אליסון אזרה כוח ורצה משם, מבועתת. היצור המפלצתי רודף אחריה, וכמעט מצליח להשיג את צעדיה. היא רצה בין כל מסדרונות בית ספר והוא אחריה, לפתע היא ראתה מולה דלת, והיא רצה לעברה, הדלת שהייתה ממוקמת בסוף מסדרון צר יחסית שלא איפשר מילוט מהצד. אליסון ניסתה לפתוח את הדלת אבל הדלת הייתה נעולה, היא התנשמה בכבדות, אחוזת אימה היא הייתה כשהמפלצת מתקרבת אליה, ושורטת את הקירות עם ציפורניה החדות כתער, עיניה האדומות הגדולות של המפלצת נראו יותר ויותר קרובות.
חושך, המפלצת מולה, כמעט צמודה אליה. שיערה של אליסון היה מבולגן, ועיגולי זיעה הופיעו מתחת לעיניה, המפלצת הרימה בעדינות את ידה ונגעה בעדינות באליסון, שעמדה בלי יכולת לברוח, המפלצת השעירה והגדולה החלה לאחוז בגופה של אליסון ומחזקת את אחיזתה בכל שנייה שעוברת, דבר שחנק את אליסון, נשימותיה המעטות היו קלושות, והיא הרגישה חסרת אונים לחלוטין. אחרי שתי דקות המפלצת הרפתה מעט את אחיזתה בה, והחלה לתקוע את ציפורניה באליסון באיטיות, מצווארה שנדקר נזל דם אדום כהה וסמיך. אליסון הטתה את ראשה ממראה הדם שעורר בה תחושת גועל ופחד רבה יותר. ואז היא שמעה קולות זעירים, שנראה היה שהמפלצת לא שמעה, לפני שהספיקה לחשוב על מה הקולות האלו, המפלצת כבר לא דקרה או אחזה בה, ורק נפלה על הרצפה בחוזקה, דבר שהשמיע קול כבד וחזק.
אליסון נפלה על הרצפה מבועתת ולחוצה, ומבין הצללים הופיע לוקאס ואיתו כעשרים אנשים, שכל אחד מהם מחזיק נשק גדול וקטלני. לוקאס רץ לעברה, והרים אותה.
"צריך לקחת אותה אל המרפא מהר!" צרח אחד האנשים.
לוקאס הניח אותה על מושב, הוא נראה לחוץ, מודאג.
אליסון שעד כה הייתה בהכרה חלקית, סגרה את עיניה בעוד שאוחזת בצווארה שהתמלא בדם, וכך גם ידיה.
"איפה אני?" שאלה אליסון חלושות בזמן ששכבה על מיטה מרחפת ומעליה עשרות מכשירים.
לוקאס רכן סביב מיטתה " את בבית המרפא את תהיי בסדר.
איש גבוה בחלוק לבן, לבש על ידו כפפה אדומה והחל להעביר את ידו עם הכפפה בריחוף מעל צווארה מהכפפה יצא אור אדום בוהק, ואליסון הרגישה סינוור קל, לאחר לא יותר מחמש שניות הפצע שלה החל להגליד ולהעלם.
אליסון המופתעת מיששה את צווארה שהיה נקי בהחלט מסימני דקירות ודם, והתפעלה.
"בכדור הארץ אנשים היו מתים מפציעה כזאת." חייכה אל האיש בחלוק.
"אלו המרפאים" אמר לוקאס שעמד לידה, היא לא הבחינה בו עד עכשיו.
"מה תקף אותי לוקאס?" שאלה אליסון, שמצבה היה יותר יציב עכשיו.
"מפלצת" הוא השיב. "שמה פריקור."
"איפה רוז?!" שאלה בבהלה בזמן שנזכרה באישה המוטלת ללא רוח חיים בחדר האחות.
"לא מצאנו אותה עוד..." הוא אמר.
"אני הותקפתי על ידי מפלצת ענקית ומפחידה וחברה שלי נעדרת, נראה לי שמגיע לי תשובות! מה הולך פה?!" היא צרחה. לוקאס השתיק אותה.
"את צודקת, מגיע לך תשובות."
לאחר שלוש שעות, הם הגיעו לבסיס, לתוך חדר עגול, עם שולחנות וכיסאות עגולים שמסביבם ישבו עשרה אנשים בחליפות שחורות.
"בכוכב שלנו יש מועצה, ששולטת על הכוכב." אמר לוקאס. "ואלו הם המועצה".
אחד מהאנשים שהיה דומה שתי טיפות מים ללוקאס לחץ את ידה. "לורנס מורגן" אמר.
"אבא שלי." לחש לה לוקאס.
הודעה קצרצרה😝
ב1000 קוראים אנחנו נעשה מרתון יאיי❤
לא נעשה מרתון ב500 קוראים בגלל שהפרקים הבאים יהיו ממש מותחים😙
ומה אתם חושבים שיקרה בפרק הבא??
תגיבו בתגובות👇
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
