אבודים בחלל

פרק 25

-נקודת מבט אחרת-

 אמצע הקיץ. שונה משל כדור הארץ, אצלהם הקיץ יפה יותר. נעים, על השמיים ישנם כתמי צבע שנראים כאילו לקוחים מסרט מדע בדיוני, הקיץ נמשך שלושה חודשים אצלהם, כל חודש נמשך שלושים ימים בדיוק וכל שנה נמשכת שניים עשר חודשים, ובסך הכל שלוש מאות ושישים ימים. היום הזה, באמצע הקיץ שונה בשביל כמה אנשים.
"מזל טוב אלכסה שלי את כבר בת שבע עשרה." ראיין אחז בתמונה של נערה, ופרץ בבכי מר. "אני אנקום את המוות שלך אני מבטיח."  הוא הניח את תמונתה ובהה בחלון חדרו, עוצם את עיניו ונזכר...

*לפני שנה וכמה שבועות*

"את זוכרת שאני בוחר היום סרט, כן?" שאל ראיין.
"האמת היא שזה תורי." אמרה הנערה ואספה את שערה השטני.
"אוי לא לא לא!  אלכסה את בוחרת סרטים גרועה!" צחק ראיין, אבל דיי התכוון לזה.
"לא אני לא!" אמרה אלכסה ועיניה הירוקות נראו בהירות יותר באור השמש בזמן שעפו ביחד.
"באמת אלכס'  פעם אחרונה שבחרת נתקענו עם ארבע שעות של 'אלפיים עובדות על כלבלבים' " גיחך ראיין, והצמיד כמה נשקים לחגורתו.
"לא והבחירות שלך!" צחקה אלכסה. "אימת איש החתול."
"אני חשבתי שמדובר בסרט אקשן ולא תורת החיים של החתול המודרני." אמר ראיין ונראה נבוך.
"בכל מקרה הגענו להסכמה שאנחנו רואים את הסרט שאני בוחר נקודה." אמר.
אלכסה שינתה נושא. "מה אנחנו צריכים לעשות במשימה?".
"כמה מפלצות ניסו לרצוח את האנשים באיי המערבי, צריך לעצור אותם." השיב ראיין והשניים טסו לעבר האי המערבי.
הם ראו שניי מפלצות משתוללות מנסות לזרוע הרס.
"איך הם הגיעו לכאן בכלל?" שאלה אלכסה והתחילה לירות בה. וכך גם ראיין. המפלצות הדפו את היריות. "ראיין! נעלתי את הנעליים הלא נכונות!" צרחה עליו אלכסה.
"מה זאת אומרת?" נבהל ראיין וטס לקראתה.
"נעלתי את הנעליים שיש להם זמן תעופה מוגבל בטעות, אני עומדת ליפול!"
הוא בא לקראתה ותפס אותה. "לא במשמרת שלי אלכס'." היא חייכה אליו. והרימה את הנשק שלה תוך כדי שראיין אוחז בה. אבל לפתע אחת המפלצות לקחה תנופה וקפצה לקראתם עד שהגיעה לסולייט נעליה של אלכסה, ראיין טס לגובה רב יותר בשנייה האחרונה. "ראיין זוז!" צרחה אליו אלכסה בזמן שמפלצת אחרת קפצה לגובה גבוה יותר ותפסה בראיין, אלכסה נפלה הצידה. המפלצת החלה לטלטל את ראיין, בזמן שהוא לא יכל להשיב מלחמה. "הבוס יהיה גאה! הבאנו לו פרס חשוב!" אמר המפלצת בקול עמוק צרוד ומאיים, בעודה בוחנת את פניו. "רוצי!" צורח ראיין.
אלכסה לא מקשיבה לו, היא ניסתה לשחרר אותו מאחיזת המפלצת, ללא הצלחה. "רוצי! לכי!" צורח אליה ראיין. מאוחר מדי, המפלצת השנייה אוחזת באלכסה ותוקעת את שיניה עמוק בגופה, המפלצת עזבה את אלכסה והיא נפלה על האדמה מדממת.
ראיין ירה במפלצת בעוצמה חזקה והמפלצת הרפתה ממנו הוא התגלגל על הרצפה בזמן שהמפלצת בוחנת את פצעיה.
"אלכס' " רכן לידה. היא מדממת יותר מדי, כבר אי אפשר להציל אותה. "לך ראיין" אומרת אלכסה חלושות. "לא אלכסה, אני לא עוזב אותך." הוא אחז את ידה.
"זה מאוחר מדיי בשבילי." היא נשמה בכבדות.
"אל תגידי את זה!" הוא לא הצליח להפסיק לבכות. הוא ידע שזה הסוף בשבילה. "אלכסה, אני... בבקשה... אל..." הוא משך באפו בוכה.
"אל תעצמי עיניים." הוא ביקש. כאילו שאם תעצום את עיניה היא לא תפקח אותם.
"אני אוהבת אותך ראיין." היא חייכה אליו, שפתיה היו יבשות ומרוחות בדם, היא בקושי נשמה. "לא! לא אלכס' אל תגידי את זה הכל..." הוא לא הצליח לסיים, הוא לא רצה שהמילים האחרונות שתשמע יהיו שקר. "אני אוהב אותך גם."
"תגיד להורים שלי שאני אוהבת אותם ראיין, תבטיח לי." היא נאבקה על נשימותיה.
הוא כבר לא ניסה לשכנע אותה שהיא תהיה בסדר. הוא כבר לא האמין לזה. "מבטיח." אמר.
היא אחזה בידו ועצמה את עיניה, "להתראות ראיין, חבל שלא היה לנו יותר זמן, אני אוהבת אותך." ליבה נדם, נשימותיה נפסקו. היא מתה. ראיין לא זז ממקומו, הוא נישק אותה, נשיקה ארוכה, אחרונה, עצובה ומלאת אהבה. "אני לעולם לא אשכח אותך אלכסה שלי."
המפלצת הספיקה להתאושש מפצעיה, היא תפסה את ראיין וחטפה אותו, הוא כבר לא נאבק בה, לא היה לו סיבה, הוא רק רצה להיות עם אהובתו, שמתה. וזהו.

*הווה*

רוז נכנסה לחדרו של ראיין. "קראת לי?" שאלה.
"כן." השיב, וחיבק את תמונתה של אלכסה. "אנחנו צריכים לנתק קשר." אמר ישירות.

-נקודת מבט כוכב פריקור-

"למה המפלצות לא תוקפות אותנו?" לחש לה דייב.
"אין לי שמץ של מושג, אבל העיניין הזה לא מרגיש לי בטוח כל כך." השיבה אליסון ונצמדה לחיקו של דייב.
אחת המפלצות הלכה לעברם. "המקום שממנו באתם מזכה אתכם במעמד של כבוד כאן." אמרה אחת המפלצות בקול צרוד ועמוק למדיי.
"אתם יכולים לדבר?" התפעל דייב.
"כל המפלצות יודעות לדבר, יש כאלו שמעדיפים להסתיר את זה ויש כאלו שמדברים בשפות אחרות." השיבה המפלצת.
"בכוכב שלנו מפלצות הפריקור כמעט הרגו אותי." אמרה אליסון.
"אתם צודקים" אמרו, "נהרוג אתכם."