פרק 45

870 48 0
                                    

"כשסיימתי לדבר הוא אמר שאנחנו לא שונים אבל אני יותר טוב ממה שהוא אי פעם יהיה. ואז הוא ירה לעצמו בראש." אני מסיים את הסיפור.

אני מסתכל על ויולט. יש לה דמעות בעיניים והיא בשוק. היא מופתעת ועצובה בו זמנית. המבט שלה מכיל המון רגשות וקשה לי להבין מה בדיוק היא מרגישה.

"זה נורא הארי. אני כל כך מצטערת שהיית צריך לעבור את כל זה" היא אומרת.

"זה בסדר, זה העבר. זה הפך אותי לאדם שאני היום" אני אומר.

"למה אתה מתכוון?" היא שואלת.

"אחרי מה שקרה עברנו לניו יורק. לא יכולנו להישאר שם. יותר מידי אנשים ידעו מה קרה. היו שמועות שאני הרגתי אותו. עברנו לפה כדי להתחיל מחדש" אני אומר.

"למה שיאשימו אותך במוות שלו?" היא שואלת.

"זו עיר קטנה ואנשים מדברים. הם פשוט משועממים" אני אומר. "כשהגענו לפה הלכתי לאוניברסיטה. המילים של אבא שלי שאנחנו דומים לא יצאו לי מהראש. פחדתי מעצמי ומלהפוך אליו. התחלתי ללכת למסיבות, לשתות, לשכב עם בנות. עשיתי דברים שאני מתחרט עליהם אבל אז חשבתי שזה כיף. באותו זמן גם התרחקתי מאמא וג'מה. פחדתי לפגוע בהן אז ניסיתי לראות אותן כמה שפחות."

"אתה לא צריך לפחד. אתה בחיים לא תהיה כמוהו. החשיבה שלך שונה משלו" היא אומרת.

"אני יודע אבל זה רודף אותי. הבנתי שאנחנו לא שונים כשאני שותה. נהניתי מזה כמוהו. עשיתי סקס עם בנות שאני אפילו לא יודע איך קוראים להן. כנראה זה מה שלמדתי ממנו" אני אומר.

"אל תגיד שאתה דומה לו כי אתה לא" היא אומרת. "אתה לא כמוהו."

"אבל אני כן. יש לי את הגנים שלו. חלק ממנו תמיד יהיה בי" אני אומר. "בגלל זה אף פעם לא הייתה לי חברה ואף פעם לא ישנתי עם מישהי פעמיים. לא רציתי חברה כדי לא לפגוע בה פיזית ונפשית. אבל את שינית אותי."

"אני שמחה" היא מחייכת. "אתה בן אדם טוב. אני יודעת שאתה אף פעם לא תרביץ לי."

"בחיים לא. אני לא יודע למה אני מפקפק בעצמי. אני בחיים לא אפגע באישה ובטח שלא בך כי אני אוהב אותך. ממש פחדתי אבל עכשיו כשאת יודעת הכל אני מרגיש חופשי" אני אומר.

"אמרתי לך שאתה יכול לספר לי. לא טוב להסתיר סודות מהאנשים שקרובים אלייך" היא אומרת.

"את פשוט מדהימה. מה עשיתי שזה מגיע לי?" אני שואל.

"היית מדהים" היא מחייכת.

"אני רחוק ממדהים אבל תודה שאת מעלה לי את האגו" אני צוחק.

"בשביל זה אני פה" היא מחייכת.

אני צוחק ומנשק אותה. אני אוהב אותה כל כך.

"אפשר לשאול אותך משהו?" היא שואלת ואני מהנהן. "למה אתה חושב שהרגת את אבא שלך?"

"הרגתי את אבא שלי. אולי לא לחצתי על ההדק אבל עצבנתי אותו. אמרתי לו דברים ממש רעים. אני חושב שמשהו שאמרתי גרם לו להתאבד" אני אומר.

"לא הרגת אותו" היא אומרת. "כנראה הוא פשוט הבין מה הוא עשה. הוא היה פחדן ולא יכל להתמודד עם מה שהוא עשה. זה לא אשמתך."

"אני עדיין אאשים את עצמי שגרמתי לו להתאבד אבל לפחות לא הרגתי אותו פיזית" אני אומר.

"יופי כי אני לא רוצה שתאשים את עצמך" היא אומרת. "אני גם לא אוהבת את זה שהתרחקת מהמשפחה ולא רצית חברה כדי לא להפוך להיות כמוהו."

"אני מצטער. לא יכולתי לשלוט בזה" אני אומר. " אבל עכשיו שאת פה זה משתנה."

"אני רואה כל כך הרבה שיפור בך" היא אומרת.

"מה אני אחד מהתלמידים שלך?" אני מחייך.

"תסתום" היא צוחקת. "אני מתכוונת שממש השתנית והתחלת להביע רגשות. אני שמחה שאני איתך בדרך הזאת."

"הכל בזכותך" אני אומר.  "את הזמנת את אמא שלי ואחותי לפה. הייתי אגואיסט מידיי כדי להבין שזה מה שאני רוצה וצריך."

"אני שמחה שזה בסדר מצדך. פחדתי שתכעס עליי" היא אומרת.

"כעסתי בהתחלה זוכרת? אבל אז דיברתי עם לואי והוא אמר לי לגדל ביצים" אני אומר.

"בגלל זה כשרבנו ואמא שלך נכנסה לחדר היא חשבה שאתה תרביץ לי" היא אומרת.

"כן בגלל זה הייתי צריך לצאת מהבית. זה היה יותר מידיי" אני אומר.

"אני מצטערת" היא אומרת.

"זה בסדר אמא כבר התנצלה. אני מבין שהיא פחדה. גם הבטחתי לה לא להרים יד עלייך או על כל אישה אחרת" אני אומר.

"אני בטוחה שהיא יודעת. היא פשוט נבהלה כי ראתה אותך מרים יד" היא אומרת.

"כן אני בדרך כלל מרים יד כדי להעביר אותה בשיער כשאני מיואש" אני צוחק.

"נכון. אני אוהבת שאתה עושה את זה" היא מחייכת.

"אני אוהב אותך כל כך" אני אומר.

"גם אני אוהבת אותך" היא מחייכת.

"למה שלא נלך לישון? אני ממש עייף" אני אומר.

היא מפהקת ואנחנו הולכים לחדר השינה. אנחנו מחליפים לפיג'מות ושוכבים במיטה.

"תתכרבלי איתי" אני אומר והיא צוחקת.

היא מתקרבת אליי ומחייכת.

"אני רוצה להישאר ככה לנצח" אני אומר.

"גם אני" היא אומרת.

"עכשיו כשאת יודעת הכל, את רוצה לעזוב אותי?" אני שואל.

"אני בחיים לא אעזוב אותך" היא מחייכת.

Mr.CEO H.S מתורגםWhere stories live. Discover now