הם טסו לסין. זה לקח כמה שעות, משעממות למדיי.
"אתם מכירים את הארץ הזו יותר טוב ממני, ספרו לי עליה." אמר ראיין לקראת הנחיתה.
"אנחנו גדלנו בפנימייה, לא היה תקציב לטיסה לסין." אמר דייב.
"נראה לי שנוכל לשאול מישהו שם, אתה הרי פרסמת אותנו ואותך בעיקר מול כל העולם." הוסיפה רוז.
"בסדר, איפה הייתה רעידת האדמה?" שאל.
"באחת הערים המרכזיות, נראה לי." אמרה אליסון.
הם נחתו באמצע עיר הבירה, "מה עושים מכאן?" שאלה אליסון. כל התושבים הביטו בהם, נעליו של ראיין זהרו והוא התרומם לאוויר. התושבים שהיו שם נרתעו אחורה מבוהלים. "אני מבקש לפנות את האיזור מייד!" הכריז ראיין.
התושבים שנבהלו למראה של ראיין רצו מהמקום ופינו אותו תוך דקות ספורות.
"טוב למה פינית את כולם?" שאל דייב.
"הרבה יותר קל להלחם במפלצות כשאין לנו תושבים להציל." השיב ראיין. הגיוני, חשבה אליסון.
דייב כרע על המדרכה "צריך לחפור."
"למה?" השאר נראו מבולבלים.
"אבן אדמה, סביר להניח שתהיה מתחת לאדמה." הסביר דייב. השאר הנהנו, לא שהייתה עוד אפשרות. הם נכנסו לחנות ממול לכלי גינה ולקחו משם עתי חפירה ופטיש, הם שברו את אבני המדרכה והוציאו אותם ממקומם והתחילו לחפור. אחרי רבע שעה הם נכנעו, "זה יוביל לשום דבר." אמרה רוז ועזבה את עט החפירה שבידה. עד הערב הם העלו רעיונות מטופשים למדי. ובסביבות שבע, התחילו לקפל את דברים שלהם ולגרור את עצמם למטוס שניתן להם. אבל אז רעידת אדמה בעוצמה שהפילה אותם על הרצפה התרחשה.
"מה קורה פה?!" הם צרחו, הם ניסון לקום אבל נפלו שוב.
לפתע נפתח באדמה שבר ארוך, עמוק וצר, ושכשנפתח השבר עננת אבק גדולה התפזרה באוויר, וגרמה לחבורה להיחנק. לאחר שהענן התפזר, טיפסו אנשים המכוסים באבק, בעלי עיניים מלוכסנות הלבושים בלבוש אינדיאני מהשבר.
הם אחזו מוטות מקושטות בנוצות ובראשם שן של פיל, ושוט מתכתי.
"מי הם?" שאלה אליסון בזמן שכמה מהאנשים האלו הכו את החבורה בעזרת שוט, השוט נכרכה סביב כל אחד מהם וקשרה אותם בקשר הדוק שהכאיב להם.
האנשים חזרו אל תוך השבר ומשכו איתם את החבורה, שלא הפסיקה לצרוח מפחד.
השבר נסגר והם היו עמוק מתחת לאדמה. האוויר היה דליל ומלוכלך והיה חשוך מאוד. הם נפלו אל תוך תהום מתחת לאדמה, ואחרי שלוש דקות של נפילה ממושכת הם נחתו בתוך אגם מים. האנשים האלה משכו אותם מהמים, ואל החבורה נגלה עיר תת קרקעית, גדולה ויפה.
"תגידו לי מי אתם?" שאל אחד מהאנשים, מבטו היה חד ומפחיד.
"השאלה האמיתית היא מי אתם!?" צרחה רוז הכבולה בשוט שלחץ על ביטנה.
"אנחנו אלה שמגינים שלא תהיה תקיפת מפלצות כל יום." השיב. "מי אתם?"
"תושבי כוכב אורישם, באנו לקחת את אבן האנרגיה." השיבה אליסון.
משום מה הם לא המשיכו לשאול שאלות ושיחררו אותם. "בואו אחריי." אמר אחד מהם, העונה לשם טום.
הם הלכו אחריו אל תוך מקדש ענקי בעיר התת קרקעי. המקדש היה עשוי מאבן לבנה המעוטרת ביהלומים ובזהב. בתוך המקדש היו אגמי מים קטנים שעליהם צפו עלים ורודים, על פמוט ניצבה כספת שקופה אך אטומה, שבה הייתה אבן האנרגיה. "לפני זמן רב ראשוני כוכב אורישם הפקידו בידינו את השמירה על אבן האנרגיה." הסביר, הוא פתח את הכספת בעזרת מפתח קטן, ולפתע אלפי שומרים היו סביבו, "פקודה מהצ'יף." אמר טום.
הצ'יף בא לקראתם והורה לשומרים ללכת. הם לקחו את האבן. "רגע!" אמר טום הוא הקיש באדמה עם האבן והיא הופעלה, לאחר מכן עזב את האבן. "איך נדע שהם באמת שליחים מכוכב אורישם?"
הצ'יף נתן את האבן לראיין. " אם הוא יצליח להפעיל אותה הוא מתחזה, ואם הוא מתחזה נהרוג אותם."
ראיין ניסה וניסה להפעיל את האבן, ללא הצלחה. "הוא לא מתחזה" הודה הצ'יף, "תנו להם ללכת."
החבורה לוותה אל מחוץ למקדש, בדיוק כשעמד טום לפעור להם חור בחזרה אל מעל האדמה, המפלצות פערו חורים ענקים מהתקרה ונכנסו. אלפים נכנסו. הם התחילו לרצוח כל תושב בעיר, ולהמיט חורבן שלא ניתן לעצירה. "צריך לעוף מפה!" צרח ראיין.
"ומה עם כל האנשים פה?!" צעקה אליסון.
"תעזבי אותם!" שאג דייב,
"אי אפשר לעזוב אנשים חפים מפשע, הם ימותו!"
הצהירה אליסון.
"אנחנו חייבים ללכת אלי'!" אמרה רוז, הם התחילו לחשוב איך לפתוח את חור היציאה אל מעל לאדמה. "אלי', קחי!" מסר ראיין את האבן.
"תפעילי אותה, נוכל לברוח."
במשך דקות ארוכות שבהם החבורה הסתתרה מאחוריה חורבות המקום, אליסון ניסתה להפעיל את האבן אנרגיה, בעזרת כל רעיון אפשרי ללא הצלחה. היא שמעה מטום שצריך לנקוש באדמה עם האבן, היא ניסתה את זה, לפחות עשרים פעם, כלום לא קרה. המפלצות כמעט גילו את המסתור שלהם. "למה זה לא מצליח?!" נאנחה אליסון,
"לא יודעת." השיבה רוז וניסתה לקחת את האבן אבל המפלצות גילו את מחבואם, תפסו באליסון לקחו את אבן האנרגיה וזרקו אותה על האדמה. מפני שהמפלצות לא רצו לסכן את האבן, הם לא נאבקו בחבורה ורק ברחו מהמקום.
המפלצות נעלמו במהרה, וכל מה שנשאר הם רק הריסות. אליסון ישבה על הרצפה,
תחושת תבוסה אפפה אותה, כאב לה בצלעות מהפציעה, וידיה היו מלאות חבורות אדומות, אבל יותר מכל כאב לה שלא הצליחה להפעיל את האבן.
אף אחד לא דיבר איתה על זה, בינתיים השאר מצאו כפתור שפותח את החור בתקרה וסולם. הם יצאו משם.
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
