(דייב בתמונה)
אייזיק חילק לאליסון ורוז ספר עבה שמסביר על החלל ועל נאסא, בנוסף לכך הוא חילק להם מועדי מבחנים שיבוססו על הספר העבה, נאמר להם שהמבחנים יהיו קשים מאוד. אך הדבר לא הטריד אותם, אלא זה שהסיכויים שיהיו ביחד בחלל, אם יעברו בכלל, לא גבוהים במיוחד. בנוסף לכך ניתן לבנות חופש מהשיעורים כמו ספרות, ספרדית ועוד רבי מלל, מפני שיוכלו ללמוד לקראת המבחנים.
למחרת הן הכירו סוף סוף את אותו הנער שאייזיק כינה אותו 'גאון'. נער גבוה בעל שיער חום חלק וממושקף, העונה לשם דייב. הנער באמת התגלה כגאון אמיתי, ואליסון ורוז נאלצו להודות בינם לבין עצמן שהוא אפילו יותר מתאים מהן.
אך הנער התגלה לא רק כגאון אלא גם כנער עם אגו מנופח מדיי. לכל אורך ההכרות הוא לא הפסיק לשבח את עצמו, דבר שהרגיז את הבנות מאוד עד שהן שקלו ברצינות לסטור לו.
בצהרי יום חמים שבו כל תלמידי בית שכבו בנוחות על המדשאות בחוץ, נהנים ולומדים. אליסון ורוז לעומתן למדו בחדר הקריר שהכיל רק שתי מיטות יחיד, שולחן כתיבה וארון קטן כמעט ריק. הן קינאו באותם נערים ששוכבים כעת בחוץ בנוחות על הדשא החמים בזמן שהן קוראות על 'מבנה החללית' . בנוסף לכל זה, דייב הגאון והשחצן נאלץ ללמוד איתן.
"אתן רק במבנה החללית?" לגלג עליהן בשעה שהציץ בספרם. " אני כבר גמרתי את שני הנושאים הבאים!" הוא צחק והמשיך לשבח את עצמו.
אליסון גלגלה עיניים ושקלה לזרוק עליו את הספר.
"אתה מוזמן ללמוד לבד דייב אם אנחנו לא מספיק טובות" אמרה רוז בשלווה שהשתיקה את דייב למשך החצי שעה הבאה.
אך לאחר חצי שעה דייב לא הצליח להחזיק מעמד בלי להקניט אותן שוב, ולכן הן דחפו אותו מהחדר ונעלו את הדלת. " אייזיק אמר שאתן צריכות ללמוד איתי!" קרא מרוגז.
" לעזאזל עם אייזיק!!" צעקה אליסון מהחדר בעצבנות.
" סוף סוף נפטרנו ממנו." אמרה רוז בהקלה.
"אני שומע את זה רוז!" אמר דייב. ודפק בדלת בחוזקה, עד שפצע את הזרת שלו והלך.
****
אחרי חודש כמעט בדיוק, אליסון רוז ודייב נגשו למבחנים, חמש מבחנים, ארבע בכתב, ואחד שבו היו צריכים להדגים את הידע שלהם.
המבחן הראשון נקבע למחר בבוקר. דייב לא הפסיק לתרגל עד עשר בלילה, כמוהו גם רוז ואליסון. דייב למד לא להשוויץ לייד הבנות, למרות שלפעמים התפלק לו, בלי כוונה.
הבנות ישבו בכיתה גדולה שבה כל שולחן היה רחוק במטר וחצי מהשולחן שלידו.
טופס המבחן חולק להם וניתן להם מאה דקות בדיוק לענות על שלושים שאלות אמריקאיות ועשרים שאלות פתוחות.
אליסון התחילה לפתור במהירות חמש עשרה שאלות בעשרים דקות, בעוד שרוז התקשתה קצת עוד בשאלות הראשונות.
אחרי חמישים דקות של מבחן דייב הגיש את טופס המבחן לאייזיק ויצא מהכיתה בביטחון, בעוד שרוז ואליסון התאמצו כדי להגיע רק לחצי של המבחן.
-מהו אורך של מוטות הכנפיים?- קראה רוז.
'אני זוכרת שקראתי את זה בספר' חשבה לעצמה. אבל לא הצליחה להזכר בתשובה. רוז הביטה באליסון ביאוש וסימנה לה את מספר השאלה עם אצבעותיה. אליסון הבינה כי רוז צריכה עזרה ואמרה לה בעזרת תנועות השפתיים ללא מילים את התשובה. בלי שאיש מהבוחנים שבאו במיוחד למבחן ישימו לב. '.54.79 מטר' הבינה רוז ורשמה את התשובה על הדף.
בסופו של דבר, אחרי מאה דקות מתחילת המבחן, הן הגישו את המבחנים. ואיכשהו הצליחו לענות על כל השאלות.
" מליון אחוז אני נכשלת!" נאנחה רוז.
"לא נכון! אל תהיי כל כך שלילית!" עודדה אותה אליסון בזמן ששכבו על הדשה במדשאות תחת עץ האלון.
"אל תנסי לעודד אותי אלי', בטוח שדייב התקבל, ורק אחת מאתנו תצא לחלל! ואני אומרת שזאת את כי אני לא חכמה כמוך." יבבה רוז. אליסון חיבקה אותה. אבל לא היה לה כבר איך לעודד אותה.
"הי בנות" קרא אליהן דייב מרחוק. " איך הלך לכן המבחן?" שאל ונשכב על ידם.
"גרוע!" ענו פה אחד.
"אוי, אמ.. היה לי מאוד קשה בשאלה שלושים וחמש." אמר.
"תזכיר לי?" שאלה אליסון.
"מהי המסה של המעבורת, כשהיא ריקה?" אמר.
" בסוף נזכרתי שהמסה של המעבורת כשהיא ריקה היא שבעים ושמונה אלף ק"ג."
"מה??" צעקה אליסון בדאגה. " כתבתי שהמסה היא שמונים ושבע אלף ק"ג, אתה בטוח שהתשובה נכונה?" שאלה אליסון בחוסר ביטחון ובדאגה.
"כן, בדקתי בספר." השיב דייב.
" לא נורא יהיו עוד ארבע מבחנים." השיבה רוז. אבל אף אחת מהן לא התנחמה בעובדה הזאת.
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
