× ברוק ×
"נשאר לך עוד חודש עד סוף הלימודים, נכון?" אלן שאל בזמן שסובב את המפתח בתוך מנעול דלת הכניסה של החנות.
"נכון." השבתי ותחבתי את כפות ידיי לכיסיי. איזה הזוי זה.
"אני מקווה שתמשיכי לעבוד כאן גם בחופש, את לא מתכוונת לעזוב אותי. אני צודק פרינססה?" הוא קרץ והכניס את צרור המפתחות לכיס ז'קט הגינס שלו.
"אתה לא תיפטר ממני כל כך מהר, תהיה בטוח בזה." אמרתי בחצי חיוך וזכיתי בצחוק קולני ממנו.
"זה מה שרציתי לשמוע." הוא אמר והסתכל בקצרה על מסך הטלפון הנייד שלו. "בכל מקרה, ניפגש מחר."
"כן." הנהנתי ונפרדנו לדרכנו.
למרות שללכת לבד בחצות זאת לא הבחירה הכי חכמה ובטוחה שיש, לא אהבתי להגיע לעבודה עם המכונית. אהבתי את ההליכות לעבודה ובחזרה לקמפוס, היו לי כמה דקות יותר לעצמי ולמחשבות שלי. אם הייתי נוסעת במכונית, הזמן היקר הזה היה מתקצר.
היה שקט מוחלט. כמה אהבתי את זה. תקעתי את האוזניות הלבנות באוזניי כדי לבטל את השקט המרגיע עם מוזיקה רועשת של רוק איכותי. פחות מדקה אחרי שאני ואלן נפרדנו לשלום, הרגשתי נגיעה בכתפי. הסתובבתי במהירות והייתי מוכנה להחטיף לאדם שנגע בי אגרוף בפנים, אך לפני שהספקתי לעשות את זה הבחנתי בפניו המוכרות של זאק.
"זאק?" שאלתי והוצאתי את האוזניות מאוזניי באיטיות. מה הוא רוצה? בחיים לא יצא לי לדבר איתו.
"אני צריך לדבר איתך." הוא אמר עם ארשת פנים שלא ניתן לפרש.
"ע-על מה?" שאלתי באי-הבנה.
"דונה," הוא אמר את השם ורעד מוזר עבר בגופי. "מה טיב הקשר ביניכן?"
"מה זאת אומרת?" שאלתי וכיווצתי את גבותיי.
"את יודעת על מה אני מדבר."
"לא אני לא." אמרתי וצחקתי צחוק מאולץ. לעזאזל איתה, מה היא כבר אמרה לו?
"אל תשחקי איתי," הוא אמר והתקרב אליי, ואני התרחקתי ממנו בו-זמנית עד שגבי נפגש עם קיר חנות הבגדים שהייתה ליד חנות הגלידות. "את כנראה לא מכירה אותי, אבל לא כדאי לך להכיר אותי עכשיו."
"מה אתה רוצה זאק?" שאלתי וניסיתי לגייס את כל כוחותיי כדי להוציא מעצמי קול יציב ובטוח.
"מה עשית עם דונה?" הוא הדגיש כל מילה, הכעס התחיל להשתלט על הבעת פניו ווריד בולט הופיע באמצע מצחו.
"מה עשיתי עם דונה?" המשכתי עם המשחק, אני לא מתכוונת להודות בכלום. זה יותר מדי מסוכן.
"תפסיקי לשחק את עצמך מטומטמת, לעזאזל!" הוא הטיח את כף ידו על הקיר, סמוך לראשי. "תתחילי לדבר."
"אמרתי לך שלא היה כלום, אולי אתה יודע יותר טוב ממני. תספר לי אתה." שילבתי את זרועותיי, די מופתעת מהביטחון שאני מפגינה מולו.
הוא נהם והתרחק ממני לכמה שניות. הוא סובב אליי את גבו והעביר את כפות ידיו על פניו בכעס. הוא נרגע וחזר לעמוד מולי.
"את התנשקת איתה." הוא אמר.
"מי אמר לך את זה?" שאלתי בכיווץ גבות וגיחכתי.
"דונה."
"לא היה כלום, אני לא יודעת למה היא אמרה לך את זה." שיקרתי לו בזמן שהסתכלתי ישר בעיניו. "אני יכולה ללכת עכשיו?"
"את משקרת." הוא קבע.
"למה שאשקר?"
"כי את מפחדת."
"ממה? ממך?"
"לא, שיגלו שאת לסבית."
"אני לא מסתירה את העובדה שאני לסבית, אין לי ממה לפחד."
"אז למה את משקרת?"
"כי לא היה בינינו כלום, אוקיי?" אמרתי מבלי לנתק את מבטי מעיניו. "עדיף שתתרכז במערכת יחסים שלך עם דונה מאשר להמציא לה מערכות יחסים עם אנשים אחרים."
הוא התחיל להאמין לי. הוא השפיל את מבטו וגירד את עורפו במבוכה. אחלה הצגה, ארמסטרונג. החמאתי לעצמי.
"א-אבל, למה שתשקר לי?" הוא שאל כשהרים את מבטו בחזרה אליי. "היא אף פעם לא שיקרה לי."
"היא אמרה משהו על זה שנהיית יותר קר אליה, אולי היא רצתה שתקנא קצת." משכתי בכתפיי.
"אני מבין אבל, עם בת?" הוא שאל בבלבול.
"אנחנו חיים במאה ה-21, תתרגל לזה שגם בנות אוהבות בנות." אמרתי וגלגלתי את עיניי. "אולי זאת הייתה פנטזיה שלה או-"
"-בסדר, בסדר. את יכולה להפסיק." הוא עצם את עיניו וניער בכפות ידיו כדי לשלול את דבריי, מתחנן שאפסיק. זה הצחיק אותי למרות שבכל מצב אחר אולי הייתי מביאה לו נאום ארוך מאוד על הנושא. "אני מצטער."
"זה בסדר. לילה טוב זאק."
"ל-לילה טוב."
YOU ARE READING
Four Points Of View
Teen Fiction"זה כאילו שאנחנו לא לומדות," ברוק אמרה בזמן שעיניה נעולות על הכביש. נסענו שלושתנו בחזרה לקמפוס. "אסור לנו ללכת למסיבות, תמיד זה נגמר באסון." "מסכימה," מייגן אמרה והסתכלה על הכביש מהחלון שלצידה. "אני חושבת שיש עלינו קללה או משהו." קלי, מייגן, ג'ס ובר...
