הפגישה עם ורוניקה הייתה סיוט מוחלט. היא לא הפסיקה להשוויץ, ולתת לה הערות פוגעות כמו 'גם אני יכולה לצאת למשימות כאלה זה לא חוכמה' ו'ברור שהייתי מצליחה אם ראיין היה איתי'. אליסון ניסתה לשמור על קור רוח, ולא לפוצץ אותה מכות.
היום הייתה עוד משימה. אבן הבאה, אבן אדמה, בצבע חום, הנמצאת בכדור הארץ. ראיין גילה לאליסון שהוא מתכנן להסתנן שוב לחללית. ואת האמת שהיא מאוד רצתה שיבוא.
"את יודעת למה הרבה מהאבנים נמצאים בכדור הארץ?" שאל אותה ראיין בזמן שכבר היו באמצע הטיסה.
"לא, למה?" רוז הצטרפה לשיחה.
"כי הוא דיי ניטרלי, זאת אומרת שהתושבים בכוכב שלכם והמפלצות לא מודעות לאבנים." אמר ראיין.
"אני לא קונה את זה שהמפלצות לא מודעות לאבנים." הוסיף דייב.
"תחשוב מה שאתה רוצה." אמר ראיין בזלזול.
"הי 'נסיכי' אתה לא תמיד צודק." התגרה דייב.
"לוקאס סיפר לי מה הוא עשה לך אחרי שעצבנת אותו, זה לא תהיה בעיה בשבילי לשים אותך בכלא." אמר ראיין בשלווה, דייב התרגז אבל שתק.
הם הגיעו לכדור הארץ, ונחתו במסלול של נאסא. אליסון הייתה לחוצה מאוד, לחזור הביתה. זה משונה, מלחיץ. היא נזכרה בפרויקט המסוכן, 'אייזיק בינס.' האיש המתועב ששלח אותה לחלל.
"גם בבית שלי אתה נסיך הגלקסיה?" שאלה אליסון את ראיין כשעמדו לנחות.
"זה לא הבית שלך, והתושבים כאן לא מודעים לחיים בכוכב אחר." אמר ראיין. הוא הביט במבטה המודאג. "זה האייזיק בינס ההוא שסיפרת לי עליו?"
"לא רק, זה הכל... הבית שלי, כאן גדלתי, לא להאמין כמה השתנה." אמרה אליסון.
"את רוצה לבקר בפנימייה שלך?" הוא שאל.
"כן." אמרה כמעט בלי קול.
"זה ישודר בכל כדור הארץ, בכל הטלויזיות באותו הזמן, כולם יידעו הכל, על הגלקסיה, על הכוכב שלי." סיפר ראיין לשאר החבורה.
"טוב." השיבה אליסון. "בואו נתחיל."
"תושבי כדור הארץ היקרים, אני הוא ראיין מורגן, בנו של לורנס ופיונה מורגן, אבי הוא אחד מעשרת החברי המועצה העליונה בכוכב שלי, כוכב אורישם, ששולט על כל הגלקסיה, עד היום לא ידעתם על קיומם של חוצנים, אך מהיום זה ישתנה." פצח ראיין אל המצלמה, שקטעה כל מכשיר בעולם, ושידרה את זה.
"אני אליסון מילר, מוצאי הוא מכדור הארץ, נשלחתי למשימה בשביל להציל את הגלקסיה." אמרה אליסון.
הם נכנסו לנאסא, כשנעלי תעופה על רגליהם והם מעופפים. אלפי עובדי נאסא נחרדו לראות מולם ארבעה אנשים מעופפים. אך לאחר השידור קיבלו אותם יפה. "אני רוצה לראות את הבוס שלכם." אמר ראיין, וכולם הורידו קצת מהגובה שלהם בשמיים.
העובדים פינו להם את הדרך, ובסוף כל האנשים עמד איש אחד, בעל שיער חום בהיר ועיניים ירוקות. אייזיק בינס.
"אליסון מילר, דייב גריי ורוז ויליאם." אמר אייזיק, כשהורידו לגמרי ממעופם. "איך אפשר לשכוח." הוא הביט במבטה המאיים של אליסון ונרתע. "ואתה, מכנה את עצמך נסיך הגלקסיה." חייך אייזיק.
"לא אמרתי את זה, אבל אתה יכול לקרוא לי ראיין מורגן, או שם שיפגין כבוד בשביל משהו מהרמה שלי." התנשא ראיין.
"בן כמה אתה ילד?" צחק אייזיק. "יש לך מזל שאני לא כולא אותך על המקום. תינוק."
"אני בן שבע עשרה, זקן." צחק ראיין.
אייזיק דחף את ראיין. "למי אתה קורא זקן!?" שאג.
"במקום שממנו אני בא, הייתי נכנס לכלא לכל חייך על הכאת 'נסיך' ." אמר ראיין והדביק את אייזיק לרצפה. אייזיק קם, חבול ופצוע. "בואו אחריי." הם נכנסו לנאסא.
"הכאת נסיך?" צחקה רוז, ודחקה בראיין מרפק קטן.
"מה אתם צריכים מנאסא בעצם?" שאל אייזיק כשהגיעו למשרדו.
"תמיכה מלאה, ונשק." אמר דייב.
"טוב, תקבלו." אמר אייזיק, אליסון שמה לב לתחבושות על גופו. "ממה זה?" שאלה.
"לא משנה."
"נו איפה האבן אדמה?" שאלה רוז.
"במקום שבו היתה תקיפת המפלצת הגדולה בהיסטוריה של הכוכב שלכם." השיב ראיין.
"כאילו רעידות אדמה?" שאלה רוז.
"חקרתי קצת..." התחילה אליסון. "הנה." היא חקרה על רעידת האדמה דרך המחשב במשרד של אייזיק "בבוקר של ה-23 בינואר 1556, ארעה רעידת האדמה הקטלנית ביותר שתועדה אי פעם. יותר מ-97 מחוזות בסין נפגעו ממנה והיא התפרסה על רוחב של 860 קילומטר.
סך כל מניין ההרוגים הוא 830,000. " קראה אליסון מהמחשב.
"טוב אז אנחנו טסים למדינה הזאת סין." אמר ראיין.
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
