אבודים בחלל

פרק 2

(רוז בתמונה)
חדר האוכל תמיד הזכיר לשתי הבנות יותר אולם אירועים נטוש, מהקירות הגבוהים היה ניתן להבחין בציורי קיר מהמאה השמונה עשרה. על השולחן הארוך מעץ שכבר היה סרוט וסדוק מעט, היו מונחים מגשי האוכל, לא היה מדובר במאכלי גורמה משובחים, התקציב הדל של בית הספר שהושקע ברובו בלימודים, לא היה מסוגל להעניק לשלוש מאות תלמידים ארוחות מגוונות כל כך. אליסון ורוז התיישבו על כיסאות העץ הרעועים בשעה שכל התלמידים כבר החלו לאכול את החזה עוף והסלט שהיה מונח על צלחותיהם. רוז העדיפה לאכול רק סלט, שכן הייתה צמחונית כבר קרוב לשנתיים. בתום הארוחה אליסון ורוז מיהרו לצאת מחדר האוכל כדי להספיק להתקלח ראשונות כשעוד יש מים חמים.

בדרך כלל בשעה תשע, עטיהם של התלמידים לא נחים מכתיבה מרוב העומס המוטל על התלמידים. אך הלילה תלמידים רבים נשכבו לישון מוקדם בשל ההפוגה המרגיעה בלימודים. אליסון הניחה את ראשה בין ידיה שהיו שלובות על עדן החלון. בעודה מקשיבה לקולות הצרצור של הצרצרים, למזרקה המשפריצה מים מתחת לחלונה, מביטה אל השמיים השחורים, שכוכבים מעטים נראו באותו לילה, היא הטתה מעט את ראשה ושמה לב לירח, שנראה באותו יום כמו בננה דקיקה. ואז, היא לא יכלה שלא לשים לב לקולות של חניית מכוניות. היא הורידה את ראשה מטה, וראתה לפחות תריסר גברים לבושים בשחור יוצאים ממכוניות שחורות וגדולות. האנשים בשחור לא שמו לב אליה והחלו מדברים על כל מני דברים שאליסון לא שמעה ממרחק החלון לאדמה למטה. הגברים החלו להכנס לבית הספר אחד אחד. כולם ללא יוצא מן הכלל היו גברים גבוהים מאוד שענדו משקפי שמש (בצורה מוזרה מאוד גם בלילה), אוזניות ואקדח. אליסון חשבה שהם שומרי ראש. ואז החנתה מכונית נוספת שחורה גם כן, וממנה יצא גבר גבוה, שאחז באחת מידיו כמה טפסים. הוא ענד עניבה ומשקפי ראייה. אליסון הביטה גם בו נכנס לפנימייה. ואט אט היא נרדמה מהורהרת מי אלו אותם אנשים בשחור, ומה הם רוצים..