללה או משהו." קלי, מייגן, ג'ס ובר...
