פרק 94

711 35 5
                                    

אנחנו חוזרים הביתה ואני מרגיש שירדה לי אבן מהלב. הקיר שבינינו מתחיל להתפרק ועכשיו הכל תלוי בנו.

ויולט מדברת עם רוברט. הוא מחייך כשהוא שומע שהטיפול הזוגי עוזר לנו. הוא זה שדחף אותנו לזה. הוא לא רצה שנפרד כמו שהוא ואשתו לשעבר נפרדו. הוא רצה שנילחם ואני בחיים לא אוכל להודות לו מספיק.

"אני חושבת שאני אלך קצת לחדר האומנות" ויולט אומרת.

אני ורוברט מחייכים. זו הפעם הראשונה מאז ההפלה שהיא הולכת לחדר הזה. היא עדיין לא חוזרת להתנדבות בבית החולים אבל זה בטח יקח לה זמן. בית חולים וילדים זה לא מה שהיא צריכה כרגע.

אחרי שויולט הולכת לחדר אני הולך למשרד. אחרי כמה דקות רוברט מגיע לעזור לי. רוברט נהיה סוג של היועץ שלי. בחיים לא חשבתי שאני צריך יועץ אבל נחמד שיש מישהו שמבין ויכול לעזור לי.

"אני שמח שויולט מתחילה לחזור לעצמה" רוברט אומר.

"גם אני שמח" אני אומר.

"איך המערכת יחסים שלכם כרגע?" הוא שואל.

"הרבה יותר טוב. עדיין לא כמו קודם אבל אני חושב שאני מוכן לצאת איתה לדייט" אני אומר.

"אז תשאל אותה. היא תשמח" הוא אומר.

"אתה באמת חושב?" אני שואל.

"ברור" הוא אומר.

"אתה בטח צודק" אני אומר. "תודה רוברט."

אני הולך לחדר של ויולט. אני דופק והיא אומרת לי להיכנס.

"היי" אני אומר.

"היי" היא מחייכת.

"רציתי לשאול אותך משהו" אני אומר.

"תשאל" היא אומרת.

"רוצה לצאת איתי לדייט?" אני שואל.

למה אני לחוץ? היא הבחורה שאני אוהב. היא הבחורה שעדיין עונדת את טבעת האירוסין שהבאתי לה.

"אני אשמח" היא אומרת.

"יופי, תהיי מוכנה בשבע" אני אומר.

"לאן הולכים?" היא שואלת.

"האמת שאני לא יודע. אבל גם אם הייתי יודע זאת הייתה הפתעה" אני מחייך.

"אתה רע" היא צוחקת.

"נכון" אני צוחק.

"תחבק אותי" היא אומרת.

אני מחייך ומחבק אותה. אני שמח שהדברים בינינו משתפרים.

"את יודעת שאני אוהב אותך נכון?" אני שואל.

"כן, גם אני אוהבת אותך" היא אומרת.

"לא משנה כמה קשיים יהיו לנו אני בחיים לא אוותר עלינו" אני אומר.

"אם יהיה לך קשה אני אהיה חזקה בשבילך ואם לי יהיה קשה אתה תהיה חזק בשבילי. אנחנו לא נוותר" היא אומרת.

אני מחייך ומנשק אותה. הנשיקה הזאת אומרת שאנחנו נילחם אחד על השני ולא נוותר על מה שיש בינינו.

"עבדתי על משהו. אל תתעצבן" היא אומרת.

"אני לא אתעצבן. תראי לי" אני אומר.

היא מראה לי תמונה שהיא ציירה. בתמונה רואים יד גדולה מחזיקה יד קטנה.

"היד הגדולה מסמלת אותנו והיד הקטנה את התינוק. אני לא מנסה להישאר פגועה. לצייר זו הדרך שלי להוציא הכל" היא אומרת. "תמיד יכאב לי אבל עכשיו אני מרגישה שאני יכולה להמשיך הלאה."

"אני שמח לשמוע. אני רוצה שתעשי כל מה שיגרום לך להרגיש יותר טוב" אני אומר.

"לפחות אני יודעת שהתינוק בסדר כי הוא עם אמא שלי" היא אומרת.

"נכון" אני אומר.

"עכשיו יש לי שני מלאכים שומרים" היא אומרת.

Mr.CEO H.S מתורגםWhere stories live. Discover now