דייב עמד מול התאומים ונבהל, "שני לוקאס?! מתתי והתעוררתי בגיהנום!!!" פניו החווירו והוא כמעט התעלף.
"תרגע דייב." צחק לוקאס. "זה ראיין, אח שלי."
"תאומים?" שאל דייב. ראיין הנהן.
לורנס הלך אל ראיין, במבטו הרגיל והקריר, ובעמידתו המרשימה. הוא שאל לשלומם של ראיין ושל רוז. לאחר מכן ביקש לדבר בפרטיות עם דייב ואליסון.
"היום בערב, אתם טסים." הוא הזכיר להם, בזמן שנכנסו לחדר ציוד בבית המרפא.
"מה עם רוז?" שאלה אליסון.
"היא לא במצב לצאת להביא את האבן כוח הראשונה, אך אולי היא תוכל לטוס איתכם כשתטוסו להביא את האבן הבאה, אם היא תרצה, כמובן." השיב.
"ולוקאס?" שאלה אליסון.
"הוא לא יצא." השיב לורנס בזריזות, דייב נראה שמח.
"לאיזה כוכב נטוס? ואיפה האבן בו?" שאל דייב.
"לכוכב 'פריקור', ואת המיקום המדוייק ככל האפשר תקבלו כשתהיו בחללית."
"פריקור זאת לא אחת המפלצות שתקפה אותי?" שאלה.
"אכן את צודקת, המפלצת באה מהכוכב הזה לפני אלפיים שנים." השיב. "ודבר אחרון, אל תגלו לאף אחד שאתם טסים." אמר לורנס.
"גם לא ללוקאס?" שאלה.
"גם לא ללוקאס." חזר מר מורגן.
"יש לי שאלה אחרונה, איפה רוז תגור בינתיים? הבית שלנו הפך להיות מקום לא בטוח מאז התקיפה האחרונה." אמרה אליסון.
"אצלנו, אל תדאגי לה היא תקבל יחס חם." חייך לורנס.
-נקודת מבט אחרת :כדור הארץ-
בכלא השמור בעולם היו גם פושעים שלא היו שפויים כל כך, אחת מהם הייתה רוצחת משוגעת כך כולם אמרו, ולתפוס אותה היה הישג אדיר. אומנם היא הייתה מטורפת, אבל מאוד מתוחכמת וערמומית, לא היה לה מצפון, ולא רגשי חרטה.
"אסירה מספר 1284." אמר אחד הסוהרים.
"בפעם המיליון, סוהר אל תקרא לי בשם כל כך רשמי! 1284 זה שם עלוב! תקרא לי בשמי, קארינה!" היא צחקה צחוק משוגע שהרתיע את הסוהר, וגרם לו להרגיש לא בנוח.
"גברת שפיר אני..." הוא נקטע.
"גברת שפיר? אני כלואה בכלא הזה תחת שמירה חזקה ביותר, אוכל דוחה, ויחס מזלזל ואתה עוד קורא לי גברת?" היא שאלה בצחקוק קל, הסוהר הלך אחורנית והתנגש באחד הקירות. היא הביטה עליו במבט עצוב והתקרבה אל הסורגים. "כל יום במשך חצי שנה אתה שומר על התא שלי, בין השיחות חולין שלנו אני..." היא חייכה אליו, חיוך יפה ועיניה הגדולות בצבע דבש הקרינו חיבה וטוב לב. "ארבע עשרה שנים פה אני הבנתי... שאני מצטערת על כל הפשעים שלי... ואני רוצה רק להיות חופשייה עם מישהו שאני אוהבת." היא הביטה בכיס חולצתו מחפשת בעזרת עיניה אחר דבר מה, ואז היא הרכינה את ראשה ובכתה בכי עצוב ואמין.
"קארינה, אל תבכי, אני אמ..." הוא בלע את רוקו בתמיהה, והתקרב אל הסורגים, הסוהר אחז בידיה שעברו את הסורגים. " ג'יימס! אל תצא נגד החוק בשבילי!" היא ייבבה. "אתה עוד צעיר, לך מפה ותחיה את החיים..." קולה היה רך ושברירי.
"הוא התקרב אליה, באהבה, היא אחזה בצאוורו כדי לנשק אותו אבל במקום זה, בתנועה חדה דפקה את ראשו בסורגים עד שמצחו התמלא בדם והוא איבד את ההכרה. קארינה לקחה את המפתחות מכיס חולצתו פתחה את התא ורכנה מעל ג'יימס "פתטי ג'יימס, פתטי." היא לקחה את האקדח שלו מחגורתו וירתה לו בראש. היא עברה במסדרון ריק כאילו היא לא ברחה כרגע מהכלא ורצחה סוהר, וירדה למרתף מאובק וחשוך, קארינה כיוונה שעון מסויים והלכה. בעוד שהיא ממשיכה ללכת עשרים סוהרים חמושים התאספו מולה. "זה נגמר שפיר!" הם צעקו לה וטענו את אקדחם, זה לא נראה כאילו איכפת לה, והיא הפגינה כלפיהם אדישות מוחלטת. "לעולם לא." חייכה, ובחלקיק שניה ירתה בשני שומרים ודחפה עוד שניים אחרים, היא עשתה סלטה מדהימה באוויר שבזכותה יריות האקדח של הסוהרים לא פגעו בה. בעוד תנועה מהירה היא לקחה עוד כחמש אקדחים וירתה בכל שאר הסוהרים בזמן שהם מחטיאים את מטרתן. היא חיסלה את כולם. "יותר מדי קל." רטנה בזמן ששומרים רבים התאספו מולה והיא ללא מצפון רצחה את כולם, באותה שיטה. היא נכנסה למשרד המנהל ושאר הגופות במסדרונות הארוכים הדיפו ריח רע שקארינה כל כך אהבה.
"ידעתי שהיינו צריכים להרוג אותך" אמר מנהל הכלא בקור רוח כשנכנסה.
"אולי, בכל מקרה אני צריכה טובה." היא חשפה את שורת שיניים בחיוך משוגע.
הוא בלע את רוקו. הוא הרגיש מאויים.
"למה שאעזור לפושעת נמלטת?!" הוא שאג, ונראה שלא מתאים לו שהיא כל כך מחושבת וקרת רוח.
"או שתעזור לי, או שתמות." אמרה בקרירות וטענה את אקדחה, בתנועה זריזה הוא ניסה לירות בה ברגל אבל הקליע רק שרט אותה, ובמקום לירות בו היא שלפה סכין שהשיגה מאחת הגופות התקרבה במהירות אל המנהל ותקעה בחזהו את להב הסכין.
ושנייה לאחר מכן היא לקחה שלט קטן ממגירתו.
"למה?!" הוא שאג וייבב.
"ארבע עשרה שנים זה יותר מדיי." היא השאירה אותו למות, וברחה מהמקום, רגע לפני שיצאה מגדר בית הכלא, כשכל השומרים התרחקו ממנה בגלל מה שאחזה בידה, היא לחצה על הכפתור. כל הכלא התפוצץ בפיצוץ אדיר." "זה לא היה חכם לעשות כפתור כזה המנהל, בשביל לפוצץ את כולם יום אחד, כשיתפרעו."
רציתי להגיד שלקארינה אין תמונה ואני אתן לכם קצת כיוון על איך שהיא נראית:
לקארינה יש עיניים גדולות בצבע חום דבש.
לקארינה יש שיער חום בהיר חלק מטבעו.
קארינה רזה ומחוטבת.
היא מאודד יפה.
שאלה-מה אתם אומרים על קארינה?💕
היא בעצם מבוססת על חברה שלנו😘
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
