× מייגן ×
"הייתה לנו התערבות בובה," זאק התחיל להסביר וברנדון תפס אותו מצווארון חולצתו. זה לא עצר את זאק מלדבר. "התערבנו שהוא לא יצליח להשיג אותך כי את נראית כמו חנונית גמורה והוא יתפדח להיות עם מישהי כמוך. אבל הוא ניצח, איזה גבר!"
"מה?!" צעקתי והזזתי את זרועה של ברוק ממני מבלי לחשוב. לא היה לי אכפת אפילו אם היא תאבד את שיווי משקלה ותיפול, יש לי כאן דברים יותר חשובים להתמודד איתם. "זה נכון ברנדון?"
ברנדון לא ענה. הוא המשיך לאחוז בצווארון של זאק ולהביט בו בזעם.
"מתי חשבת להגיד לה? כשהיא תרצה להתחתן איתך ואתה בכלל לא מאוהב בה? אין לך ביצים?" זאק המשיך להתגרות בו. "לא חשבתי שאתה כזה רגיש ומפחד להיפרד ממישהי."
זה הספיק לי, לא הייתי צריכה לשמוע עוד. דחפתי את ברנדון וזאק הצידה וניסיתי למצוא את דרכי אל החנייה. קיוויתי שברוק תצליח ללכת אחריי וניסע מכאן כמה שיותר מהר. רציתי לשכוח מהערב הנורא הזה.
"מאדי, חכי!" שמעתי את ברנדון מאחוריי ואת צעדיו המהירים אליי. זה גרם לי ללכת אפילו יותר מהר, מה שהיה די קשה בגלל נעלי העקב שנעלתי להיום.
"אל תקרא לי מאדי." הסתובבתי אליו והדגשתי כל מילה בארס.
"א-אני כל כך מצטער. אל תקשיבי לו, הוא עצבני ממה שקרה עם ברוק. בבקשה, אל תהרסי את הכל."
"להרוס את מה? מה שהיה בינינו לא היה אמיתי בכלל. וגם אם היה, אתה הרסת את זה, לא אני. ידעתי שאסור לי להתקרב אליך ולהאמין לך. כמה פתטית יכולתי להיות? איך יכולתי באמת לחשוב שמישהו כמוך יתאהב במישהי כמוני?"
"את לא מבינה כמה אני מצטע-"
"תחסוך ממני, ברנדון. הכל טוב, אני אתגבר על זה. מצד שני, איך אני יכולה להתגבר על משהו שכלל לא היה?"
"אל תגידי את זה בבקש-"
"-ברנדון, תניח לי. אל תתקשר, אל תחפש אותי. הכל בסדר, רק בבקשה תן לי להתמודד עם זה לבד. אני לא רוצה לראות אותך יותר. פגעו בי הרבה בחיים שלי אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה כזאת. כמה מגעיל אפשר להיות בשביל להסכים לעשות את זה? לשחק ברגשות של מישהו ולגרום לו לחשוב שזה אמיתי, כשמה שבאמת אמיתי היה הרצון שלך להראות לחברים שלך שאתה תנצח בהתערבות טיפשית. לא מאמינה שהסתובבתי עם אדם מזעזע כמוך."
"בבקשה תני לי להסבי-"
"-לילה טוב ברנדון." סיימתי את השיחה הזאת והתקדמתי אל החנייה.
לא האמנתי שיכולתי להיות כל כך טיפשה ולהאמין לו. ידעתי שיש לו מניעים מאחורי הפעולות שלו, אבל החלטתי להתעלם מהם רק כי רציתי להאמין שמישהו באמת אוהב אותי וחושב שאני מספיקה, מספיקה כמו שאני. לא מאמינה שנתתי לבחור הזה לגרום לי להרגיש יותר בטוחה בעצמי ולהיות יותר שלמה עם עצמי. ידעתי שאסור לי לסמוך על אנשים אחרים שיהיו אחראים על האושר והשמחה שלי.
ברגע שנעמדתי מול הרכב של ברוק, הבחנתי בג'ס שישבה בתוכו במושב שנמצא לצידו של מושב הנהג. פניה היו רטובות מדמעות, בדיוק כמו שלי, למרות שאפילו לא שמתי לב שבכיתי.
"מה קרה?" שאלתי אותה והיא ניגבה את לחיה.
"בנים הם חרא, זה מה שקרה."
"ספרי לי את זה." גלגלתי את עיניי. "טוב, אולי לא כולם חרא. אני חושבת שאנחנו פשוט חסרות מזל ופגשנו בבחורים הלא נכונים."
"מסכימה." ג'ס הנהנה וחייכה חיוך קטנטן.
אהבתי את זה שלא ממש נכנסנו לפרטים וניסינו לגלות מה באמת קרה לכל אחת מאיתנו. אני בטוחה שנדבר על זה אחר כך, אבל כרגע שתינו לא ממש רוצות לפרט על שברון הלב שלנו.
"תודה על הנטישה מייגן," ברוק אמרה בסרקסטיות כשנעמדה לידי. "אבל באתי בכוחות עצמי, אין מה לדאוג."
"וואו, מה קרה לך?" ג'ס שאלה עם הבעת פנים מבוהלת.
"בואי נגיד שבנים הם חרא." ברוק משכה בכתפיה ועקפה את המכונית, מתכוונת להתיישב במושב הנהג.
"ממש מפתיע." ג'ס אמרה במרירות.
מיהרתי להתיישב גם אני בתוך המכונית, ובאותו זמן ברוק הפעילה את הרדיו.
"את בטוחה שאת במצב של לנהוג כרגע?" שאלתי אותה בדאגה.
"אל תדאגי, אני בסדר. חוץ מזה, זאת נסיעה של פחות מחמש דקות. אתן תצאו מהאוטו הזה חיות, אני מבטיחה." ברוק הבטיחה.
הנסיעה באמת לא הייתה ארוכה. ישבנו שלושתנו ופשוט הקשבנו למוזיקה הרגועה שבקעה מהרדיו. כל אחת מאיתנו הייתה שקועה במחשבות ובבעיות שלה. שתי המחשבות העיקריות שלי היו שמסיבות זה לא בשבילי ושאני לא הולכת לסמוך על אף אחד יותר, חוץ מהחברות המדהימות שלי.
YOU ARE READING
Four Points Of View
Teen Fiction"זה כאילו שאנחנו לא לומדות," ברוק אמרה בזמן שעיניה נעולות על הכביש. נסענו שלושתנו בחזרה לקמפוס. "אסור לנו ללכת למסיבות, תמיד זה נגמר באסון." "מסכימה," מייגן אמרה והסתכלה על הכביש מהחלון שלצידה. "אני חושבת שיש עלינו קללה או משהו." קלי, מייגן, ג'ס ובר...
