× ברוק ×
מה לא עשיתי כדי להתחמק מדונה. קבעתי פחות ופחות משמרות עד שהפסקתי לקבוע משמרות בכלל - אלן, המנהל, כעס עליי ואיים על פיטורים. אם לא הייתי לומדת, הייתי מסתגרת בחדר כדי שחלילה לא תבחין בי. לא יודעת למה ברחתי, אני מטומטמת. ממה כבר פחדתי? אני ידעתי למה אני נכנסת.
"את מבינה שאת לא יכולה לברוח כל הזמן, נכון?" ג'ס אמרה כשנכנסה לחדר וזרקה עליי את הסנדוויץ' שביקשתי ממנה לקנות בקפיטריה.
"נכון, אבל כל עוד אני יכולה אני אמשיך." הוצאתי את הסנדוויץ' מעטיפת הניילון הנצמד והתחלתי לאכול במהרה. הייתי כל כך רעבה.
"היא לא מפלצת, את יכולה לדבר איתה."
"מעדיפה שלא." השבתי בפה מלא.
"את ילדותית, תתבגרי ותדברי איתה. זה לא ייאמן מה שקורה לך."
עברה לי מחשבה מהירה בראש על להעיר לה על המצב עם לוק, אבל מה הטעם? לא רציתי לזרוע לה מלח על הפצעים, במיוחד כשגם לי יש את אותם הפצעים.
"היא שאלה אותי עלייך." ג'ס הודיעה לי. "היא לא מבינה למה את מתחמקת ממנה."
נאנחתי ומשכתי בכתפיי. נמאס לי שכרגע כל החיים שלי סובבים סביבה, אני מתנהלת לפיה וגם כשאני ישנה ולא אמורה להיות בהכרה, אני חולמת עליה. היא נכנסה לכל מקום בחיי ותיעבתי את זה.
הטלפון הנייד שלי הודיע על כך שקיבלתי אסמס חדש.
"אני צריך אותך היום. אם את לא מגיעה את כבר יכולה לשכוח מהמקום שלך בחנות."
גירדתי את מצחי ונשפתי אוויר בחוזקה. לא יכולתי לאבד את העבודה, אני חייבת איכשהו לשלם על הלימודים. כנראה שאצטרך "להתבגר" כמו שג'ס אמרה וללכת לעבוד, גם אם דונה תהיה שם.
***
"הו, הפרינססה הגיעה!" אלן קרא בצהלה מזויפת, גורם לי לגלגל את עיניי. "כבר שנים שלא ראיתי את הפרצוף היפה הזה, את לא מבינה כמה התגעגעתי!"
"תסתום פילמן." קראתי לו בשם משפחתו והוא צחק.
הוא אמר עוד משהו אך כבר לא שמעתי אותו כי נכנסתי לחדר האחורי של החנות כדי להתארגן למשמרת. הייתי חסרת כוחות - נפשיים ופיזיים. למזלי זה היה אמצע השבוע, מה שאומר שלא אמורים להגיע המון לקוחות.
ברגע שנכנסתי לחדר האחורי, עיניי ננעלו על אותן עיניים חומות-ירקרקות מוכרות שפעם כל כך אהבתי לבהות בהן. כרגע, כל מה שרציתי היה להפסיק להסתכל עליהן.
"ברוק," היא אמרה בשקט והעבירה את כפות ידיה על חולצתה בצבע תכלת - החולצה שכל העובדים היו חייבים ללבוש, מנסה ליישר אותה מכמה קמטים. "היי."
YOU ARE READING
Four Points Of View
Teen Fiction"זה כאילו שאנחנו לא לומדות," ברוק אמרה בזמן שעיניה נעולות על הכביש. נסענו שלושתנו בחזרה לקמפוס. "אסור לנו ללכת למסיבות, תמיד זה נגמר באסון." "מסכימה," מייגן אמרה והסתכלה על הכביש מהחלון שלצידה. "אני חושבת שיש עלינו קללה או משהו." קלי, מייגן, ג'ס ובר...
