אבודים בחלל

פרק 10

לתדהמתן הן ראו אוקיינוסים שלמים, יערות, מקומות מאוכלסים, הן ניצלו... הן יחיו...
הן נחתו בחלק אדמה גדול וריק מאוכלוסייה.
הנחיתה עילפה אותם לכמה דקות וכשהן חזרו להכרה, דבר ראשון הן יצאו מהחללית בזהירות, חוששות שייתבר להם שהתושבים כאן לא נושמים אוויר... אבל למזלן הן יצאו מהחללית ודבר לא אירע להן.
הן שאפו את האוויר הצח, דבר שלא עשו במשך חודש בערך.
הן החלו לדמוע מאושר, "אנחנו חיות!" הן צרחו ורקעו על האדמה בחוזקה.
"אנחנו לא אבדנו בחלל!" הן החלו לרוץ בסיבובים כמו ילדות קטנות.

לפתע הן ראו מין חללית קטנטנה מרחפת מעליהן, בגודל של רכב בערך. היא נחתה על ידם וממנה יצאו אחד אחד עשרה אנשים.
"עמדו במקומכן!" קרא אחד מהאנשים. הוא הוריד מעליו את המסכה שכיסתה את פניו. המסכה חשפה נער לכל היותר בן שבעה עשר, שיערו שחור חלק, ועיניו כחולות כמו ים צלול.
"מי אתן?" שאל הנער, וכיוון לעברן סוג של אקדח גדול יותר בצורה יותר שונה.
"אנחנו נערות, אנחנו נאבדנו בחלל ו.. במקרה מצאנו את הכוכב שלכם." אמרה רוז מפוחדת.
"לוקאס, אני חושב שניקח אותן אל הבוס..." אמר אחד מהאנשים לנער.
"אנחנו לא מזיקות.." אמרה אליסון בבהלה.
הסוכן שמסתבר ששמו לוקאס אזק את אליסון ורוז במין אזקים מחושמלים.
"אנחנו לא מכירים אתכן, אני מאמין שאתן לא מזיקות, אבל זה הנוהל. " הוא לחש להן. הנעליים שלו החלו להפיץ אור כחול והוא החל להתרומם באוויר. "נתראה במפקדה" הוא שלח להן חיוך ועף משם.
עד שהגיעו ל'מפקדה' הן לא החליפו מילה.
המפקדה היה חלל ענק עם מכשירים. הן חויבו לעמוד באמצע החלל, מתוך הרצפה יצאו שני כלובים והפרידו בין הבנות שסירבו לעזוב אחת את השנייה.
מכשירים רבים סרקו אותם, הן נאלצו לדבר, לנוע לנשום , לתת בדיקות דם, בדיקות די.אנ.אי כשביקשו מהן, בתוך כל התהליך אף אחד לא דיבר איתן, עד שאותו נער, בשם לוקאס עמד מולן.
"אז אני לוקאס, אני סוכן בממשלה." הוא אמר והחל לשחרר אותן מהכלובים.
"אתן נמצאתן כלא מזיקות. על פי הנתונים שלנו אתן באתן מכוכב שנקרא "כדור הארץ" בגלקסית שביל החלב. ואתן בנות אדם כמונו.." הוא נקטע על ידי אליסון.
" את ריחפת מקודם באוויר.."
"הנעליים שלי, הטכנולוגיה כאן הרבה יותר מפותחת מהכוכב שלכן כנראה." הוא קטע את אליסון.
 " לכו לישון בנות מחר נסביר לכן הכל..." הוא הוביל אותן לחדר קטן בעל שירותים ושתי מיטות.

למחרת בבוקר הן התעוררו והובלו לחדר קטן עם כמה כורסאות מרחפות.
" אנרגית פאוור" אמר לוקאס, "מצאנו אותה לפני אלפי שנים, יש אותה בשפע והיא גורמת לכל דבר להתרומם באוויר." וכך הוא השתיק את הבנות שנדהמו מהטעות של הניוטון  הזה... וכוח הכבידה ...
"אז מרגע זה אנא תהיו בשקט ותנו לי לדבר, כי אני צריך להסביר לכן הכל..." אמר לוקאס.
"אז בוא נתחיל מההתחלה, אנחנו כמוכם בני אדם, אנחנו צריכים אוויר, אוכל, מים ואת הדברים האלה כדי להתקיים, אך יש ביננו הבדלים רבים. העולם שלנו בנוי אחרת,  מאיים על כל רחבי הכוכב. אצלנו המכוניות, הבתים וכמעט הכל יכול לרחף, בזכות האנרגית פאוור.
יש אצלנו בעליי חיים אחרים, כמו דו חיים ובעלי כנף, אך יש אצלנו גם דברים מאיימים, כמו מפלצות." הוא השתתק לשנייה, כנראה המפלצות האלה הפחידו אותו.
"יש עוד דברים שתצטרכו לדעת בהמשך..אבל בינתיים זה הדברים הבסיסיים... עכשיו תורכן, תספרו לנו איך הגעתם לכאן." הוא סיים ונתן את רשות הדיבור לאליסון.
" אז בכוכב שאני באתי ממנו, הגוף שדואג לענייני החלל נקרא 'נאסא'. אני אליסון דרך אגב, וזאת רוז. בכל מקרה אני רוז גדלנו בפנימייה, אם אתה יודע מה זה.."
"אני יודע מה זה פנימייה, תמשיכי." אמר
" אז נאסא בחנה אותנו לפרוייקט מסוכן בחלל בלי ידיעתנו, אנחנו מניחות שהם בחרו דוקא ילדות יתומות משום שלאף אחד לא יהיה איכפת אם הם ימותו.. בכל מקרה, עלינו על חללית מהירה וניסיונית מאוד , ונאבדנו ברחבי החלל עד שהבחנו בכוכב שלכאורה מקיים את תנאי החיים שלנו אז נחתנו פה." סיימה אליסון.
 "מה יקרה עכשיו?" שאלה אותו רוז. " איפה נחיה? מה נעשה?"