× מייגן ×
"את חייבת להפסיק לשתות קלי, זה יגמר לא טוב." ניסיתי לקחת את כוס הפלסטיק האדומה מידה של קלי אך היא התנגדה.
"אני בסדר, אני חושבת שאת צריכה לשתות קצת." היא אמרה ולגמה לגימה ארוכה מהמשקה.
אף פעם לא הייתי חובבת אלכוהול, במיוחד במסיבות. אחרי כל הסיפורים ששמעתי על אנשים שיכורים במסיבות לגמרי ירד לי מהעניין.
ברוק נעלמה לאנשהו ואני נשארתי לשמור על קלי כדי שלא יקרה לה כלום.
"את בטוחה שאת לא רוצה שלוק?" קלי הסתכלה עליי במבט חסר הבעה והושיטה את הכוס אליי.
"בטוחה." השבתי ודחפתי את הכוס ממני. היא גיחכה ולגמה עוד ממנה.
הפעם החלטתי לקחת כדור נגד חרדות, ושמחתי לגבי זה. אני ניסיתי כבר המון זמן להפסיק עם זה כי לקחת את הכדורים האלה הרגיש לי כאילו אני איזו פסיכופטית ושנאתי את זה. קלי תמיד ניסתה להכריח אותי לקחת את הכדורים ואני התנגדתי, אך לפני הערב הזה דיברנו על העניין והיא גרמה לי להבין שאני צריכה אותם וזה לא בושה לטפל בעצמי. היא אמרה לי כמה אני צריכה לדאוג לעצמי כי אחרת אף אחד לא יעשה את זה. אנשים עם עמדות כאלה גורמים לי לרחם עליהם, הרגשתי שקלי עברה משהו כזה אך לא סיפרה לי כלום. בזכות הכדור התחלתי להרגיש יותר בסדר, לא הרגשתי בנוחיות במאה אחוז אך גם לא הרגשתי את הלחץ וקוצר הנשימה שהרגשתי בפעם הקודמת או בכל פעם אחרת שהלכתי למקומות מלאים באנשים.
"מאדי." קולו של ברנדון גרם לי להפסיק להסתכל על קלי ולהעביר את מבטי אליו.
"מאדי?" קלי גיחכה ולגמה שוב מהכוס.
"עזבי." גלגלתי את עיניי. "כן ברנדון?"
"הכל טוב אצלך?" הוא שאל.
"בינתיים כן." חייכתי.
הוא הפנה את מבטו אל קלי ושאל: "אני יכול לגנוב לך אותה לשנייה?"
"תעשה איתה מה שהיא רוצה, היא הורסת לי את הכיף." היא אישרה.
***
"אני שמח שהגעת בסוף." הוא אמר בזמן שהלכנו ברחוב. עדיין אפשר היה לשמוע את המוזיקה הרועשת מבית האחווה ואת צעקות ההנאה של האנשים.
"גם אני."
"ג'ס דיברה איתי היום." דבריו גרמו לי להרגיש לא בנוח.
"כן אני יודעת, היא אמרה שהמטרה שלה היום היא לחזק את הקשר ביניכם."
"הבעיה שלא היה שום קשר," הוא אמר וצחקק, מוביל אותי גם לצחקוק. "לפחות לא כמו בינינו."
האדמתי. "איזה קשר בדיוק?"
"את יודעת טוב מאוד מאדי. אנחנו הרבה יותר מהשיעורים הפרטיים שאני מעביר לך בכלכלה, ואת יודעת את זה."
הרגשתי ממש לא בנוח. לא הרגשתי משהו חזק כלפי ברנדון - כמו אהבה נגיד, אך כן כעסתי על ג'ס שהיא מנסה להידבק אליו בכוח. מצד שני גם ריחמתי עליה, היא במצב כל כך קשה ואולי ברנדון היה עוזר לה לצאת מזה, שלא נשכח גם שהיא התאהבה בו ישר כשראתה אותו - מה שאומר שיש לה כל זכות לנסות לדבר איתו. הרגשתי כאילו אני בוגדת בה וכל כך לא רציתי לעשות את זה. אף פעם לא היו לי הרבה חברות, וכשיש לי כאלה אני מעדיפה לשמור אותן ולא לפגוע בהן.
"תקשיב," עצרתי מהליכתי והוא עצר אחריי. "אני מציעה לך לתת צ'אנס לג'ס."
"למה?" הוא שאל בכיווץ גבות.
"היא צריכה את זה, אוקיי?" שילבתי את זרועותיי והשפלתי את מבטי. "גם אני לא מאוהבת בך או משהו, אז כדאי שתעבור אליה."
"מאדי," הוא שם את כפות ידיו על החלק העליון של כל זרוע שלי. "יכול להיות שלא הרגשת את זה אתמול, לא עכשיו ולא מחר, אבל שנינו יודעים שמה שיש בינינו זה יותר ממה שזה נראה."
"לא זה לא, אתה בסך הכל עזרת לי בכלכלה, זה הכל! לא ביקשתי עכשיו איזשהו קשר רומנטי." אמרתי והשתחררתי מאחיזתו. "אני עלולה לאבד את ג'ס אם היא תגלה עלינו, או שהיא תגלה משהו שהוא לא קיים בכלל."
"למה שתאבדי אותה? היא חייבת להבין שלא הכל סובב סביבה. את צריכה גם לדאוג לעצמך." הוא ניסה להרגיע אותי. "זה באמת נראה כאילו היא חושבת שהיא מרכז העולם. היא דפקה יחס שהיה לה עם ידיד שלה ואיכשהו היא עירבה אותי בזה והיא רבה גם את חברות שלה בגלל זה, למה היא גם לא מתחשבת באחרים?"
"אני לא יכולה לשפוט אותה כרגע, אבל אתה צריך להבין שבינינו לא יקרה כלום. גם אם היה סיכוי שיקרה משהו, לא הייתי מסכנת חברות בשביל זה."
"את לא צריכה לסכן כלום, היא תתגבר על זה."
"תתגבר על זה? איך היא תתגבר על זה?" התחלתי לכעוס. הוא לא מבין כלום. "היא בוכה כבר במשך חצי שנה עליה ועל לוק ולא הצליחה להתגבר על זה, אז אתה חושב שעל זה היא תתגבר בקלות? על זה שחברה שלה תקעה לה סכין בגב ותהיה עם מישהו שהיא מאוהבת? איזה מן חברה אני אהיה?"
"אני לא יודע מה להגיד לך, מאדי. אני פשוט חושב שאת צריכה לדאוג גם לעצמך ולא רק על חברות שלך. אני לא חושב שהיה לה אכפת להפיל עלייך את כל הצער שלה מהריב עם לוק, אז למה את צריכה להתחשב בה?"
"כי היא פגועה ברנדון, באמת פגועה. אני לא הולכת לפגוע בה עוד יותר." נשמתי נשימה עמוקה והמשכתי: "אני חושבת שעדיף שנפסיק עם השיעורים."
"מ-מה? רק בגללה? את לא אמיתית מאדי."
"תפסיק לקרוא לי ככה!" לפתע הכינוי שכל כך אהבתי התחיל לעצבן אותי. "אם המפגשים בינינו גרמו לך לחשוב שאני מעוניינת בך, אתה ממש טועה. בגלל זה עדיף שנפסיק את זה כאן."
ידעתי שהוא לא טועה אבל גם לא יכולתי להמשיך עם זה יותר. התחלתי ללכת חזרה לכיוון הבית כדי לקחת את קלי איתי ונלך לקמפוס. הוא ניסה לקרוא בשמי - הפעם כמייגן - אך לא עצרתי. הייתי צריכה להתרחק ממנו, אולי זה גם יגרום לרגשות הלא-מובנים שלי כלפיו להתרחק גם כן.
YOU ARE READING
Four Points Of View
Jugendliteratur"זה כאילו שאנחנו לא לומדות," ברוק אמרה בזמן שעיניה נעולות על הכביש. נסענו שלושתנו בחזרה לקמפוס. "אסור לנו ללכת למסיבות, תמיד זה נגמר באסון." "מסכימה," מייגן אמרה והסתכלה על הכביש מהחלון שלצידה. "אני חושבת שיש עלינו קללה או משהו." קלי, מייגן, ג'ס ובר...
