Mr.CEO H.S מתורגם

פרק 4

"אני די מופתעת אני חייבת לומר." ויולט אומרת.

אני מסתכל עליה ובוחן אותה מלמעלה למטה. היא לבשה חולצה אפורה, ג'ינס בויפרנד בהיר וסניקרס לבנות. היא שוב נראתה חמודה.

" למה?" שאלתי.

"היית ממש טוב עם טומי." היא ענתה.

" אני מחבב אותו." אמרתי.

"אז אתה נחמד רק למי שאתה חושב שנחמד?" היא שאלה.

"נכון" עניתי.

" אז אתה שונא אותי." היא אמרה וחייכה.

"את בסדר נראה לי." אמרתי והיא צחקה.

המשכנו ליציאה מבית החולים. ראיתי את רכב הרנג'ר רובר שלי אבל החלטתי ללוות אותה לרכב שלה. היא עצרה ליד אוטו וולספקגן צהוב וישן. הוא נראה כאילו הוא עומד להתפרק כל שנייה.

" מה?" היא שאלה.

"הרכב שלך הוא ההגדרה של זבל." עניתי.

"היי! אתה פוגע ברגשות של מרי." היא ענתה.

"מרי?" שאלתי.

"לאוטו שלי קוראים מרי." היא חייכה.

"אלוהים" אמרתי. "אני אסיע אותך הביתה."

"מה? לא. על מה אתה מדבר?" היא אמרה בכעס.

"את תמותי על הדבר הזה." אמרתי והצבעתי על מרי.

"תשתוק. היא בסדר." היא אומרת ומלטפת את האוטו.

"אני לא מאמין שיש לך שם לרכב." צחקתי.

"למה לא?" היא שאלה עם גבות מורמות.

" זה מצחיק." עניתי.

"לא זה לא. זה מקרב אותך לדברים." היא אומרת.

"אם את אומרת" אני אומר.

"כן אני כן." היא אומרת ומתיישבת בתוך האוטו.

"אני אסיע אותך." אני אומר שוב.

"לא. מרי היא אוטו נפלא. אני לא צריכה את המכונית היקרה וחסרת השם שלך." היא אומרת.

"אלוהים ויולט. למה את כל כך קשה?" אני שואל.

"אני לא. אתה הקשה פה." היא מצביעה עליי. "אני נוהגת במרי כבר 5 שנים. אני אסתדר. תודה לך הארי."

היא סוגרת את הדלת בכוח.

" איך קראת לי עכשיו?" שאלתי.

"הארי. אני מצטערת. הייתי צריכה לקרוא לך מר סטיילס או אדוני." היא אומרת ומגלגלת עיניים.

"את יכולה לקרוא לי הארי." אמרתי.

"מה?" היא שאלה מופתעת.

"את יכולה לקרוא לי הארי אם תיכנסי עכשיו לרכב שלי ותתני לי להסיע אותך." אמרתי וחייכתי.

"אלוהים" היא ממלמלת ועושה לי אצבע שלישית.

הפה שלי נפתח בהפתעה והיא מנצלת את זה כדי להיכנס לאוטו המגעיל שלה ולנסוע. אני לא מאמין שהיא עשתה את זה. ממש כעסתי. מי היא חושבת שהיא? היא בת 5 או משהו?

הלכתי לעבר המכונית שלי ונסעתי הביתה.

תוך כמה דקות הגעתי, אמרתי שלום למרין ואכלתי את ארוחת הערב שלי בשקט. לא יכולתי להפסיק לחשוב על ההתנהגות של ויולט. מי היא חושבת שהיא? אני יכול להוציא את הכסף שלי מבית החולים בשנייה. אבל אני לא אתן לילדים לשלם על הטעויות שלה.

היא ממש עיצבנה אותי הערב. אני לא הייתי כל כך מגעיל. היא התנהגה כמו ילדה קטנה כי העלבתי את האוטו שלה. הרכב שלה הוא זבל וזו לא העלבה זו עובדה. היא ממש טיפשה.

ואיך היא מתלבשת? היא בת 25 ומתלבשת כמו ילדה בת 14. דמיינו אותה עם עקבים. היא בטח תמעד כל הזמן. היא גם לא מתאפרת. היא בטח אפילו לא יודעת מה זה איילינר.

אבל היא גם חמודה ומתוקה. הדרך שבה היא מתקשרת עם הילדים ובעיקר עם טומי מדהימה אותי. היא לא רואה ילדים חולים אלא לוחמים קטנים. או לפחות זה מה שהיא אמרה לי.

היא אוהבת אותם. היא כל הזמן מחבקת ומנשקת אותם וגם הם אוהבים אותה. כשהיינו צריכים ללכת הילדים התבאסו. יש לה לב ממש גדול.

נאנחתי והשתדלתי לא לחשוב עליה יותר. הלכתי למשרד שלי ועבדתי כמה שעות. אחר כך הלכתי למיטה והמחשבות שלי שוב חזרו לויולט.

"ויולט ויולט ויולט....למה אני לא מפסיק לחשוב עלייך?" שאלתי והסתכלתי על התקרה.