אבודים בחלל

פרק 27

-נקודת מבט: כדור הארץ-

לאחר שפוצצה את בית הכלא, ורצחה מאות שומרים ואסירים. היא ברחה מהאי המבודד שעליו נבנה הכלא. בעזרת סירת מנוע שחנתה שם היא שטה את כל הדרך עד למקום הקרוב ביותר, גנבה מים ומזון ודלק לסירת מנוע והמשיכה את דרכה עד לארצות הברית. מסע שלקח כמה ימים. היא נכנסה לחנות בסמטה צרה במיאמי, רצחה את המוכר וגנבה כמה בגדים, התלבשה בבגדים נורמאלים והמשיכה בדרכה לרחוב דרומי ביותר מספר 56. היא תפסה מונית, ואיימה על הנהג, הוא נסע עד למקום מבוקשה. כשהגיעה היא נכנסה לבית מספר 13. "דוניק!" היא פרצה את דלת הבית ומולה ניצב איש שרירי ביותר בערך כבן ארבעים. "גדלת יפה דוניק." פלטה קארינה והורתה לדוניק להביא את חגורת הנשקים שלה, היא שמה את החגורה על מותניה, בחגורה היו מגוון רחב מדי של סכינים, רובים ואקדחים.
"בוס מה המשימה?" שאל דוניק.
"נאסא כמובן, אני צריכה לבקר שם ידיד קרוב."
אמרה. "תתקשר למספר 293477####, עובדת סוציאלית כביכול תענה לך, ואז תגיד את השם המלא שלי, לאחר מכן תגיד שאני באה לאזור הטסה 224, ושאם לא אפגש עם הבוס שלהם אני אחסל את כולם."
"כן בוס" אמר והלך להתקשר.
"אה ודוניק! לפני שאתה מחייג, תעשה את זה מחסום, ותוריד את אפשרות המיקום." הוסיפה.
"כן בוס."

***********

-נקודת מבט אחרת-
*לפני כמה ימים*

"לנתק קשר, למה?" נפגעה רוז.
"אני לא רוצה להשלות אותך לגבי מה שיקרה."
רוז התקרבה אליו וראתה את התמונה של חברתו.
"זאת אלכסה?" שאלה. הוא הינהן.
"אתה עדיין אוהב אותה?" הוא שוב פעם הינהן.
"איך היא מתה?" שאלה ללא טיפת רגישות.
"זה לא חשוב עכשיו." פסק ראיין. "העניין הוא שאני לא יכול להיות בקשר עם אף אחת."
"אז למה התנהגת כאילו אתה מאוהב בי כשהיינו כלואים?"

"אני הייתי טיפש רוז, מה רצית שאני אעשה? שאני אתנהג מגעיל אל הבנאדם היחיד שהיה יכול לעזור לי?!" הוא צעק עליה.
"אתה יודע מה, אם זה כך, הלוואי שלא הייתי מצילה אותך! הלוואי שהיית נשאר בכלא הזה עיוור." הוא הלכה מחדרו כועסת וטרקה את הדלת.

 *********

- נקודת מבט כוכב פריקור-
*הווה*

הם הגיעו לעיר הראשית, מותשים, לא פעם הקור צלף בהם כאשר ירדו במורד ההר, ולא פעם הסכימו כי יש להפעיל את האבן על 'חימום' שלא יקפאו למוות, כמו שכמעט קרה כבר.
אליסון שכחה שמדובר בעיר מקרח, ולכן התנחמה בעובדה שאולי תחזור למקום חם לא כמו ההר המושלג. אבל גם העיר הייתה קפואה. תושבי העיר הביטו בהם כשהגיעו מבטים מוזרים, כאילו הם חייזרים מכוכב אחר, מה שנכון.
אלואריה יצאה לקראתם ובירכה אותם לשלום. "ברוך שובכם!" היא חייכה אליהם. "הצלחתם במשימה?"
"כן" אמר דייב ונופף באבן בגאווה; תושבי העיר לא הפסיקו להריע לקראתם.
"הם יודעים?" שאלה אליסון.
"לא פרטים מלאים כמובן, אבל הם כן יודעים שניצלתם ממפלצות אימתניות והישגתם אבן בעלת כוח אדיר." השיבה אלואריה.
"מתי נחזור לכוכב שלנו?" שאל דייב. "מסוכן להשאיר את האבן פה."
"אתה צודק, אני אארגן את כל העניינים, ובעוד שלוש שעות אתם תטוסו." אמרה.

החללית המריאה, לא כמו בכדור הארץ ולא כמו בכוכב אורישם (שמו של הכוכב שבו גרים לוקאס והשאר), בדרך שונה. לאחר ימים שהרגישו כמו נצח, הם נחתו בכוכב אורישם. שומרים על האבן מכל משמר. כל תושבי הכוכב קיבלו אותם בברכה, חוץ מלוקאס, שבשבילו עזיבתה של אליסון הייתה סטירה בפנים. כשנודע לו שהם חזרו הוא לא הסכים בכלל לצאת מחדרו לקבל אותם, לא כמו כל אנשי המועצה העליונה ומשפחותיהם.
ברגע שחזרו הדבר היחיד שעיניין את אליסון הוא לפגוש את רוז, שאותה לא ראתה זמן רב, וציפתה לראותה מאוד.
אבל מצבה של רוז די הדרדר. היא מתעוררת כל ערב בצרחות מזיעה מסיוטים. היא נהיתה קלסטרופובית, והיא חלמה שמפלצות רוצחות אותה ואת כל האנשים החשובים לה.
הבנות נפגשו. הם נעמדו אחת מול השניה למשך שתי דקות ואז רצו אחת אל השניה לחיבוק דוב חזק במיוחד שנמשך לפחות עשרים דקות.
"איך זה היה? השלמת עם דייב? איך ניצלת? איך את מרגישה?" פוצצה רוז בשאלות.
"זה היה מאוד מפחיד רוזי', נראה לי שהשלמתי עם דייב, הוא ממש דאג לי שם, איך ניצלתי? זה סיפור ארוך, ואני בסדר סוג של..." ניסתה לענות על כל השאלות.
"העיקר שאת חיה." אמרה רוז.
"מה חדש אצלך בזמן שלא הייתי?" שאלה אליסון.
"אני סובלת מסיוטים... וראיין התאום של לוקאס אם שכחת... הוא דיי ניתק איתי קשר." אמרה רוז בעצב.
"למה?" הופתעה אליסון. "פעם אחרונה שראיתי אתכם נראה שהוא דיי מחבב אותך."
"אז כנראה לא הבנת את זה נכון, בגלל החברה שלו שמתה הוא לא פתוח לקשר מחודש." בכתה רוז, וסיפרה לאליסון מילה במילה מה שקרה איתו.
אליסון לא ידעה מה להגיד. באותו רגע היא רצתה ללכת לראיין ולפוצץ אותו במכות, "אף אחד לא יתנהג ככה לחברה שלי!"
כעסה אליסון, ורצה מהחדר. "אלי' לאן את הולכת?" שאלה רוז. היא לא ענתה.
אליסון הסתובבה בבית הענק עד שהגיעה לאיזור חדרי השינה, היא הביטה בשלטים, עד שהגיעה לחדרו של ראיין. היא דפקה בדלת, אבל לא חיכתה לתשובה ופתחה את הדלת. חדר ענק, זהה לשל לוקאס. "נוהגים לדפוק בדלת את יודעת." אמר והתקרב אל עבר הדלת. אליסון נדהמה כל פעם מחדש מהדמיון בין התאומים. זהים לחלוטין.  אבל שונים באופי. מאוד שונים.
"את אליסון נכון? מצטער אם שכחתי ראיתי אותך פעם אחת לחמש דקות בלבד."
"כן אני אליסון ואתה פשוט..." היא לא הייתה מסוגלת להמשיך, היא רצתה להרביץ לו ולנזוף בו אבל היא הרגישה שמי ששם זה לוקאס והיא לא הייתה מסוגלת לעשות כזה דבר ללוקאס.
"אני...?" גיחך.
"אתה ממש דביל אם אתה חושב שאתה יכול ככה לפגוע ברוז!" צעקה עליו.
"אז היא סיפרה לך."
"כן, ואתה באמת טיפש! כמו שהיא אמרה הלוואי שהיית נשאר בכלא המטונף הזה, או שלוסי הייתה שורדת ואתה לא!" אליסון דחפה אותו.
"אני לא רציתי לפגוע בה, אני רק לא מוכן לקשר אם אף בת בזמן הקרוב." הוא התרחק ממנה. "חברה שלך פשוט אובססיבית לגבי." התנשא.
"לא היא לא ואתה תהיה בשקט לפני שהאגרוף שלי יהיה בפנים שלך!" היא התעצבנה.
"תני לי סיבה אחת טובה."
"אתה אמרת לרוז ש..." היא נקטעה.
"אמרתי לה יפה שאני רוצה לנתק קשר." הוא השלים. "עכשיו לכי, אני ממש לא בעניין שתהרסי לי את הבוקר הנפלא הזה בפרצוף העצבני שלך." הוא טרק לה את הדלת בפרצוף. עכשיו רשמית היא שונאת אותו. 'איך חברה שלו סבלה אותו? ואיך רוז סבלה אותו' חשבה לעצמה.
ואז היא נזכרה שגם לה יש בעיות עם התאום השני. לוקאס.

אז המרתון עלה♡♡
מצטערת שהוא עלה בשעה כזאת מאוחרת, עכשיו השעה 23:30
מה אתם חושבים שיקרה בפרק הבא?