Mr.CEO H.S מתורגם

פרק 35

ויולט שוכבת על הגב לידי ומנסה להסדיר את הנשימה שלה. הטעם שלה עדיין על הלשון שלי ואני עדיין יכול לשמוע את הגניחות שלה. היא פשוט מדהימה.

"את רעבה?" אני שואל אחרי כמה זמן.

"מאד" היא מחייכת.

"יופי. תישארי פה ואני אביא לנו משהו" אני אומר וקם מהמיטה.

אני לובש את הבוקסר והמכנס שלי והולך למטבח. אין הרבה אופציות אז אני מחליט להזמין פיצה. זה לא שאני אתחיל לבשל עכשיו, לא בישלתי כבר המון זמן.

"בייב הפיצה תגיע עוד 20 דקות" אני אומר וחוזר למיטה.

ויולט כבר לבשה את התחתונים והחזייה שלה ואת החולצה שלי. חייכתי כשראיתי אותה שוכבת עם החולצה שלי. המראה הכי יפה שראיתי.

"אוקיי" היא מחייכת.

אנחנו יושבים על המיטה ומתחבקים בשקט.

"הארי אף פעם לא סיפרת לי על המשפחה שלך" ויולט אומרת.

זכרונות רעים חוזרים לראש שלי. אבל אני שם אותם בצד ומנסה להירגע.

"למה"? היא מוסיפה.

"אני לא יכול לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר על זה" אני אומר.

"אני יודעת שיש לך אמא ואחות. בבקשה תספר לי עליהם" היא מבקשת עם עיניים עצובות.

היא התחננה שאני אספר משהו. אני יודע שהיא אמורה לדעת אבל אני עדיין לא מוכן לספר. אז פשוט אמרתי מה שיכולתי.

"אני לא מוכן לספר לך חלק מהדברים כרגע" אני אומר. 

אני רואה שהיא עצובה. אני יודע שהיא חושבת שאני לא סומך עליה אבל אני כן. אני פשוט לא רוצה שרוחות מהעבר יחזרו אליי. אני מפחד להפוך למשהו שאני לא. אני מפחד שויולט תעזוב אותי ואני אבין אם היא תעשה את זה.

"אני יכול לספר לך כמה דברים אבל אל תלחצי עליי. יש דברים שאני עדיין לא יכול לדבר עליהם" אני אומר.

"אני אשמח לשמוע את מה שיש לך להגיד" היא אומרת.

"לאמא שלי קוראים אן ולאחותי קוראים ג'מה. היא גדולה ממני בשלוש שנים והיא למדה תקשורת. היא עובדת בשביל עיתון הניו יורק טיימס ובגלל זה אני תמיד קונה את העיתון הזה" ויולט מחייכת כשאני אומר את זה.

אני מדמיין אותה מדפדפת בעיתון עד שהיא מוצאת כתבה מג'מה סטיילס.

"אמא התחתנה עם בחור בשם רובין שפגשתי פעם אבל לא ממש דיברתי איתו. אני יודע שהוא בחור טוב ושהוא אוהב אותה וזה מספיק בשבילי. בפעם האחרונה שבדקתי ג'מה הייתה רווקה ואני מקווה שככה זה נשאר" ויולט צוחקת ואני מחייך.

"ומה לגבי אבא שלך?" היא שואלת.

החיוך שלי יורד מהפנים וגם שלה. אני מרגיש פגוע ולחוץ.

"זה בסדר אתה לא חייב לספר לי" היא אומרת.

"כל מה שאת צריכה לדעת זה שהוא מת" אני אומר.

"אני מצטערת הארי" היא אומרת עם מבט עצוב.

"אל תהיי. אני שמח שהוא מת" אני אומר במרירות.

ויולט שמה יד על הפה. יש לה דמעות בעיניים והיא זזה ממני. היא מסתכלת עליי במבט שבחיים לא רציתי שהיא תסתכל איתו עליי. הפרצוף שאומר לי שהיא מאוכזבת ממני ושהיא עומדת לעזוב אותי. ועדיין לא סיפרתי לה הכל.

"איך אתה יכול להגיד את זה? הוא אבא שלך" היא אומרת.

"הוא אף פעם לא היה אבא בשבילי" אני אומר.

"זה לא אומר שמגיע לו להיות מת. לאף אחד לא מגיע למות" היא אומרת.

"תראי ויולט אין לך מושג מה קרה. אין לך מושג מה עברתי אז אל תשפטי אותי" אני צועק.

אני רואה את ויולט מתרחקת ממני בפחד ואני מבין כמה נמוך ירדתי. אני מרגיש את רוחות העבר חוזרות אליי.

הן מתקרבות ואני מתחיל להרגיש הכל מחדש. בכל מקרה אני מנסה להיפטר מהמחשבות. אני מסתכל על ויולט ומבין שהיא האור בחשיכה שלי.

"אני מצטער" אני אומר.

"אתה צודק. אני לא יודעת מה קרה כי אתה לא מספר לי" היא אומרת. "גם אני איבדתי הורה וזה ממש כואב אז אני לא מבינה איך אתה יכול לשמוח."

"אני יודע שזה נשמע נורא אבל זה מה שאני חושב. הכל נהיה יותר טוב מאז שהוא מת" אני אומר.

החדר מתמלא בשקט ואני רואה שהיא שקועה במחשבות.

"אני אבין אם תעזבי אותי" אני אומר.

בבקשה אל תעזבי אותי ויולט. בבקשה אל תתני לרוחות העבר להתשלט עליי.

"אני לא עוזבת אותך" ויולט אומרת.

אני מסתכל עליה ומבין שאני בוכה. היא מחבקת אותי ואני ממשיך לבכות.

"בבקשה אל תעזבי אותי" אני אומר.

"כל עוד תרצה אותי אני פה" היא אומרת.

היא משחקת עם השיער שלי ומנסה להרגיע אותי. אחרי כמה דקות אני נרגע ואנחנו מחליטים ללכת לישון. היא מחייכת אליי ומנשקת אותי.

אני מנשק אותה בחזרה אבל צלצול הפלאפון קוטע אותנו.

"פשוט תתעלמי מזה. זה בטח מהמשרד ואני עסוק בלנשק את הבחורה שלי כרגע. הם יכולים להשאיר הודעה" אני אומר.

ויולט מחייכת ואנחנו ממשיכים להתנשק.

היי זה הארי סטיילס. אני לא יכול לענות כרגע אז תשאירו הודעה ואני אחזור אליכם.

ביפ.

הארי? זאת אני, אמא. אני מתקשרת כדי לשמוע ממך אבל שוב ההודעה הקולית עונה לי. אני מתגעגעת אלייך ואני וג'מה רוצות לראות אותך. עבר כל הרבה זמן בן. בבקשה תתקשר אליי בחזרה. לפחות תן לי לשמוע את הקול שלך. אני אוהבת אותך מאד. בבקשה תתקשר אליי. ביי הארי.