אבודים בחלל

פרק 34

מה רוז ודייב יגידו כשיצליח לצאת ובזרועותיו גופתה של אליסון. בזמנים היחדים שהיה איתה, הבין למה אחיו, לוקאס כל כך מאוהב בה;
הוא ניסה לחפור את דרכם החוצה, אחרי מאמץ רב, ומשא כבד של סלעים, הוא פתח חור בקוטר של מטר, רוז ודייב עמד מהצד השני של החור. "ראיין! אליסון! אתם בסדר?" שאלה רוז.
"אני כן, אלי' לא. " השיב ראיין והצביעה על אליסון מחוסרת ההכרה. "היא גוססת!" הסיק דייב.
אליסון שמעה חלקים קטנים ממה שדיברו, על תוכנית הבריחה, ושמירה עליה בחים.
ואז היא איבדה את ההכרה, שוב.

"איפה אני?" שאלה אליסון חלושות כשהתעוררה, כמה זמן עבר? מה קרה בזמן הזה? חשבה.
היא הייתה בזרועותיו של ראיין, והם היו בחללית. "את תהיי בסדר!" קראה רוז ואחזה את אבן אנרגיה בגאווה. אליסון פיספסה הכל. את הצלחתם במשימה נגד המפלצת הגדולה. 'איך הם ניצחו?' זה עיניין אותה, אבל היא לא שאלה, עדיין.
ראיין! היא נזכרה. ראיין הציל אותה, דאג לה! היא סולחת לו, וחייבת לו. מצד שני היא שונאת להיות חייבת למשהו. ועוד כל כך הרבה...
אליסון הייתה חבושה, בתחבושות עבות ולוחצות שמצליחות בקושי לספוג את דמה.
"היית מעולפת, ראיין, אני ודייב יצאנו משם, ראיין שימש פתיון למפלצת, ועיקב אותה. דייב ואני נלחמנו במפלצות עד שהגענו לאבן, והרגנו את המפלצת בעזרתה, לקחנו אותך, החבאנו אותך בפינה מרוחקת, הגענו לארמון ושם חבשו אותך! סוף כל סוף התעוררת עברו שלושה ימים כבר." סיפרה לה רוז.

-נקודת מבט: כדור הארץ-

קארינה שפיר, כבר טסה, החלל לא נראה לה זר או מפחיד, אלה נראה לה כמו שכונת ביתה, והיא כבר ידעה את הדרך לכוכב שלה בעל פה.

-נקודת מבט: אליסון-

המפלצות נרתעו קצת אחרי האבן הזאת, אליסון נרפאה לגמרי, כבר לא נשקפה להם סכנה ממשית בביתן, אבל אליסון ורוז עדיין גרו בביתם של משפחת מורגן. בית ספר, שיגרה. ראיין קיבל את נזיפת חייו, על כך שיצא עם החבורה. וקיבל ריתוק, אבל אליסון הצליחה לשכנע את הוריו שהוא הציל את חייה ורק הועיל, הם ביטלו את העונש.
בזמן שנעדרו לוקאס בירר לגבי הסיפור של לוסי, מסתבר שלוסי כמו אביה היא חצי מפלצת חצי אנושית, ואביה הסתיר זאת כדי להגן עליה. היא ריגלה אחר המפלצות זמן רב בצורת המפלצת שלה, עד שגילתה שרוז כלואה. בתור ביתו של מישהו יחסית חשוב בכוכב, היא ידעה על העדרותה של רוז, ובאה להצילה.
לוקאס לא סולח לאליסון, הוא לא מחליף איתה מילה או מבט קטן. כאילו היא אוויר. הוא שונא עוד יותר את ראיין, שהציל את חייה במקומו.

יום ראשון ללימודים. היא נכנסה לשער בית הספר כשכולם מכירים אותה, 'המושיעים' כך שמעה שכינו את החבורה לא פעם. ראיין והיא התראו יותר. רוז קצת התרגזה כל פעם שהעדיף אותה על פניה, אבל העדיפה לא להראות שאיכפת לה.
הם נכנסו לשיעור הראשון השנה. "אני, אסדר מקומות ישיבה!" הודיעה המורה.
"ראיין ליד דייב, לוקאס ליד רוז, אליסון ליד ורוניקה..." וכך הלאה.
הנערה הלכה לשולחנה באי רצון, והתיישבה על ידה.
"אני אליסון." אמרה בחיוך.
"אני יודעת." השיבה ורוניקה וסובבה אליה את ראשה. אליסון ראתה מליארד פעמים את הסיפור על הבלונדינית הסנובית, היא לא הולכת להיות הקורבן הצפוי מדי הבא לחרם.
הפסקה. אליסון וראיין נפגשו כמו שני ידידים טובים, ונורמלים. כאילו לא הציל את חייה לפני כמה ימים.
"אז מי זאת הורוניקה הזאת? שנה שעברה לא ראיתי אותה בבית ספר, בחודש שהייתי. " אמרה לו.
ראיין חייך אליה חיוך נבוך. "זוכרת ששאלת אותי אם אני סוג של נסיך הגלקסיה?"
"כן."
"אז גם היא, היא הבת של אחד מאנשי המועצה העליונה." הוא אמר.
"אז אני מניחה שכבר פגשת אותה."
"כן"
"נחמדה? "
"לא ממש."

השמש שקעה. אליסון שכבה ללא מעש על מיטתה. היא כמעט נרדמה. 'השעה רק שבע, אל תישני עכשיו את תתעוררי באמצע הלילה, ובבוקר תיראי כמו חיה מתה!' פקדה על עצמה. נו טוב. אם לא לישון לפחות להתרענן באיזה מקלחת, בפעם השלישית היום. היא קמה בקפיצה ממיטתה והלכה לחדר האמבטיה. נזילה. מוזר. היא פתחה את הדלת. מפלצת עמדה שם, ציפורניה שלופות. אליסון נבהלה ובטעות טרקה את הדלת כשהיא והמפלצת תקועים ביחד במקום קטן וסגור. לא צריך להיות גאון בשביל להבין מי ישרוד. אליסון נשמה עמוק. תתמודדי מולה. המפלצת ניסתה לתקוע את ציפורניה באליסון, אך אליסון זזה במהירות הצידה, לקחה קופסת קרם גוף העשויה מחומר חזק, דפקה בחלון האמטיה, הזכוכית התנפצה לחתיכות גדולות וחדות. לפני שהמפלצת הספיקה להגיב. אליסון לקחה את אחת החתיכות ותקעה בראשה של המפלצת בחוזק רב. המפלצת נחתה על הקרקע מחוסרת הכרה. היד של אליסון התמלאה בדם. היא צרחה לעזרה. אין מענה. היא התיישבה על הרצפה מחכה למישהו שיבוא ויחלץ אותה. 'מזל שעוד לא התפשטתי.' המחשבה עלתה במוחה לפתע.
אחרי עשרים דקות, אליסון החליטה לצאת מהחלון. החלון השני באמבטיה היה יותר קטן. אך אליסון הייתה רזה. זאת לא תהיה בעיה. היא הזדחלה דרך החלון, ואז עמדה על עדן החלון.
אוי לא! הבית היה כל כך גבוה, והיא לא נעלה כרגע נעלי תעופה. מזלה היה שהבית היה עשוי בצורה מפוארת כך שחלק מהאבנים זזו לצורות של מוטות מלכותיים,הטיות של אבנים, ובליטות של אבנים שיצרו מן מקום צר לדרוך עליו. אליסון הלכה שלב- שלב, מדי פעם החזיקה במוט ארוך אחזה בו והחליקה עליו בשביל לרדת כמה אבנים למטה. היא הצטערה שהאמבטיה שאליה נכנסה הייתה בקומה הרביעית. אחרי זמן מה היא הגיעה לקומה השנייה. היא מששה בעזרת רגלה את הדרך. היא מצאה אבן קטנה לדרוך עליה. חלון פתוח! היא שמה לב לימינה. עוד קצת... היא הייתה פזיזה ומהירה מדי. היא נפלה. זה היה מהיר ומפחיד ולבה הלם.

שאלה: מי הדמות האהובה עליכם?