פרק 31

34 4 1
                                    

עוד שבועיים חוזרים לבית הספר. אליסון לא ידעה כמעט כלום מהחומר, הם מתקדמים מכדור הארץ, ולכן מה שאליסון למדה בבית הספר שלה, הם למדו בחטיבה. עכשיו היא צריכה להדביק את החומר, זה קשה. אבל בזמנה הפנוי היא קיבלה מורים פרטיים שמר מורגן שכר לה. הלוא היא המושיעה שלהם, לא? היא צריכה להיות חכמה. עוד יומיים היא טסה, אבל בינתיים היא צריכה ללמוד...
שיעור גאוגרפיה. יופי. רוז ודייב בשיעור אחר והיא לבד.
"השמש שלנו חיה כבר מליארדי שנים ו..." המורה נקטע.
"היא לא אמורה כבר להתפוצץ?"
"העולם הוא שונה ממה שסיפרו לך." צחק המורה.
"ורעידות אדמה? הרי געש? גלי צונאמי?"
"רעידות אדמה לא קיימות, באף כוכב ביקום."
"אצלנו כן."
"אצלכם האדמה לא רועדת, אלה אבן האנרגיה אצלכם." חייך המורה. "אבן אנרגית האדמה."
"הרי געש?" אליסון הופתעה.
"בכל יקום יש מפלצות, יש אצלכם מפלצות לבה, לא מורגשות אך חזקות." מפלצות? בכדור הארץ? התפלאה. "וגלי צונאמי? והוריקן? טורנאדו?"
"מפלצות מים, מפלצות אוויר להוריקן, ואבן אנרגיה נוספת אצלכם לאוויר." יש לאליסון הרבה מה ללמוד...
"כפי שהתחלתי..." הוא שוב נקטע.
"אפשר לעוף בכדור הארץ?" הסתקרנה.
"כן."
"בבקשה אל תקטעי אותי עכשיו, כמו שאמרתי, השמש שלנו חיה מליארדי שנים, השמש המרכזית בגלקסיה, זו שאליה שייכים כל עשרת אבני האנרגיה שמצויים בכל גלקסיה. לאחר שאבותינו נכנסו לשמש..." שוב נקטע.
"איך נכנסו לשמש?! הם ישרפו!"
"הם נכנסו לשמש בעזרת אבן אנרגיה אש, בשילוב אבן אנרגיה מזל." הוא אמר.
מסתבר שאפשר להכנס לשמש, ובה יש את המקלט הטוב ביותר בגלקסיה כולה. כל יצור יוכל לנשום שם. השמש הזאת מספקת אנרגיה לכל הכוכבים בגלקסיה, והיא תשאר לנצח. בתוכה היא נעימה, ושם נקברו כל אבות הכוכב והאנשים החשובים. מר מורגן יקבר שם, ובעוד שנים כנראה שגם התאומים. 
אולי גם אני? חשבה אליסון. שכן היא מצילה את הכוכב כרגע.
השיעור נגמר. עד שעת דמדומים אליסון הכינה שיעורי בית.

"אהה!" היא שמעה צרחה מפלסת את הדממה בשעות בוקר. היא התעוררה בבהלה. אבל אז הבינה, לרוז שוב היה סיוט. "רוז?" אליסון הייתה מודאגת. "לצות אות!" רוז צעקה משהו לא כל כך מובן."מה?"
"אמפלצות אבאות!" צרחה שוב. היא פקחה את עיניה לאחר כמה ניעורים. "אלי'?" היא נראתה מבולבלת. "מה קרה?"
אליסון הביטה בה בדאגה וחיבקה אותה. "רק חלום רע.

בשעת אחר הצהריים, אליסון נפגשה עם דייב, כי הוא ידיד שלה עכשיו. "הי אלי' !" קרא לעברה בזמן שהלכו אל הפארק המקומי, הגדוש במדשאות ירוקות ובעצי 'אלון היילץ' , בפרחים ובילדים רועשים. הם מצאו פינה מוצלת ונשכבו על הדשא הרך.  "בהתחלה זה היה קשה,  אבל לעוף זה דיי כיף." צחק דייב.
"כן, אבל זה עדיין מפחיד קצת."
"את יודעת כבר לפחות מאה אנשים ביקשו ממני להצטלם איתם, ולא הבנתי איך מפעילים כאן את המצלמה ההולוגרמית הזאת." אמר דייב באנחה.
"בטח הם משתמשים באבני אנרגיה משניות של אש, הם כוללות גם לבה וחשמל. למדתי על זה עם המורה הפרטי." אמרה אליסון והרגישה גאונה באותו רגע.
"נראה לך שמשהו מתגעגע אלינו בכדור הארץ?" שאל.
"לא היה לנו שם אף אחד, אז אני מניחה שלא." היא נזכרה בחיים בפנימייה. וחשבה, האם אייזיק מרגיש כרגע רגשות אשם על זה ששלח אותנו למשימת התאבדות? "איך ידעת על מה שהלך שם?"
"הלכתי במסדרונות, מתכונן לטיסה. ואז איזה איש הגיע וסיפר לי את כל מה שקרה אז החלטתי לא לבוא אני יודע שעשיתי מעשה נורא ואני..."
"זה בסדר, סלחתי כבר." היא חייכה אליו. "בוא אנחנו צריכים להתכונן לטיסה הבאה, היא מחר." הם קמו והלכו משם. היא נזכרה הוא סיפר לה את זה כבר...

-נקודת מבט: כדור הארץ-

היא יצאה מהבסיס. הבת שלה, היא לא ראתה אותה ארבע עשרה שנים, קרובה כל כך. חשבה קארינה. כבר שנים היא רוצה לפגוש אותה. היא עצרה. היא החליטה לחזור.
אייזיק היה מוטל על שולחן המשרד ושלולית דם מסביבו. הוא היה ער. 'תסיימי את המלאכה!' היא חשבה לעצמה. 'הוא התעלם ממך במשך ארבע- עשרה שנים. היא כיוונה את האקדח, היא ירתה ברגל שלו והלכה. "הוא עוד לא צריך למות." מלמלה לעצמה ורצה משם.
חללית. זה מה שהיא צריכה עכשיו. לטוס לכוכב הזה שהיא מכירה כל כך טוב. אבל איך היא תשיג חללית? היא יכולה לרצוח את כל השומרים והעובדים, אבל בלי עזרתו של אייזיק היא לעולם לא תצליח. אז היא חוזרת לשם, שוב. היא לא החלטית היום, מוזר.
קארינה הרימה את ראשו המוטל על השולחן. הוא עדיין היה ער. היא חבשה אותו. "למה את עושה את זה?" שאל.
"אני צריכה חללית מתקדמת מאוד." השיבה. "היא הבת שלי אני לא אהרוג אותה תהיה בטוח." היא כמעט התחננה. אז עלה לה רעיון, היא התחפשה, פאה ,בגדים ,תגים.

"אני צריכה חללית בשביל פרופסור בינס, דגם חסוי 12877986543." היא זייפה חתימה. 
"קוד, סיסמה ורישוי?" שאלה מאבטחת.
"קוד- 57896543233, סיסמה- 2358754, רישוי- dffvsfFhfd133432."   היא סיימה, בקיאה בחומר בצורה כמעט לא אנושית. היא נכנסה. עוברת בין מסדרונות רבים. הגיעה. "תכינו אותה להיום בערב." דרשה.
"כל כך מהר?" חשדה המאבטחת.
"את רוצה להפר את פקודותיו של בינס?"
"לא, אל תדאגי הכל יהיה מוכן למתי שירצה."










אבודים בחללWhere stories live. Discover now