× ג'ס ×
המילה "הלם" היא מילה בעלת משמעות קטנה מאוד בשביל לתאר את מה שהרגשתי. ניסיתי לעכל את כל המאורע שהייתי נוכחת אליו לפני רגע. הייתי מבולבלת וחסרת מילים, לא הבנתי מה בדיוק קרה לפני כמה רגעים. גם אחרי שמייגן יצאה, עוד ישבתי בספריה כמה דקות. לא הצלחתי לזוז או להגיב בכל צורה שהיא. המון מחשבות התרוצצו בראשי בבלגן מטורף וראשי התחיל לכאוב לאט-לאט. הדמעות התחילו לזלוג ברגע שהבנתי מה קרה.
אני בדיחה.
הוא היה מאוהב במייגן כל התקופה הזאת, ואני נמרחתי עליו וניסיתי לגרום לו להתאהב בי כשהוא לגמרי נפל מהרגליים בגללה. השפלתי את עצמי בצורה כזאת כדי להשיג אותו והוא היה בכלל מעוניין בחברה שלי? לא ידעתי על מה אני כועסת יותר; על כך שהוא התאהב בחברה שלי, שהיא בכלל לא מעוניינת בבנים מבית האחווה שעושים מסיבה כל שישי, או על כך שמשהו קרה ביניהם ומייגן לא אמרה לי כלום ונתנה לי להביך את עצמי בצורה כזאת. איך היא יכלה לעשות לי את זה? היא יכולה לקרוא לעצמה חברה אחרי זה?
ניגבתי עם גב כף ידי את הדמעות במהירות שהרטיבו את לחיי וארזתי את דבריי לתיקי. כשהלכתי אל עבר היציאה התעלמתי מהמבטים שננעצו בי מהאנשים שישבו בספריה והיו נוכחים לאותו מקרה שאני הייתי, רק הם לא הבינו איך אני קשורה לזה ולמה לעזאזל אני בוכה. גם אני לא הבנתי למה אני בוכה, אני בוכה כל כך הרבה מאז שאני התחלתי ללמוד כאן ושנאתי את זה. חשבתי שכבר התרגלתי להיות פגועה, אך תמיד אני מרגישה נבגדת בצורה אחרת, מה שמקשה עליי להתרגל.
עם ראייה מטושטשת מדמעות ותחושת מחנק בגרון, נתתי לרגליי להוביל אותי. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי עומדת מול דלת החדר של מייגן וקלי. זאת החלטה גרועה ג'ס, לכי לחדר שלך או לברוק. ניערתי את ראשי כדי לתת למחשבות הללו להתפוגג. לא, תפסיקי לברוח, תתחילי להתמודד. שלוש נקישות על הדלת והמתנה של שניות ספורות. הדלת נפתחה.
"היי ג'ס," קלי עמדה בפתח וחיוכה ירד מפניה ברגע שהבחינה בהבעת פניי. "הכל בסדר?"
"מייגן כאן?" שאלתי מבלי להתמהמה.
"ל-לא, למה?" מבטה הפך למודאג. "למדתן ביחד, לא?"
"את יודעת איפה היא?" התעלמתי משאלתה.
"אין לי מושג." היא ענתה בקצרה.
"כשתדעי בבקשה תודיעי לי." אמרתי והסתובבתי אל עבר היציאה של הבניין מבלי להיפרד מקלי.
כשיצאתי מהבניין הבחנתי בה. היא עמדה מולי. לחיה היו רטובות ועיניה אדומות, בדיוק כמו שלי. עמדנו שם בשקט, מביטות אחת בשנייה בכעס. בחוץ לא היה אף אדם, היינו רק שתינו. הרוח הקרירה של הערב הביאה מן גל של רענון לפניי מאחר והן רתחו מזעם.
"את לא מתכוונת להגיד כלום?" החלטתי לשבור את השתיקה.
"מה את רוצה שאני אגיד לך?" היא שאלה בקול שבור.
YOU ARE READING
Four Points Of View
Teen Fiction"זה כאילו שאנחנו לא לומדות," ברוק אמרה בזמן שעיניה נעולות על הכביש. נסענו שלושתנו בחזרה לקמפוס. "אסור לנו ללכת למסיבות, תמיד זה נגמר באסון." "מסכימה," מייגן אמרה והסתכלה על הכביש מהחלון שלצידה. "אני חושבת שיש עלינו קללה או משהו." קלי, מייגן, ג'ס ובר...
