אבודים בחלל

פרק 22

לוקאס פתח את הדלת ופניו איבדו צבע, הוא נרתע לאחור, "מה זה? מה קורה פה? זו מתיחה? רוז זאת את?" נדהם לוקאס.
"כן זו אני." ענתה רוז.
"אבל איך, ואתה אני!" לוקאס כמעט התעלף.
"זה אני ראיין." ראיין ניסה להסביר.
"ראיין מת! אם זו מתיחה כלשהי מי שעושה אותה תדע שהיא ממש לא מצחיקה אותי!" שאג לוקאס.
"אני לא מת זה אני ראיין!" שאג ראיין בחזרה.
"אם אתה באמת ראיין." לגלג לוקאס "ספר לי משהו שרק אני ואתה יודעים!" דרש לוקאס.
"אם בא לך פאדיחות." נאנח ראיין. "אתה עדיין ישן עם הדובי 'מיסטר בו' , אתה שונא את האוכל של אמא ואתה זורק אותו לפני שהיא רואה ואומר שסיימת, ויש לך כתם לידה בצורת כוכב קטנטן בכף הרגל שלך." ענה ראיין. רוז עמדה להתפקע מצחוק אבל שלטה בעצמה, ולוקאס שהתעלם לגמרי ממה שראיין סיפר עליו, קפץ עליו, חיבק אותו, ועמד לבכות "אבל איך?!" נדהם לוקאס.
"אני אסביר לך אבל איפה אמא ואבא?" שאל ראיין ברגש.
"אני אקרא להם" אמר לוקאס, וכעבור כמה דקות הוריו של לוקאס, נעמדו מול ראיין. איך זה יכול להיות?! אמרה אימו והתעלפה.
"זה מתיחה?" שאל לורנס בעצבנות והתעלם מרוז לחלוטין. כשאימו חזרה להכרה, לוקאס סיפר להם שראיין אמר את הדברים שרק הם יודעים בשביל שידע באמת אם הוא ראיין.
הם הכניסו את ראיין לבית, וסוף סוף שמו לב אל רוז, אבל לא לזה שהבן שלהם בכלל לא רואה! היא הופתעה יותר מזה שראיין עוד לא אמר להם כלום על זה.
"זאת הייתה משימה רגילה, משהו השתבש, תאונה... ואלכסה... מתה. ואני נחטפתי, והם כלאו אותי ועינו אותי, מאוד, וזייפו את המוות שלי. ואז רוז הייתה איתי, ואז כשלוסי באה להציל אותנו, ברחנו ולוסי מתה." סיפר ראיין, הוריו התעלמו לחלוטין מהחלק שבו לוסי מתה, ולמה דווקא היא באה, ועוד בלי תגבורת.
"איך הם עינו אותך? שאלה אימו.
"הם...הם..." לראיין היה קשה אפילו לבטא את זה.
"הם חשפו אותו לאור חזק מאוד שעיוור אותו." רוז סיימה את משפטו של ראיין.
כולם מלבד ראיין, הסתכלו על רוז, ואז על ראיין, ונראה שסוף סוף נפל להם האסימון.  והם מיהרו לקחת אותו לבית המרפא, עם רוז.
והם דאגו לכך שאף אחד לא ישאל שאלות, למה אדם שמת מגיע אליהם, אבל למרות שלורנס השתיק את החדשות, ואת בית החולים, בכל מקרה כמה אחיות נדהמו והתעלפו.
ראיין נשכב על מיטת בית חולים טיפוסית. "כמה זמן אתה לא רואה?" שאל המרפא.
"מעל חצי שנה." ענה ראיין.
"זה יהיה קצת יותר מסובך, אך אפשרי ביותר." ענה הרופא.
הרופא שם כל מיני חומרים על עיניו של ראיין, ואז לבש כפפה בצבע אדום, ומעין ליטף את עיניו של ראיין באוויר תוך כדי זה שאור אדום נפלט מהכפפה וריפא את הפצע.
ראיין פתח את עיניו, והתיישב בבהלה. הוא מצמץ הרבה, "הכל בסדר?" שאל לורנס. "אתה רואה?"
ראיין בכה מהתרגשות והחל להביט בכל מיני מקומות בחדר בית המרפא, בשביל לבדוק שהוא לא חולם. "רוז!" הוא צעק. הוא ראה הרבה אנשים בחדר אבל לא נערה בלונדינית.
"היא מתקלחת ומטופלת גם." ענה לורנס. "תצטרך להשאר בבית המרפא הלילה, בשביל השגחה צמודה. " אמרה פיונה, ולוקאס, לורנס ופיונה נדרשו לצאת מהחדר כדי לתת לראיין מנוחה.

בסביבות השעה עשר בלילה, ראיין פתח את דלת חדרו, "יש לך אורחת." הוא חייך, ויידע שמחר רוז תפגוש סוף סוף את חברתה הטובה.
ראיין יצא מהחדר, ובמקומו רוז נכנסה.
"את רוז נכון?" שאל ראיין, שזאת הייתה הפעם הראשונה שראה אותה. היא הייתה נקייה, ולבושה בחלוק בית המרפא, "זאת אני ראיין, מאוכזב?"
"ממש לא." חייך ראיין. והביט בשערה החלק שהתגלש על כתפיה, ועל עיניה שנראו עייפות מאוד.
"אני מניחה שנתראה מחר." אמרה רוז, מפני ששניהם הרגישו נבוכים.
"נתראה מחר."
"ביי" אמרה רוז ויצאה מהחדר.
לוקאס נכנס, "אולי אתה עייף, אבל..." הוא נקטע.
"תיכנס" ענה ראיין.
"אתה בסדר?" שאל לוקאס.
"עד כמה שאפשר." אמר ראיין
"זה ממש מוזר לי, כי התרגלתי כבר שאתה מת, ואתה חי!" ענה לוקאס
"מוזר בקטע רע או טוב?" חייך ראיין.
"ברור שבקטע טוב!"
"אז מה חדש? משהו מעניין קרה בשנה הזאת?"
"חוץ מגמה חוצנים, מפלצות, אהבות..." נקטע לוקאס.
"אהבות?" הסתקרן ראיין, ולוקאס סיפר לו על משולש האהבה בינו לבין אליסון, ועל דייב, כמובן.

למחר בבוקר, אליסון הגיעה לבית החולים, לראות שהשמועות נכונות ורוז נמצאה, ברגע שראתה אותה היא רצה אליה וחיבקה אותה בחוזקה. "אלי'!" בכתה רוז. "אני כל כך דאגתי!" מחצה אליסון את רוז בחיבוקה. "שלא תעזי להיחטף לי שוב! " פסקה אלי, ורוז צחקה מאושר. "דייב גם בא עוד כמה דקות, הוא ממש התרגש לשמוע שאת בסדר!" אמרה אליסון, טיפה יותר בקרירות.
ואז מול שתי הבנות עמדו ראיין ולוקאס, שנראו בדיוק אותו דבר. "אז אתה התאום המפורסם!" צחקה אליסון.
"איך ידעת שאני ראיין?" שאל
"כי לוקאס לא לובש חלוק של בית מרפא." כולם צחקו. דייב עמד מול התאומים ו...