אבודים בחלל

פרק 11

זאת שבתמונה למעלה היא לוסי

"בדיוק על זה רציתי לדבר עכשיו." הוא השיב.
"הממשלה החליטה להשאיר אתכן כאן, אם באמת לא תהוו סכנה אתן תשתלבו בתור סוכנות, ובתור הסוואה בבית ספר תיכון רגיל בהחלט כמוני."
"למה הממשלה רוצה אותנו בתור סוכנות," גיחכה רוז.
" כי יש לכן ידע על כוכבים אחרים, וחוץ מזה אנחנו בטוחים שאתן לא רגילות בואי נגיד, אם האנשים אצלכם שלחו דווקא שתי בנות טיפש עשרה למשימה בחלל.." אמר לוקאס.
אליסון פתחה את פיה כדי להגיד משהו, אבל היא סגרה אותו והשתתקה.
" נגיד שאתם איכשהו מסווים אותנו בתור נערות בתיכון ורוצים אותנו למשימה, דבר ראשון אין איזה קורס מזורז על העולם שלכם? ודבר שני איפה אנחנו אמורות לישון, אם אתם ישנים בכלל?" שאלה רוז.
וגם לזה היה ללוקאס תשובה.
"אתן תגורו בבית שאנחנו נקנה לכן והוא יהיה קרוב לבסיס, ואתן תקבלו קורס מזורז אם נראה שאתן לא תופסות את החומר מספיק מהר.. וכן אנחנו ישנים."
"אגב, איפה משיגים את הנעליים שלכם?" שאלה אליסון בחצי חיוך.
לוקאס זקף גבה, "בחניות נעליים מתאימות עם רישיון כמובן" הוא השיב לה.
לוקאס הוביל אותם לחללית-רכב מעופפת, והן נסעו-טסו. לבית מרחף עם גינה קטנה ושתי קומות, "זה הבית שלכן" הוא אמר להן.
"אנחנו לא אמורים לפגוש עוד אנשים?" שאלה אליסון, שאלה שרצתה לשאול עוד קודם לכן.
" עדיין לא." הוא אמר בקרירות.
" אם לא שמת לב, זה בית בגובה של מאה  מטר באוויר, איך בדיוק נעבור מפה לאיים אחרים?" שאלה רוז באי נוחות.
"מאחורי הבית יש לכן רכב, הוא מעופף כמו כל הרכבים. וחוץ מזה הכל כאן מרחף. " ענה לוקאס.
" ואיך בדיוק נדע לנהוג עליו?!" שאלה אליסון בעצבנות.
" רכבתן על חללית, זה לא יהיה בעיה." הוא הלך משם במבט מתנשא והשאיר אותן עם פה פעור לרווחה.
" מזכיר לי משהו." גיחכה רוז.

למחרת בבוקר, מהשעון המעורר שלהן יצא שני מוטות ברזל דקים שהתחברו לתקרה, ומהתקרה יצאו עוד שני מוטות, גמישים ועבים. המוטות הוציאו מהם סוג של ידיים ביוניות שהעירו את הבנות. הבנות הופתעו לגלות שהיה להן מכונות שמכינות אוכל, מכונות מלבישות, מכונות שאפילו מצחצחות להן שיניים!
לאחר מכן הן לבשו חולצה לבנה צמודה עם סמל קטן בצד, וטייסט פשוט שהוכנס להן לארון.
'כסף לבזבוזים' היה כתוב על מעטפה עבה מאוד שהייתה מונחת בפינת האוכל.
"טוב אז עכשיו בואי נסתבך עם הרכב." רוז פלטה אנחה.
במשך חצי שעה הן ניסו להפעיל את הרכב אבל ללא הועיל. "לוקאס אמר שבית הספר מתחיל בשמונה והשעה שבע ורבע... אנחנו בחיים לא נצליח להפעיל את המכונה הזאת." רטנה רוז.
ואז להפתעתן הן ראו מכונית- חללית, מרחפת ליד ביתם. החללית- מכונית הייתה בצבע צהוב והיא הייתה גדולה פי עשר מהחללת- מכונית שלהן.
"נראה לך שזה האוטובוסים שלהם?" שאלה אליסון, היא לא חיכתה לתשובה ומיהרה לבדוק.
"סליחה?!" היא צעקה אל הנהג שחלונו היה פתוח למחצה.
"מה ילדה?" הוא שאל.
"אפשר לעלות?" שאלה אליסון ואחזה בידה של רוז.
הנהג לא ענה, הוא התקרה עוד אל הבית עד שכמעט נגע בדשא של גינתם. הוא פתח את הדלת, השתיים נכנסו, הן ראו שני טורים של מושבים, ועליהן עשרים אנשים.
" כסף?" אמר הנהג. אליסון הוציאה מתיקה חופן מטבעות מהמעטפה שניתנה להן, והביאה לנהג.
הן התיישבו ליד נערה ג'ינג'ית בגילן,
" הי" אמרה הנערה. " אני לוסי"
"אני אליסון וזאת רוז" אמרה אליסון.
" לא זכור לי שראיתי אתכן קודם.."  אמרה לוסי בהיסוס.
"אנחנו באנו מ.." נקטעה רוז.
" מהעיר סופיטי? יש ממנה מלא ילדים חדשים." קטעה אותה לוסי.
"כן " השיבו הבנות במהירות מחשידה.
" אז מה לומדים אצלכם?" שאלה אליסון.
" את המקצועות שאתם לומדים בסופיטי, היסטוריה, תעופה על הנעליים, מדעים, ספרות, חקר מפלצות, וכל השאר..." השיבה לוסי.
"אה" אמרה אליסון
" אם אתם לומדים לעוף על הנעליים המוזרות האלא למה יש חלליות תעופה גדולות או איך שלא קוראים לזה?" שאלה רוז.
" אני רק בת שש עשרה אני לומדת עוד.. צריך רשיון לתעופה מעל שלוש מטר..." אמרה לוסי, היא נראתה נבוכה מאוד.
"הגענו" אמרה לוסי אחריי חמש דקות. חצי מהאנשים שהיו באוטובוס- חללית יצאו ממנה. האוטובוס-חללית נחתה על אי מעופף, הן ראו עוד איים מעופפים ועליהם בתים, בין אי לאי חיברו גשרים. על אותו אי עמד מבנה גדול מאוד עם רחבה מסביב. המון תלמידים החלו להכנס לבית הספר.
"מוזר שבאתן בחודש האחרון ללימודים." חייכה אליהן לוסי בזמן שנכנסו לקפיטריה של בית הספר. היא מזגה לכל אחת מהן כוס קפה חם עם קצפת מעל ממכונה גדולה.   
" רואות אותו?" סימנה על לוקאס.
"מה איתו?" שאלה רוז.
"אם אתם רוצים לשרוד בבית הספר תתרחקו ממנו." לחשה אליהן לוסי
"למה?" שאלה אליסון וישרה אליו את מבטה.
" כי יש לו קשרים עם כולם ומוטב שלא תסתבכו איתו יותר מדי.... זה קרה פעם לאיזה בריון והוא הועף מבית הספר..." אבל אליסון ורוז בחיים לא ייחסו חשיבות למה שאמרה.

אז יאיי אנחנו כבר בפרק 11,  תודה לכל מי שקורא את הסיפור💜.
נשמח שתגיבו לנו מה אתם חושבים עליו❤