פרק 32
האבן אנרגיה הבאה. משימת התאבדות בפעם השלישית. אבן אנרגיה מים. בצבע כחול ים. הנמצאת בכוכב לכת מרוחק בגלקסיה בשם וטריפור, שרובו מים בגלל אבן אנרגיה מים. מן הסתם. עוד פעם שהייה בחללית, זה יקח כמה ימים עד שיגיעו, אליסון כבר התרגלה לזה, להרגיע את רוז ולשבת בשיעמום במעבורת. היום השני של הטיסה, הם הפעילו את הנהג האוטומטי, כך שלא יצטרכו לנווט ולטעות בדרך. אליסון התנדבה להכין את האוכל. שוב. משום שדייב רטן שהוא והמטבח לא חברים; ורוז צריכה להתרחק ממקומות סגורים כמו המטבח. היא פתחה את הדלת בעודה מרחפת, זה דיי עצבן אותה, אתמול קופסאת השימורים נתקעה באחת המדפים התחתונים, ואליסון נידבקה לתיקרה.
היא נדהמה לגבי מה שראתה. "ראיין? לוקאס?" היא לא ידעה מי מהשניים. ואז הוא פתח את הפה, וצורת הדיבור הבהירה לה מי הוא. "אוי אליסון מה את כל כך נדהמת? בחיים לא ראית בן בכל החיים שלך?"
הוא אמר.
"זה ראיין." נאנחה אליסון. "מה אתה עושה כאן? אסור לך לבוא." שאלה.
"התגנבתי לכאן, ותגידי תודה."
"על מה?" גיחכה.
"על זה שבאתי לעזור לכם." צחק.
"למה שאתה ראיין המפונק יבוא למשימה מול מפלצות שכבר ניצחו אותו?" שאלה בצורה הכי אדישה שאפשר.
ראיין מישש את עיניו, לדבר על מפלצות לא עשה לו טוב. " אני יכול לספר לך סיפור קצר?" שאל.
"יש לך דקה."
"לפני זמן לא רב כל כך, חיי לו נער בגילך שהיה הגיבור של כל הכוכב שלו, אבל אז הוא הובס, ובמקומו שלושה גיבורים אחרים צצו להציל את הכוכב, והגיבור המקורי רצה לתפוס את מקומם שוב, זה לא יכול לקרות, ולכן איך אומרים אם אתה לא יכול להרוג אותם תהיה איתם." סיפר.
"מי אמר את המשפט הזה?"
"אני. עכשיו." התחכם.
"טוב, נצטרך לדווח עליך." אמרה אליסון שלא סבלה להיות עוד שנייה במחיצתו.
"אלי'..." הוא התחיל.
"אל תקרא לי אלי! " היא תיעבה אותו.
"אליסון" הדגיש "אני יכול לעזור לכם, בואי נודה שיש לי יותר נסיון, ידע ומיומנות מכולנו." ניסה לשכנע אותה. רוז פתחה את הדלת ודייב לצידה. "לוקאס? ראיין?" שאלו.
"ראיין." אמר ראיין, והרגיש נבוך להיות באותו חדר איתה.
"מה הוא עושה כאן?!" כעסה רוז ונזכרה באיך ש'זרק אותה'.
"הוא אומר שהוא בא לעזור לנו." אמרה אליסון. "אבל זה יותר בשביל עצמו."
"אני לא הולכת לעשות את המשימה של האבן כשהוא פה." הפצירה רוז.
"רוז גם אני לא סובל כל כך את משפחת מורגן, אבל מה את רוצה שנעשה כבר נכלא אותו עד שנסיים את המשימה?" אמר דייב באדישות.
ראיין הסתכל על דייב בכעס. "לכלוא אותי? אל תתן לה רעיונות! " אמר וספר בליבו את כל הסיבות שבהם אליסון ורוז ירצו משום מה לכלוא אותו.
"הוא יכול להועיל לנו." אמרה אליסון לפתע, ראיין הופתע, למה שאליסון תצדד בו? הוא הופתע כשדייב ורוז הנהנו בהסכמה לדבריה, הם שונאים אותו, לא ברור לו בדיוק למה דייב שונא אותו, אבל אלה הם העובדות. אליסון היא המועדפת על כולם, היא ה'מנהיגה' הלא רשמית של החבורה הקטנה שלהם, זה לא מפתיע שכשאליסון מנידה עפעף כולם עושים כדבריה. זה לא כל כך התאים לראיין אך הוא נאלץ להסכים לקבל את אליסון כ'מנהיגה' של המבצע.
לאחר כמה ימים, הם הגיעו, הכוכב לכת הזה היה בערך כגודלו של כדור הארץ, ומלבד שש איים בודדים בקוטר של עשרה קילומטרים, הכוכב היה מלא במים צלולים, הם לא היו מלוחים בכלל, אלה מתוקים, ורוז התפתתה לקפוץ ולהשתכשך בהם. "נראה לכם שמישהו גר כאן?" שאל דייב וצנח על החול הרך והחם.
"כן , בני ובנות ים, ודגים." השיב ראיין שהיה בקיא בחומר.
"בני ים לא קיימים." ביטלה אותו רוז.
ראיין נשף בבוז. "אל תמהרי לבטל אותי, רוז. את לא יודעת הכל."
"תוכיח." אמר דייב בנימה מלגלגת.
"בשמחה." השיב ראיין, הוא מיהר אל תוך האי שהיה מכוסה ביער סבוך. אחרי כמה דקות הוא חזר עם כלי שנראה כמו שן של דינוזאור ענקית, הוא נשף אל תוך הכלי, שהשמיע קול חזק של שופר רק בעוצמה כפולה בהרבה. "צליל הים." אמר "כך קוראים לזה, גדל על העצים ביערות כאן."
"ומה הוא עושה?" שאלה אליסון.
"חכי ותראי." חייך ראיין נואשות להוכיח לכולם שהוא צודק. תוך שניות ספורות גלי הים התחזקו, וקצף רב כיסה את שטח המים ברדיוס של שישה קילומטרים. הם שמעו קולות חתירה רועשים, ואז מתוך המים יצאו מאות, לא. אלפי, בני ים חמושים קלשונות, לכל בני הים היו עיניים בצבע כחול זוהר, הם היו ערומים למחצה עד לזנב ארוך מלא בקסקסים שזהה לצבע שיערם של כל בני ים. היו להם ארבע אצבעות בכל יד, ורובם היו גדושים בשרירים. הם לא ראו בנות ים, כנראה שאלה שמולם היו מהצבא שלהם והבנות לא כלולות בצבא.
מתוך המים הגיח בן ים גדול מכולם, שישב על סלע גדול, מטר מהחוף.
הוא חבש לראשו כתר עשוי ממאות פנינים הקשורות באצות ים ירוקות.
"מי אתם ומה רצונכם בכוכב שלנו?" שאל בן הים וקולו החזק הדהד בכל האיזור כמו מגפון.
"אני ראיין מורגן, בנו של לורנס מורגן, אחד מעשרת חברי המועצה העליונה של כוכב אורישם, הכוכב העוצמתי ביותר בגלקסיה, המחזיק באבני האנרגיה המשרים את כוחם בכל רחבי הגלקסיה." הוא קד קידה חדה. כל החבורה הביטה בו ואז עשו כמוהו. כמו נסיך. חשבה אליסון, צורת הדיבור וההתנהגות שלו כעת היתה שונה מבדרך כלל.
מלך בני הים נגע באבן פנינה זוהרת באדום הצמודה לקלשונו, קצף כיסה את גופו, שני משרתים כיסו אותו בחלוק עבה ורטוב בשניות שהיה מכוסה בקצף, ואז הקצף התפוגג ומולם עמד אותו מלך בני הים רק עם רגליים. הוא קד לכבודו של ראיין. "אני הוא מלך הכוכב הזה, לכבוד הוא לי לארח כל אחד ממשפחת מורגן."
כל החבורה החליפה מבטים מופתעים. ראיין מוכר גם בכוכבים אחרים? האם גם בכדור הארץ ירחשו לו כזה כבוד?
"כיצד אוכל לשרת אותך?" שאל המלך.
"המפלצות מנסות להשיג את אבני האנרגיה, אם הם יצליחו, כל הגלקסיה תהיה נתונה לשילטונם." אמר ראיין. " אנחנו צריכים את האבן שבכוכב."
"כמובן." אמר המלך. כאילו ראיין הוא המלך, והוא איזה איש פשוט בממלכה שלו. אליסון נאלצה להודות שטוב שלקחו את ראיין למשימה.
YOU ARE READING
אבודים בחלל
Science Fiction#1 science fiction 4/11/17 אליסון היא נערה יתומה וגאונה שמתגוררת בפנימייה, כאשר קבוצה של מדענים מנאסא באים לפנימייה שלה לקלוט תלמידים למשימה בחלל, חייה משתנים מקצה לקצה, היא נבחנת יחד עם חברתה הטובה רוז, ואט אט הן מגלות שהמשימה הזאת היא לא מה שסיפרו...
