בתמונה, נראה נער שנראה בדיוק כמו לוקאס, מחייך.
היא רצתה לשאול את לוקאס על זה, אבל לפני שהספיקה, מר מורגן הרים כוסית ונעמד, המבטים נפנו אליו. "אני רוצה להגיד כמה מילים." הוא רקע על השולחן כך שכל הסובבים יקשיבו לו. "בדרך כלל אנחנו משאירים רק תמונה, אבל היום גם נר זיכרון, מפני שלמרות היום שאמור להיות כיף, בשבילנו הוא יום אבל, אני רוצה להרים כוסית זיכרון בשביל בני, שבדיוק לפני שנה נפטר." כל הסובבים הרימו את כוסות היין שלהם ונראו עצובים. גם לוקאס.
" לכבוד ראיין ג'ון מורגן!" הריע לוקאס. וחלק מהיושבים החלו לפרוץ בבכי.
"אני פיונה מורגן." אמרה האישה שליד לורנס. "אמא של לוקאס. " היא חייכה אל אליסון.
אליסון הרגישה נבוכה, לוקאס כנראה הבין את זה, ובתום הארוחה, הם הלכו לחדרו, שהיה בגודל של כל הבית שלה. היה לחדר שתי קומות, בקומה הראשונה
היה מיטה עגולה וגדולה, ספרים, כל מיני הולוגרמות של משחקי מחשב, כל מיני מכשירי התעמלות וכדומה. בקומה השנייה ארון ענקי.
"אז יש לך אח תאום" אמרה אליסון ללא טקט.
"היה" אמר.
"מה קרה לו?" שאלה אליסון ואחזה בידו של לוקאס.
"הוא נרצח, על ידי המפלצות, לפני שנה." לוקאס הרגיש לא בנוח לדבר על הנושא הזה, אליסון כנראה הבינה אותו ושתקה.
"את יודעת" אמר פתאום. "הבנתי שאני לא מכיר אותך בכלל."
"מה זאת אומרת?" שאלה ונרתעה ממנו.
"לא במובן שלהפרד, במובן שאני לא יודע עלייך כלום."
"מה אתה רוצה לדעת?" היא נראתה מוטרדת.
"לא יודע, עלייך, את יודעת עליי הרבה דברים, ואני חוץ מזה שגדלת בפנימייה לפני שהגעת לפה לא יודע כלום." היא הביט בה.
"אתה רוצה לדעת למה גדלתי בפנימייה?" היא נראתה מופתעת, למה שהוא ישאל את זה? התשובה לא ברורה מראש?
"אני רוצה לדעת עלייך אלי'."
היא באמת לא הבינה למה באמצע החיים הוא רוצה לדעת עליה את סיפוריי הילדות שלה, כנראה בגלל שהוא נזכר באבדה של אחיו או משהו כזה.
"אוקי" היא נשמה עמוק. " אני אליסון מילר, ואני בת שש עשרה..." היא נקטעה.
"איך את יודעת ששם המשפחה שלך מילר אם לא גדלת עם ההורים שלך?" הוא שאל. אליסון החלה להיות חסרת סבלנות, היא שנאה מאוד ככשאלו אותה עליה, ביחוד על העבר שלה.
"לא נולדתי יתומה." היא גלגלה את עיניה בזלזול. "בגיל חמש אבא שלי נפטר מתאונת דרכים, אמא שלי נפטרה עוד כשהייתי קטנה ממחלה שנקראת 'סרטן' " אמרה אליסון ונראתה קצת עצובה. " ואז גדלתי בפנימייה, הכרתי את ר...ו...ז" היא פרצה בבכי, רוז, חברתה הטובה ביותר, נעלמה, נחטפה... עכשיו היא הבינה משהו, לא יכול להיות, היא צרחה צרחה בלתי נשלטת, יכול להיות... שרוז מתה! לוקאס ניסה לעודד אותה וחיבק אותה, אבל היא הרפתה מאחיזתו, ונשכבה על מיטטו בוכה, כשכל האיפור שלה נמרח, נכנס לורנס לחדר, במבט שואל ומודאג. "רוז" לחש לוקאס. ולורנס נאנח, אפילו הוא לא ידע לאן נעלמה הילדה היפה והנחמדה...רוז...
-נקודת מבט: אחרת-
שוב למקום החשוך והמסריח הזה שרוז כל כך שנאה, היא תיעבה את ריח הטחב באוויר סביבה, את העובדה שביטנה מתהפכת מרעב למרות שאכלה לפני שעה, את האזיקים שקשרו את ידיה ופצעו אותם, את העובדה שלא התקלחה כבר חודש, ואת ההצהרות של ראיין על כמה שהוא חסר אונים ופגוע.
"אתה מוכן להפסיק?!" היא צרחה עליו, ועשתה מבט מאיים, אבל היא ידעה שהוא לא רואה את המבט הזה.
"מה את רוצה שאני אגיד שזה כזה כיף?!" הוא היה תקיף. "כי זה לא!" הוא שאג. " זה ממש לא כיף לנסות לדמיין אותך רוז! זה ממש לא כיף לשבת כאן בידיעה שגם אם אני הכי רוצה וכל הדרכים פנויות, אני לא יכול להתקדם בלי להתקע במשהו!" דמעות קטנות פרצו מעיניו הבהירות. " תארי לך את עצמך במקומי! תאמיני לי שזה היה ממש לא קל!"
"ראיין אני..." היא הצטערה.
"תדמייני שכל המשפחה שלך חיה ונושמת בחייה הטובים מאושרים אחד עם השני!" הוא צעק. "ואני פה לבד עם סתם ילדה קטנה שלא מבינה שום דבר מהחיים שלה, היא לא יודעת מזה לא לראות את המשפחה שלה שנה כי היא בקושי פה חודשיי..."
"תאר לך מזה להיות במקומי ראיין! אני לא גדלתי במשפחה עשירה ומיוחסת! אני גדלתי יתומה בפנימייה סוג ד', עם תקציב שלא שווה לבגדים שאתה מקבל בחודש נראה לי!" היא צעקה עליו והוא השתתק. " אני גם כלואה פה! הדבר היחיד שנשאר לי מההורים שלי שאני לא זוכרת זה את השם משפחה שלי, ויליאמס!" היא הדגישה את השם בוכה.
הוא ניסה להתקרב אליה, ממשש את דרכו עד שהגיע אליה בקושי, עד כמה שהשלשלאות נמתחו, וחיבק אותה. "אני נשבע לך רוז, אני אעשה הכל בשביל שנצא מפה." הוא חייך, מקווה שלכיוון הנכון.
"ויהיה בונוס בשבילי אם את יפה,אני מקווה שאת יפה לפחות כמוני" הוא צחק, ורוז איתו. "היופי הוא בעיניי המתבונן, וכדי שנלמד אותך גם נימוסים." היא צחקה. "לא מלמדים את זה אצל האנשים המכובדים והעשירים, או שזה מנהג ישן מדי בשבילכם?"
"לצערי מלמדים, אבל יש כאלו שבוחרים לא להקשיב" אמר "כמוני".
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
