אבודים בחלל

פרק 20

-נקודת מבט אחרת-

"משעמם נורא!" נאנחה רוז.
"זה לא פארק רוז, זה כלא." השיב לה ראיין.
"מה עשית פה במשך שנה?"
"כלום, מה אני כבר יכול לעשות?" הוא גיחך. "בחצי שנה הראשונה המפלצות עינו אותי, ועד שאת הגעת אני ישבתי לבד בחושך."
לפני שרוז הספיקה לענות לו באיזו הערה שנונה, קול טריקה נשמע מהחלק הרחוק של החדר.
"מה זה רוז?" שאל ראיין למשמע הרעשים.
מפלצת קטנה אך קטלנית ביותר נכנסה לחדר, לראשונה מאז שרוז נחטפה, ואיתה נערה ג'ינג'ית, המפלצת הביטה בנערה ובשלשלאות שהיו על ידה וקשרה את הנערה בחוזקה, והלכה מהמקום.
"לוסי!" התפלאה רוז וחיבקה אותה.
"איזה לוסי?" שאל ראיין.
" הג'ינג'ית, לוסי מקסוויר." ענתה לוסי.
"לוסי! פעם אחרונה שנפגשנו אני בדיוק החרמתי אותך!" צחק ראיין.
אבל נראה היה שלוסי לא תוותר לו על ההערה העוקצנית. "בפעם האחרונה שנפגשנו אתה ראית!" לגלגה עליו לוסי, שהבינה שהוא לא רואה מפני שניסה להביט אליה, אבל הביט לכיוון ההפוך.
"לא יפה לצחוק על אנשים עם נכות, אתה צודק." צחקה לוסי כשהביטה במבטו המרוגז. "לוסי, ביום מן הימים כשאצא מפה אני כבר אחזיר לך על ההערה הזאת." הוא אמר בשלווה.
"תפסיקו שניכם." פסקה רוז כשלוסי עמדה להקניט עוד את ראיין.
"מה את רוצה רוז היא פוגעת בי!" רגז ראיין.
"תהיה בשקט! ואת לוסי מה את עושה פה?" שאלה רוז.
"באה לחלץ אתכם." השיבה לוסי.
"איך בדיוק?" צחק ראיין."ואיך את ידעת שאנחנו פה?"
בתגובה לוסי הוציאה מכיסה שלושה קופסאות קטנטנות ולחצה על כפתור, הקופסאות החלו לגדול ולפתח מוטות עד שגדלו לנשק קטלני ביותר. "ככה אנחנו נצא מפה." היא חייכה. "וטונישאיי שלח אותי ראיין."
"מי?"  שאלה רוז.
"אבא שלה סוג של..." אמר ראיין.
"סוג של? לא משנה." רוז שנאה את זה שהיא לא מבינה שום דבר ממה שהולך כאן. לאחר קורס מזורז שבו לוסי לימדה את רוז איך להשתמש בנשק הזה, הם החלו לתכנן תוכנית בריחה.
"אנחנו בקומה -10 , יש בחוץ שני שומרים בלבד, ובסוף המסדרון שמחוץ לחדר יש מעלית אם נעשה הכל בשקט נוכל להגיע למחוץ למפקדה הזאת בלי פגע, לאחר מכן זאת תהיה בעיה, אנחנו נצטרך להלחם ולברוח מלפחות מאה חמישים מפלצות ששומרות על האי הזה בלבד ו..." לוסי נקטעה.
"איך את יודעת את כל זה?" שאל ראיין.
"במשך שבוע תצפתתי על המפקדה מרחוק, ואני משתמשת עד עכשיו בעדשות-מפה משוכללת." ענתה לוסי.
רוז לא הבינה מה העדשות האלו עושות אבל היא העדיפה לשתוק.
"לוסי אולי שכחת את העובדה הפשוטה שראיין לא יכול להלחם." אמרה רוז כשתכננו טקטיקות לחימה.
"תודה על התמיכה רוז." גיחך ראיין.
"אני מודעת לבעיה הזאת, אני מניחה שנאלץ להחזיק לו את היד ולהחביא אותו כשנילחם." הציעה לוסי. ראיין לא אהב את התוכנית הזאת, בכלל. הוא שנא אותה, הוא ממש לא רצה להתחבא כששתי בנות אחת שהוא החרים ואחת שהוא לא כל כך מכיר מצילות אותו. אבל הוא לא יכל להגיד כלום לגבי זה. ולכן הוא רק שתק ונתן להם לתכנן תוכניות.

בחצות, כשהשמירה יורדת הן החלו את התוכנית, בשקט כמובן. לוסי הוציאה מכיסה להב משוננת ושיחררה אותם מאזיקיהם. "כמה זמן שלא עמדתי." התמתח ראיין. רוז השתמשה בסכין קטנה וחדה כדי לפתוח את מנעול החדר ואחרי נסיונות ארוכים שיצרו מתח רב, היא הצליחה, הם החלו להסתובב בין המסדרונות, משתדלים ששני השומרים היחידים בקומה לא יבחינו בהם. ראיין נגרר אחריהם הוא אחז בכתפה של רוז. "תשמרו על שקט!" לחשה לוסי כשבטעות הוציאו השניים הגה מפיהם. הם הגיעו אל המעלית, שנראתה בדיוק כמו המעליות בכדור הארץ. לוסי לחצה על הכפתור לקומה הראשונה, ואחרי דקה הם הגיעו. לוסי ירתה בנשק שהיה גם שקט מאוד, בשני מפלצות גדולות שלא שמו לב אליהם, ואיבדו את ההכרה. "כדאי שניצור הסחת דעת." הציע ראיין. רוז ירתה בנשק רועש במיוחד לכיוון המרוחק ביותר שיכלה, והשלושה התחברו בזמן שעשרות מפלצות דוהרות לבדוק את פשר הרעש. "רעיון טוב!" תפחה לוסי על שכמו של ראיין.
הם התקדמו במהירות משטח הבסיס, אבל אז מפלצת אחת שמה לב אליהם, מפני שהשמיעו בטעות רעש עם הירייה, ולפני שהספיקו לברוח, הם היו מוקפים בעשרות מפלצות גדולות ואימתניות שרצו רק להרוג אותם. הם עמדו צמודים אחד ליד השני, מתנשפים ומתנשמים. "מה נעשה?" פחדה רוז.
"נלחם" השיב ראיין ולקח את אחד מהנשקים.
"אתה לא יכול להלחם!" הפצירה לוסי. "אתה לא רואה לאן אתה מכוון."
"הם מקיפים אותנו מכל הכיווינים, אני אצליח." הוא אמר וכיוון את הנשק למקום מסויים וירה שלוש פעמים, שלוש מפלצות נפגעו ונפלו על הרצפה.
"במחשבה שנייה אתה די טוב." אמרה לוסי והתנשמה בכבדות. לצערם המפלצות לא המשיכו להקיף אותם אלה לרוץ לעברם חשופי ציפורניים ושיניים. השלושה ירו לכל הכיוונים משתדלים לפני שהמפלצות יתקרבו אליהם. מפלצת אחת נותרה. "לוסי נגמרה לי המחסנית" אמרה רוז בבהלה.
"גם לי!" יללה לוסי. "מה נעשה?!" המפלצת שהייתה די רחוקה החלה להתקדם לעברם...