המפלצות תפסו אותם. "הבוס יהיה שמח מאוד." אמר אחד המפלצות, והכניסה אותם למערה.
"מה אתם רוצים מאיתנו!?" שאל דייב.
"בכוכב שלכם המפלצות שם ישמחו לקבל אתכם מתים, במיוחד אתם יכולים להיות סיכון." המפלצת קשרה אותם.
המפלצות הכניסה אותם לתא קטן בהמשך המנהרה, "נקרא לבוס הפריקורים." אמרו המפלצות.
"מה נעשה דייב?" שאלה אליסון בדאגה.
"יש לנו נשק." השיב.
"אין לנו מושג איך להשתמש בו!" רטנה אליסון.
"שנייה." אמר דייב, שלף אולר קטן מכיסו והחל לחתוך את הקשרים בידיו, ברגליו ואז את הקשרים אצל אליסון. "טוב גאון, יש כאן צבא של פריקורים, מה נעשה?" שאלה אליסון בחוסר אמון מוחלט בדייב.
"פעם אחת תסמכי עליי אלי' ." אמר חסר סבלנות.
"בבקשה." אמרה ונתנה לו את כל הנשקים שלה.
הוא חשב כמה דקות.
"אני יודע אלי'!" אמר.
"נו?"
"אש"
"מה?" שאלה כלא מבינה.
"מפלצות שחיות בקרח, איך נביס אותם? באש!"
"נגיד שאנחנו מצליחים להשיג אש, מה נעשה עם העובדה שקפוא פה והאש תכבה בתוך שניות? ונגיד שזה מצליח, מה אם זה יפוצץ את האבן שאנחנו כל כך רוצים להשיג!? ואנחנו גם לא כל כך חסינים מפני אש?!" לגלגה אליסון.
"אם יש לך רעיון יותר טוב ,תציעי!" כעס דייב.
"יש לי רעיון יותר טוב." אמרה אליסון, "יש נשקים בוא נלמד איך משתמשים בהם, והמפלצות יהיו שפני ניסיון, ניקח את האבן, ונעוף מפה!" צחקה אליסון.
"רעיון טוב" אמר דייב.
"זה היה בצחוק אידיוט!" רגזה.
"אני יודע אהל בכל זאת." אמר, לקח נשק אחד לחץ על כפתור והנשק גדל והתחיל לנסות ללחוץ על כפתורים, עד שבכפתור אחד, נפלט מהנשק אור אדום וחזק ששרף עד היסוד את כל חמישים המפלצות שעמדו בטווח של הנשק, וגם את דלת התא. אליסון גם לקחה נשק, הגדילה אותו והתחילה לירות לכל מקום. המפלצות מתו באופן מידי כאשר נורה עליהם הנשק. הם התקדמו פנימה לתוך המערה, בקומה השמורה ביותר עמדו לפחות חמש מאות מפלצות ששמרו על אבן גדולה בצורת יהלום שהייתה זוהרת מאוד.
"מה נעשה? הם רבים מדיי." שאל דייב, וקמט דאגה קטן בלט במצחו.
"לירות לכל הכיוונים זה לא אופציה,אמ...יש לי רעיון!" אמרה אליסון. "תקשיב, תסמוך עלי ותשאר פה!" פקדה.
"מה את מתכוונת לעשות?" נבהל דייב.
"תסמוך עליי!" לחשה לו. בשנייה הבאה היא התחילה לטפס על תקרת האדמה ואחזה במוטות ברזל שניתלו שם בלי שאף אחד ראה, לאחר מכן כשכמה מפלצות שמו לב וניסו לתפוס אותה ללא הצלחה, התקרה הייתה מאוד גבוהה. אליסון סימנה לדייב לקחת את האבן. דייב רץ לשם בזריזות אבל נתפס כמובן, כמה מפלצות החלו לטפס אל אליסון והיא ברחה מהם בטיפוס. "אלי'!" צרח דייב שהיה לכוד בידיהם של המפלצות. חמש עשרה מפלצות הקיפו אותה מכל הצדדים על התקרה וגם מלמטה. היא קפצה מנסה לדייק, היא הצליחה לנחות בדיוק על ארוך הזכוכית שבתוכו הייתה האבן השמורה, הארון נשבר והיא לקחה את האבן שהייתה בצבע פלנטינה. המפלצות שועות לעברה, נעצרו, היא הרימה את האבן, "שאף אחד לא יתקרב!" אמרה בקול כך שכל המפלצות ישמעו אותה. היא רצתה להפעיל את הכוח של האבן, אבל המפלצות היו הורגות את דייב קודם לכן ובגלל זה, היא סימנה לו שינסה להשתחרר מאחיזת המפלצות, במאמץ רב הוא חילץ מהאחיזה יד אחת. ואליסון התפללה שהוא יתפוס את האבן היא כיוונה, זרקה והוא תפס! "איך מפעילים את זה?" שאל דייב.
"לא יודעת, תנער את זה או משהו!" פקדה אליסון.
דייב ניער את האבן הקש ברגלו איתה ואז היא הופעלה! האבן זהרה באור בוהק במיוחד וכל המפלצות התרחקו משם. "מה נראה לך שהאבן עושה?" שאל דייב וכיוון אותה על המפלצות שהעדיפו לשמור מרחק, אליסון חשבה על כל המעט שהסבירו לה והתחילה לכעוס על זה שהמועצה לא סיפרה לה עוד מידע שיעזור לה במצב כזה. 'תחשבי אליסון תחשבי!' פקדה על עצמה. היא נזכרה שהיא ראתה כבר אבן קטנה כזאת. כמו שלורנס סיפר לה, ישנם אבנים וישנם אבנים משניות! באותו צבע! האבן הייתה בבית של לוקאס וברגע ששמו אותה כל הבית התחיל להתאוורר. "טמפרטורה!" שאגה אליסון.
"מה?!" דייב לא הבין.
"האבן שולטת בטמפרטורה!" צרחה אליסון בזמן ששתי מפלצות תפסו אותה. דייב נלחץ ודופק ליבו עלה כל כך עד שיכל לשמוע את ליבו בחוזקה כאילו הוא מחוץ לחזהו. דייב ניסה ללחוץ על האבן בחוזקה, אולי אם האבן תתחמם אז היא תפלוט חום רב שיבעיר משהו ויכניע את המפלצות, אבל זה לא קרה. יש לו רעיון! הוא ניסה להירגע, זה לא היה פשוט, בטח לא כשאליסון בידיהם של המפלצות והוא מוקף מכל הצדדים, יודע שהם מחכים שיעשה טעות בכדי לקרוע אותו לגזרים. הוא נשם עמוק, ונשף, שוב ושוב. הוא חשב על חום, על אש, או שרפה משתוללת. הוא התחיל להזיע, ואז האבן פעלה, הוא אחז בא בעדינות וכיוון אותה אל חבורת מפלצות מימינו. האבן פלטה אור חזק יותר והמפלצות החלו להזיע גם הם, דייב דחק בו לחשוב 'חם' יותר, האור מהאבן התחזק עוד יותר והמפלצות עלו באש. רוב המפלצות נסו על נפשם, ואלו שנשארו עלו באש ומתו מוות ארוך וכואב...
המפלצת שאחזה באליסון הרפתה ממנה ואליסון נפלה חבוטה על הקרקע, אבל קמה ונעמדה לצד דייב.
"שנברח?" שאלה אליסון מתנשמת. דייב אחז בידה והם ברחו מהמערה. כשעמדו יחסית רחוק ממנה, החליט דייב שיש לוודא שמפלצות לא יחזרו לתפוס אותם, או לעשות פיגועי טרור בכוכב על זה שעזרו להם, ולכן דייב התאמץ לחשוב על הדבר החם ביותר שהוא יכול להעלות בדעתו, זה עבד. הוא כיוון את האבן אל המערה, המערה התפוצצה ואיתה כל הפריקורים שהיו שם, שזה המון. הפיצוץ היה כל כך חזק עד שאפילו דייב ואליסון עפו אחורה ונחבטו בקרקע המושלגת הקפואה. הפיצוץ החריש להם את האוזניים לכמה שעות ועילף אותם, וכשהתעוררו לא היה זכר לפריקורים ולמערה חוץ מהריסות מעטות.
הם רצו משם ותוך כמה ימים הגיעו לעיר בחזרה.
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
