בתמונה זה לוקאס
שיעור ראשון, תעופה, שיעור שכל תושב כדור הארץ היה חולם עליו.
"תנעלו נעליים!" צרחה המורה, מורה צעירה מאוד, שיערה הקצר והחום פזור וחלק, עורה היה בהיר מאוד, והיא הזכירה גוויה יותר מאשר בת אדם.
רוז ואליסון השתמשו בנעליים ישנות מאב הבית, והן נגעלו מכל שנייה שהנעליים בקירבתן.
כל התלמידים עמדו זקופים בשורה ארוכה.
"התרוממו!" צרחה המורה.
לוקאס היה הראשון שהתרומם, ואחריו עוד כמה תלמידים, רוז ניסתה לקפוץ בשביל לתת תנופה, היא התרוממה שלושה מטרים באוויר התהפכה ונפלה על הישבן ועל יד ימין שלה, היא הרגישה כאב חד מפלח את גופה, והיא פלטה קללה קטנה בלחש כך שרק היא שמעה אותה. ידה היה מלאת חריכות אדומות שהתמלאו בשכבה דקה של אדמה וחצץ. היא שמעה כמה צחקוקים מילדים אחרים, אבל השתתקו כשלוקאס ואליסון באו לעזרתה.
אליסון ניסתה גם היא לעוף, היא הביטה בתלמידים אחרים, היא לקחה נשימה עמוקה ישרה את גופה והחלה להתרומם באוויר.
"מה קורה אם למשהו יש פחד גבהים?" שאלה אליסון את לוקאס בסוף השיעור.
"ילדים נולדים במקומות גבוהים חיים כל החיים באוויר, איך יפחדו? זה כמו שציפור מפחדת לעוף." השיב לה בחיוך.
" תהיתי... למה אתם לא חיים על האדמה?" שאלה אליסון והשניים הלכו לעבר חדר האחות ששם שהתה רוז.
"זוכרת שסיפרתי לך על מפלצות? אז זאת הסיבה, חלק מהאיים מאוכלסים במפלצות רצחניות..." השיב לוקאס, אליסון דיימנה איים שלמים עם דינוזאורים ודרקונים, למרות שהיא לא ידעה אילו יצורים בדיוק יש שם.
רוז יצאה מחדר האחות שעל ידה הימנית תחבושת, השלושה התקדמו לעבר כיתה 23 שבה הם למדו היסטוריה.
המורה של השיעור הזה הייתה הרבה יותר רכה ונחמדה, היא הייתה זקנה מאוד, שיערה היה קצוץ ואפור, והיא הרכיבה משקפיים משונות.
"תכירו את התלמידות החדשות" אמרה המורה.
"אני אליסון וזאת רוז" אמרה אליסון, רוז הרגישה נבוכה מאוד. הבנות התיישבו בשניים מהמקומות האחוריים, והמורה החלה בשיעור.
לאחר עוד כמה שעות, יום הלימודים נגמר.
רוז נקראה לבדיקה שיגרתית אצל האחות, ואליסון נאלצה לחכות לה מחוץ לחדר האחות.
"השעה חמש ורוז עוד לא סיימה את הבדיקות" מלמלה אליסון ברוגז. היא השעינה את אוזנה על דלת חדר האחות, הבית ספר היה חשוך כבר, הדלתות של הכיתות נעולות ושרר שקט מוחלט... היא לא שמעה שום קול מהחדר, ואז היא הרגישה שהכתף שלה רטובה. היא הביטה בתקרה וראתה טיפות מים מטפטפות בעקביות מהקומה השנייה לראשונה. "בטח נזילה." חשבה לעצמה. היא שמעה קול חריקה והיא הסתובבה מיד. שום דבר, וכשהפנתה את ראשה בחזרה אל הדלת, היא שמה לב שדלת החדר חרוטה במספר '10' , היה שקט מוחלט לכמה שניות. היא הרגישה משהו נוגע בה, ואז עוזב אותה. אליסון החליטה לפתוח את הדלת לקרוא לרוז ולעוף משם, היא פתחה את הדלת בבעיטה, אבל רוז לא הייתה שם, האחות הייתה מוטלת על האדמה, מגואלת בדם, ללא רוח חיים, ומעליה עמדה מפלצת , שיניה ארוכות וחדות , עיניה אדומות וגדולות, והיא נהמה בחוזקה. אליסון עמדה משותקת מחוץ לחדר, בעוד שהמפלצת מתקדמת לעברה, "רוצי מפה!!!" קול פנימי בתוכה צרח לה. אבל היא לא הייתה מסוגלת לזוז, היא הייתה מבועתת, היא התחילה להזיע ולבכות בלי קול בזמן שהמפלצת מביטה בה במבטה המעורר אימה.
המפלצת הייתה קרובה מאוד, אליסון אזרה כוח ו....
כבר 300+ קוראים❤❤❤❤ תודה אנחנו ממש שמחות שאתם אוהבים את הסיפור שלנו, נשמח אם תכתבו לנו מה אתם חושבים על הסיפור שלנו💜😍
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
