0.2 - מייגן

235 14 1
                                    

× מייגן ×

השיעור הראשון ביום הראשון היה כלכלה. די התאכזבתי מכך שקלי לא תהיה איתי בשום מקצוע - עד שסוף סוף הצלחתי להתיידד עם מישהי.

הלכתי באיטיות ובחוסר רצון אל האולם שאני אמורה להגיע אליו. הקולג' הרבה יותר גדול מהתיכון ואיכשהו התחלתי לפתח פחד חדש בגלל זה, ההפך מקלאוסטרופוביה. היו כל כך הרבה אנשים, כולם מגודלים כאלה וצוחקים, רק אני הלכתי בודדה. זה היה מוזר להרגיש שוב הכי קטנה אחרי ששנה שעברה היית הכי גדולה בבית ספר. נכנסתי לשלושה אולמות לא נכונים, והתחלתי כבר להתייאש. הייתי באיחור של חמש דקות, לא רציתי לאחר ביום הראשון שלי. המסדרונות הארוכים והרחבים היו כבר ריקים, רק אני צעדתי בהם. שמעתי כל צעד וצעד שעשיתי על הרצפה הלבנה והמבריקה, אפילו שרק הייתי עם ואנס. השפלתי את מבטי אל נעליי, הן כבר התחילו לאבד את צבען השחור והחלו להפוך להיות בצבע חום דוחה.

"גם את הלכת לאיבוד?" קול גבוה וחצי-שואל-חצי-מצחקק פנה אליי. הרמתי את מבטי במהרה.

נאנחתי. "כן." גם לי נפלט צחקוק קטן.

"את לומדת כלכלה במקרה?" הבחורה שאלה. היה לה שיער שחור, חלק ומהמם. קינאתי בה כל כך.

וואו, חשבתי לעצמי, אולי אני כן אצליח להתיידד עם עוד אנשים.

"כן." אמרתי וסידרתי את שיערי, מה שאני עושה 80% מהזמן.

"איזה יופי, אני לא המפגרת היחידה שלא מוצאת כאן כלום."

איזה מגניב, עכשיו אני גם מפגרת. "לא את לא." ניסיתי להגיד בחינניות. "בדקתי כבר את כל האזור הזה," הצבעתי מאחוריי. "זה לא שם."

"אוקיי אז בואי נתקדם."

הלכנו במשך דקה בערך, יכולתי להסתדר גם בלעדיה. די מייגן, את צריכה להיות יותר נחמדה.

נכנסנו לאולם. אחרי שכל המבטים הסתובבו אלינו, הפרופסור הנמוך, השמנמן והחצי-קירח-חצי-מאפיר שהעיף אלינו מבט כועס והכריח אותנו להבטיח לו שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאנחנו מאחרות לשיעור שלו, מיהרנו להתיישב ביחד. היה מקום רק בשורה הראשונה, אני שונאת לשבת בשורה הראשונה.

בסך הכל השיעור היה נחמד יותר משחשבתי. יצא לי לדבר איתה יותר - קוראים לה ג'ס וזה קיצור של ג'סמין, לא ג'סיקה. החלטנו שאחרי השיעור, מאחר שלשתינו זה השיעור היחיד שמתקיים היום, אני אגיע אליה לחדר. אני אביא איתי את קלי והיא תכיר לנו את השותפה שלה לחדר, את ברוק.

כשהשיעור כבר עמד להיגמר, נשארו רק עוד חמש דקות בערך, דלת האולם נפתחה בחוזקה. נבהלתי יותר מדי וג'ס התחילה לצחוק בקולניות.

Four Points Of ViewWhere stories live. Discover now