× קלי ×
ביום שלאחר המסיבה החלטתי להגיע הביתה. אחרי הנסיעה ברכבת וההגעה לדירתו של דיוויד הרגשתי לחוצה מהרגיל. מוחי לא יכל למחוק את האירועים שקרו במסיבה. לא יודעת למה בחרתי להגיע בסוף השבוע, אבל הרגשתי שאני צריכה להיות עם דיוויד.
כשנכנסתי לדירה, אף אחד לא בא לפגוש אותי. לפני שנלחצתי מכך שאחיותיי ואחי לא נמצאים בדירה, יכולתי לשמוע קולות מחדר השינה. לא סתם קולות, אלא גניחות והטחת המיטה בקיר. נפלתי על הרצפה, רגליי לא הצליחו להחזיק אותי. כל גופי נחלש וידיי רעדו. איבדתי את זה. לא ידעתי מה לעשות. לאט-לאט קמתי והלכתי באיטיות לעבר החדר. פחדתי ממה שאני הולכת לראות למרות שהיה לי ברור מה הולך שם.
ידיי לא הפסיקו לרעוד לרגע, גם כשהנחתי את כף ידי על ידית הדלת. התלבטתי אם לפתוח את הדלת או לא. אחרי שניות ארוכות שהרגישו כמו נצח בחרתי לעזוב את הידית, לקחת את דבריי ולעזוב את הדירה.
לפני שיצאתי מהדירה, החלטתי להיכנס לחדרם של הילדים. לקחתי שלושה תיקים והתחלתי לארוז את דבריהם לתוכם. הדמעות טשטשו את ראייתי והקשו עליי בהתארגנות.
באמצע פעולותיי, שמעתי את דלת חדר השינה נפתחת ושמעתי מלמולים, הקול המוכר של דיוויד וקול נשי גבוה ומציק. לאחר מכן שמעתי את דלת הכניסה של הדירה נסגרת, ומבלי לחשוב פעמיים יצאתי מחדר הילדים וראיתי את דיוויד שעון על דלת הכניסה. עיניו התרחבו יותר ויותר בכל שנייה שעברה מאז שקלט אותי מסתכלת עליו. ללא שליטה, הדמעות כבר מצאו את דרכן במורד לחיי. זעמתי מכעס.
"ק-קלי בייב, מתי ה-הגעת?" הוא נעמד זקוף ושאל בקול רועד.
"בזמן שבגדת בי במיטה עם איזו זונה זולה!" צרחתי בכעס.
"למה לא אמרת שאת מגיעה?"
"סליחה שלא הודעתי לך שאני מגיעה, הייתי צריכה לחשוב על זה שחבר שלי בוגד בי ואני צריכה להתחשב בו!"
"ק-קלי בבקש-"
"תשתוק! פשוט תשתוק!" נכנסתי מהר לחדר הילדים והמשכתי לארוז.
הוא נכנס לחדר אחריי. "מה את עושה?" הוא שאל בזמן שעקב במבטו אחר פעולותיי.
"מה שהייתי צריכה לעשות כבר ממזמן," אמרתי בזמן שאני מכניסה את נעלי הספורט של מייקל לתיק כלשהו. "אני לוקחת את הילדים."
"היי, בואי לא נעשה צעדים פזיזים." הוא ניסה לתפוס את זרועי אך השתחררתי מאחיזתו במהירות. גועל התפשט בכל גופי.
"שלא תעז לגעת בי." התרסתי בו. "אני לא רוצה שום קשר אליך."
"את רצינית עכשיו?" הוא סובב אותי אליו ותפס את זרועותיי, לא נותן לי לזוז. "את מוכנה לעזוב הכל אחרי מה שעשיתי בשבילך?"
"כן, זה לא שווה את זה." משכתי באפי. "עכשיו לא תצטרך לעשות בשבילי כלום, אני לוקחת את המשפחה שלי ואנחנו מתחפפים מכאן."
"לאן תקחי אותם, אה?" הוא שאל שאלה רטורית. "את הורסת להם את החיים בגלל מעידה קטנה שלי."
"מעידה קטנה? באמת?" שאלתי אותו כלא מאמינה. "זוכר את ה'מעידה' שלך כשעשית קוקאין אחרי שאמרת לי שתפסיק? זוכר את ה'מעידה' שלך כשמצאתי אותך שכוב ברחוב, כולך שיכור, והייתי צריכה לקחת אותך לבית החולים, אחרי שאמרת שתפסיק לשתות? זוכר את ה'מעידה' שלך כשבגדת בי, אחרי שאמרת שאני הבנאדם הכי חשוב לך בעולם? זוכר?"
הוא ניער בראשו ואמר בלחש: "אני רק בנאדם קלי, אני מועד ונופל ומנסה לקום, אבל קשה לקום כשאף אחד לא שם כדי להושיט לי יד."
"אז אתה מאשים אותי בכל זה?" החזרתי לו בלחש ולאחר מכן הרמתי את קולי: "חתיכת זבל! אל תמציא לי תירוצים להתנהגות הפתטית שלך. סבלתי הכל, את האלכוהול, הסמים, ההתנהגות הבזויה שלך, אבל בגידה אני לא אסבול. במעשה הזה הראת לי בדיוק מה אני שווה בשבילך. הספיק לי."
"קלי, את עושה טעות." הוא המשיך. "תחשבי לרגע על המשפחה שלך. לאן תקחי אותם בדיוק? לבית יתומים? למשפחת אומנת? את רוצה בכוח להרוס להם את החיים? טוב להם כאן. אל תתני לריבים שלנו להרוס להם את כל מה שיש להם."
הוא תמיד משתמש בטיעון הזה. הוא יודע שהילדים הם נקודת תורפה אצלי והוא לא חושש להשתמש בהם בריבים שלנו כשאני מאיימת לעזוב. ידעתי שהוא צודק וכעסתי על כך. כל כך כעסתי על עצמי שיש לו שליטה מלאה על החיים שלי, אם מדובר על המשפחה שלי או הלימודים שלי. אני כבולה לו ואין לי לאן להימלט. אני שונאת את זה כל כך.
"קלי, תסתכלי עליי." הוא אמר והרים את סנטרי בעזרת אצבעו, מכריח את עיניי לפגוש בעיניו. "כולנו עושים טעויות, גם אני וגם את. אני בטוח שאת עושה שטויות בקולג' אבל אני לא אתן לזה להחריב את מערכת היחסים שלנו. אנחנו כמו זוג נשוי, אין דרך אחרת."
רציתי להזכיר לו שיש דבר כזה גירושין, אך עצרתי את עצמי. הוא צודק. אם הוא היה יודע על ג'יימס הוא בטח היה רותח מזעם, אולי גם שובר לו את הפרצוף. אני לא יכולה לכעוס על דיוויד כשעשיתי את אותו הדבר. אולי לא אותו הדבר, אני הייתי בהשפעת אלכוהול וגם עצרתי את זה כי התחרטתי, דיוויד היה ממשיך וממשיך אם לא הייתי תופסת אותו. מה שלא יהיה, אני לא יכולה להצדיק את עצמי, קרה מה שקרה.
הוא קירב אותי אליו והצמיד את שפתיו לשלי. זה הרגיש כל כך מוזר מאחר שלפני כמה שעות שפתיי הוצמדו לשפתיים אחרות. התחושה שהייתה לפני כמה שעות הייתה כה שונה מהתחושה הנוכחית. הנשיקה ממקודם גרמה לי להרגיש אהובה ולא לבד, בנשיקה הזאת הרגשתי כלואה ולא חופשייה.
לחזור הביתה באותו סוף השבוע הייתה טעות איומה.
YOU ARE READING
Four Points Of View
Teen Fiction"זה כאילו שאנחנו לא לומדות," ברוק אמרה בזמן שעיניה נעולות על הכביש. נסענו שלושתנו בחזרה לקמפוס. "אסור לנו ללכת למסיבות, תמיד זה נגמר באסון." "מסכימה," מייגן אמרה והסתכלה על הכביש מהחלון שלצידה. "אני חושבת שיש עלינו קללה או משהו." קלי, מייגן, ג'ס ובר...
