1.2 - ברוק

98 7 0
                                    

× ברוק ×

"את עושה עכשיו משהו?" דונה שאלה אותי בזמן שבדקתי שכל מכונות הגלידה סגורות היטב ולאחר מכן עברתי לעבר הקופה כדי לנעול אותה.

"כן, סוגרת את החנות איתך." התבדחתי.

"לא," היא ציחקקה. "התכוונתי אם את עושה משהו אחרי המשמרת."

סיימתי לנעול את הקופה והשבתי לה: "די תכננתי לישון, יש לך רעיון יותר טוב?"

"חשבתי אולי ללכת לאנשהו, לא יצא לנו לבלות ביחד חוץ מבחנות."

"אני אשמח!" אמרתי והורדתי את הכובע עם הלוגו של החנות מראשי. "לאן את רוצה ללכת?"

"בואי איתי ותראי."

יצאנו מהחנות, נעלתי את דלת הכניסה והתחלנו ללכת. הרחובות היו שקטים, כמה פנסי רחוב הבהבו בצורה מציקה אך הירח והכוכבים סיפקו לנו תאורה, מכוניות ספורות עברו בכבישים ומיהרו להגיע הביתה. רק אני ודונה לא מוכנות לתת ליום הזה להיגמר. השעה הייתה מאוחרת יחסית לכך שמחר יום לימודים, לא שהיה לי אכפת. היא החזיקה את ידי והובילה אותי אחריה, היא מיהרה ואני כמעט נפלתי בכל צעד כשניסיתי להיות בקצב שלה. ידה הייתה חמימה ורכה מול היד שלי שהייתה מעט מחוספסת והרגשתי זיעה מצטברת בה. איכס, רק שזה לא יגעיל אותה. די חששתי מכך שתרגיש את הזיעה ותעזוב את ידי, לא רציתי שזה יקרה.

"הגענו!" היא אמרה בהתלהבות כשהגענו למקום.

זה היה נראה כמו בית נטוש אבל לא מפחיד כמו שתמיד מצפים. היו בו רק שתי קומות, קירותיו התקלפו, היו כמה כתובות גרפיטי עליו וגם עץ גדול מצד ימינו.

"מ-מה זה המקום הזה?" שאלתי בכיווץ גבות.

"זה המקום שלי, או אולי גם של מישהו אחר שעוד לא נתקלתי בו." היא הסבירה לי. "אני באה לכאן הרבה פעמים כשאני צריכה שקט או סתם רוצה להיות לבד."

"איך מצאת אותו?" התעניינתי.

"מצאתי אותו בשנה הראשונה שלי בקולג', אני וחברה שלי טיילנו כאן ומצאנו אותו. אחרי זה היא עברה ללמוד בגרמניה אז המקום כרגע רק שלי." היא הביטה בי. "הוא יכול להיות גם שלך עכשיו."

"תודה, אני מניחה." הודתי עם חצי חיוך.

נכנסנו לבניין והתיישבנו על ספת עור מתקלפת בצבע שחור. דונה הלכה לחפש אחר פנס שהחביאה בפעם הקודמת שהייתה כאן. כשמצאה אותו התיישבה על הקצה השני של הספה.

"אז... מה קורה?" ניסיתי להתחיל שיחה במבוכה.

"את באמת מתעניינת או שזה סתם ניסיון להתחיל שיחה?"

Four Points Of ViewWhere stories live. Discover now