אני מתעורר ומרגיש עייף. עברו שבועיים וכלום לא השתנה. אני בקושי ישן, אני עובד כמו חמור ואני בקושי נמצא בבית. ויולט לא מדברת, רק עונה על שאלות בכן ולא. היא בקושי אוכלת, היא לא ישנה והיא תמיד בוכה. אני חושב שהיא לא התקלחה בשבועיים האלה. אני לא רוצה להיות רע אבל כבר יש לה ריח.
אני מסתכל על הפלאפון שלי ונאנח. היום שבת אז אני לא עובד. אני לוקח את התיק שלי והולך לחדר כושר. אני מתאמן הרבה לאחרונה, זה עוזר לי להוציא את הרגשות שלי.
אני רואה שויולט ערה לידי. היא בוהה בקיר ולא מדברת. אני נאנח ויוצא מהחדר.
אני מתאמן בחדר כושר, בעיקר בקיקבוקס.
כשאני מסיים אני מזיע ועייף. בדרך לחדר אני עובר בחדר האומנות של ויולט. אף אחד לא נגע בו מאז ההפלה. ביקשתי גם מהמנקה שלא תנקה את החדר הזה.
כשאני חוזר לחדר אני רואה שויולט לא זזה ממקומה. אני לוקח בגדים והולך למקלחת.
אני מנסה להירגע מתחת למים אבל אני פשוט בוכה. זה הפך להיות הרגל בשבועיים האחרונים. אני מראה לכולם שאני בסדר אבל כשאני לבד אני נשבר.
אני רוצה את ויולט שלי בחזרה. אני לא יכול לראות אותה ככה. אני רוצה לראות אותה מחייכת, אני רוצה לנשק אותה. אני בוכה כי אני יודע שזה לא יקרה.
אחרי שאני מסיים את המקלחת אני הולך למטבח. מרין מביאה לי אוכל וגם רוברט נכנס למטבח. מרין מביאה גם לו אוכל.
רוברט בוהה בי במהלך כל הארוחה ואני מנסה להתעניין בעיתון. זה ככה כבר שבועיים. הוא מדבר עם מרין ואני מתעלם מהם.
אחרי שאני מסיים לאכול אני הולך למשרד שלי. אני עובר על מיילים ואז קורא מאמרים על הפלות. אני עושה את זה הרבה לאחרונה.
"הארי אפשר לדבר איתך?" רוברט נכנס לחדר.
"כן שב" אני אומר.
"מה אתה עושה?" הוא שואל.
"קורא מיילים" אני משקר.
"אני לא מדבר על זה. אני מדבר עליך, על ויולט והיחסים שלכם" הוא אומר.
"הכל בסדר" אני שוב משקר.
"הכל ממש לא בסדר" הוא אומר. "אתה עושה בדיוק מה שאני ומגי עשינו. אתה נותן לה ללכת. אתה נותן לדיכאון שלה להשתלט עליה. אתה נותן לעצמך ללכת."
"מה אתה רוצה שאני יעשה?" אני צועק.
"משהו" הוא צועק. "תפסיק לעבוד כל היום, להתאמן עד שזה כואב ולבכות במקלחת."
"אני לא בוכה במקלחת" אני אומר.
"אתה כן, אני עשיתי את אותו הדבר" הוא אומר. "עכשיו לך ותחזיר לעצמך את ויולט."
"אני לא יכול" אני אומר.
"הארי אתה חזק והיא צריכה אותך עכשיו. לך ותגיד לה את מה שהיא רוצה לשמוע" הוא אומר.
"שזה?" אני שואל.
"כל מה שרצית להגיד בשבועיים האחרונים" הוא אומר. "אבל תעשה את זה עכשיו. זה עכשיו או לעולם לא. אם לא תעשה את זה עכשיו זה יהיה מאוחר מידי ואני יודע על מה אני מדבר. אני לא אתן לך לעשות את הטעויות שאני עשיתי."
"אוקיי אני אלך" אני אומר.
רוברט מחבק אותי ומאחל לי בהצלחה ואז אני הולך.
אני נכנס לחדר השינה שלנו אבל ויולט לא זזה ממקומה. אני פותח את החלונות כדי שיכנס אור לחדר.
ויולט זזה לצד השני של המיטה. אני מוריד ממנה את השמיכה.
"למה אתה עושה את זה?" ויולט צועקת.
"את קמה עכשיו" אני צועק.
היא מתעלמת ממני אז אני מושך אותה אליי.
"מה לעזאזל אתה עושה?" היא שואלת.
"אמרתי לך לקום" אני צועק.
"אני לא רוצה" היא צועקת.
"את חייבת. את במיטה כבר שבועיים" אני אומר.
"עזוב אותי" היא אומרת.
"תפסיקי" אני אומר. "אני מבין שכואב לך אבל את צריכה לקום ולהמשיך הלאה."
"להמשיך הלאה? הרגע איבדתי את התינוק שלי" היא אומרת. "אתה לא מבין כלום."
"את חושבת שאת היחידה שאיבדה משהו?" אני שואל. "גם אני איבדתי."
"אתה לא" היא אומרת. "אתה אפילו לא בוכה."
"אני בוכה וכואב לי" אני אומר.
"כן בטח. אתה אפילו לא רוצה ילדים" הוא אומרת. "אתה בטח שמח שזה קרה."
YOU ARE READING
Mr.CEO H.S מתורגם
Romanceהארי סטיילס הוא המנכ"ל הצעיר, העשיר והקפדני של סטיילס בע"מ. החיים שלו נראים מושלמים מהצד: בחורות, כסף ועסק מצליח. אבל יש יותר לסיפור ממה שנראה מבחוץ. העבר של הארי עוקב אחריו כל יום ומונע ממנו לפתח קשרים חברתיים עם אנשים. מה יקרה כשבחייו תופיע בחורה...
