אבודים בחלל

פרק 35

היא כבר חשבה שהיא עומדת למות מהנפילה. היא עצמה את עיניה. לפחות לא לראות את עצמה מתרסקת על איזור המדרכה בגינת האחוזה. אבל אז היא שמה לב שהיא לא מתה. היא פתחה את עיניה. היא הייתה בזרועותיו של אחד התאומים. היא שונאת תאומים! בחיים לא תוכל לדעת מי זה מי. "אליסון." הוא נראה מופתע. טוב זה מאוד מפתיע לראות בחורה נופלת אל תוך גינת ביתך. היא הביטה בו במבט מבולבל. "זה לוקאס." הקדים אותה. מצב מביך. הם לא מדברים.
"לוקאס אני..."
"אין בעד מה." הוא לא שאל לשלומה או מה קרה, הוא דיבר בקול קר ומרוחק. 'הוא עד כדי כך כועס עליה?' חשבה. היא הרגישה לא טוב. היא ניסתה לסמן לו בעיניה שישחרר אותה מאחיזתו. אבל הוא לא הבין והיא עדיין הייתה בזרועותיו. הם הביטו אחד בשני בגובה העיניים, בדיוק. כמה דקות. אבל אז הוא שיחרר אותה. הוא גבוה ממנה כמו אחיו. "לוקאס..." היא ניסתה להגיד. הוא הלך לפני שהספיקה.

"אני לא יודע איך המפלצת חדרה לפה." אמר מר מורגן, בזמן שבחן את המפלצת המעולפת מקרוב. רוז וראיין נכנסו לחדר. רוז חיבקה אותה. "איך את?" היא בכתה.
"בסדר... בערך. "
"הבסת את המפלצת?!" ראיין היה מופתע.
"כן." הצטנעה אליסון. "לא משהו רציני."
"אני אדאג לכך שהמפלצות לא יחדרו לכאן יותר. בכל מקרה אני אשלח מישהו שיבדוק אותך."
אמר מר מורגן והלך.

אליסון התעוררה בצהריים למחרת. למה אף אחד לא העיר אותה לבית הספר כמו אתמול. מסתבר שנתנו לה לנוח אחרי מה שקרה אתמול. היא שמעה את קולותיהם של ראיין ורוז. הם דיברו. "אני חייבת לשאול אותך משהו." אמרה רוז.
"אתה מאוהב באלי'?" השאלה הפתיעה אותה. כנראה גם את ראיין שלא ענה לה ישר.
"מאיפה הבאת את זה?"  'אאוץ' חשבה אליסון.
"אתה כל היום איתה, ואיתי החלטת פחות להיות והיינו בכלא הזה ו..." היא נקטעה. אליסון הבינה שרוז מקנאה.
"רוז, אליסון ואני רק ידידים, גם איתך, בלנתק קשר התכוונתי מבחינה רומנטית." הוא נאנח.
השיחה נגמרה ברגע שהגיעו לחדר. "איך את מרגישה?" שאלה רוז, חלצה את נעליה וקפצה על המיטה לצידה. "בסדר." השיבה אליסון.
"הבאתי לך שיעורים." אמר ראיין.

אליסון הלכה לפארק, מקום הבילוי השקט שלה. היא ישבה במדשאות כרגיל. והכינה שיעורי בית. 'לוקאס!' היא שמה לב לנער. ראיין היה בבית עם רוז, לכן זה חייב להיות לוקאס.
הוא הסתובב עם ורוניקה! אליסון הייתה המומה. אליסון הרגישה צורך להאזין להם, מה פתאום הם נפגשים בפארק ומדברים, וממנה הוא מתעלם. אליסון לא נוטה להקשיב לשיחות, אבל בזמן האחרון, היא חייבת. מסתירים ממנה כל כך הרבה...
היא אספה את דבריה לחיקה והסתתרה בקירבת מקום.
"ורו' " אמר לוקאס.
"מה לוקאס?" אמרה בקול עדין ורך.
"לגבי העבודת חקר, רוצה לעשות איתי?" הוא כמעט גמגם.
"בשמחה, אבל צריך לעשות עם בני הזוג לשולחן." נאנחה ורוניקה.
לשאר השיחה אליסון לא האזינה. היא הלכה משם. היא נפגעה. 'לוקאס רוצה לעשות עבודה איתה?' חשבה.
היא ישבה על מיטתה, 'מהיום, לשים את עיניין לוקאס מורגן מאחורי, הוא לא מדבר איתי אני לא ארדוף אחריו!' חשבה בהחלטיות.

למחרת בבוקר. בית ספר. "אנחנו צריכות לעשות עבודת חקר ביחד, את מודעת לזה?" שאלה ורוניקה בזמן שנכנסה לכיתה.
"כן אני יודעת." השיבה אליסון בקרירות. היא שנאה אותה, בגלל עניין לוקאס.
"יופי." הן התיישבו לצד השולחן. "תבואי אליי היום אחר הצהריים, שתי בתים ליד משפחת מורגן מימין." ורוניקה הוציאה ציוד. אליסון הנהנה.
המורה נכנסה, ונראה שהיא במצב רוח רע מאוד.  "אז למערכת נוסף מקצוע, מפני שהחבורה שמצילה את הכוכב מוצאה בכדור הארץ." אמרה המורה. כל הכיתה הסתובבה אל עבר השלושה, רוז, דייב ואליסון. "אז השיעור החדש יעסוק בכדור הארץ." אמרה המורה.
 "שלא תחשבי שאת משהו מיוחד." לחשה ורוניקה.
"כדור הארץ הוא כוכב בן מליון שנים ו..." המירה נקטעה.
"לא נכון!" מחה דייב.
"אני מבינה שלכוכב שלכם אין הרבה ידע, אך תצטרך להקשיב לי." אמרה המורה והמשיכה. "לפני חצי מליון שנה הגיעו לכוכב כמה סוגי מפלצות, ואחרי הרבה זמן, כבוד מייסדי כוכבינו שמו שם כמה מאבני הכוח. כדור הארץ הוא כוכב פרימיטיבי, שנלחם וטובח את תושביו בשביל כוח." אליסון הסכימה עם הטענה. בכוכב הזה לא היו מלחמות אחד בין השני.
" בתקופת ימי הביניים, הגענו לכדור הארץ בפעם הראשונה, ותושבי המקום, שלא היו מתקדמים ובעלי ידע רב, כינו אותנו כאלים משום שנחתנו אצלם במכונות מתקדמות וריחפנו בעזרת נעלי התעופה, הכוכב הוא כוכב שנפגע הרבה מאסונות טבע, כך התושבים שם קוראים לזה, ולא יודעים שאלו המפלצות, אפילו כיום הם לא מכירים בעובדה שהכוכב שלנו הוא המרכזי בגלקסיה, ואני מניחה שלאחר שנשיג את אבני הכוח הם יכירו בנו כשליטי הגלקסיה כמו כל הכוכבים האחרים." היא סיימה.