Mr.CEO H.S מתורגם

פרק 77

השיער של רוברט רטוב והוא לובש בגדים ישנים שלי. הוא כבר לא דומה לאיש מהרחוב.

"כשהצגתי את עצמי קודם אמרתי רק את השם הפרטי שלי. הסיבה לזה היא שאני שונא את שם המשפחה שלי. זה מזכיר לי את מי שהייתי מקודם" רוברט אומר.

"אוקיי?" אני שואל בבלבול.

"השם המלא שלי זה רוברט ברוקמן" הוא אומר.

"המנכ"ל של ברוקמן בע"מ?" אני שואל בשוק.

"כן" הוא אומר.

אני לא מאמין שזה רוברט ברוקמן. לפני חמש שנים הוא היה המנכ"ל הכי צעיר ועשיר בניו יורק. הייתי באוניברסיטה אז וכולם אמרו שהוא מדהים. הוא היה השראה ענקית בשבילי.

ואז יום אחד הוא נעלם. הוא מכר את העסק ואף אחד לא שמע ממנו. זו הפעם הראשונה שאני שומע את השם שלו כבר שנים. מעניין אותי מה קרה לו.

"אני יודע שיש לך המון שאלות ואני יענה לך" הוא אומר.

"אני ממש מבולבל" אני אומר.

"אני מתאר לעצמי" הוא אומר.

"מה קרה? למה נעלמת ומכרת את העסק?" אני שואל.

"זה סיפור ארוך" הוא אומר. "הייתי מכור לעבודה. הגעתי ממשפחה שמתעסקת בעסקים. אבא שלי רצה שאני אמשיך אותו וזה מה שעשיתי. אמא שלי הייתה אישה בלי לב. אני יכול לספור את הפעמים שהיא הראתה לי אהבה על כף יד אחת. אבא שלי היה קשוח אבל לפחות אני יודע שהוא דאג לי להשכלה גבוהה. כשאבא שלי מת העסק עבר אליי. הייתי עסוק בעבודה ויום אחד פגשתי את מגי. היא הייתה בחורה מדהימה שעבדה כצלמת. היא הייתה האהבה שבחיים לא הייתה לי." הוא מחייך. רואים שהוא אוהב אותה.

"התאהבתי בה והתחתנו. הכל היה בסדר או שככה חשבתי. אחרי 3 שנות נישואים היא התחילה להשתנות. היא הפסיקה לצלם והעבירה את רוב הזמן שלה בחדר השינה. מאוחר יותר גיליתי שהיה לה דיכאון. היא הייתה לבד כל הזמן כי אני הייתי בעבודה" הוא אומר ואני מבין שהוא מאשים את עצמו בכל מה שהוא עומד לספר לי.

"יום אחד היא באה למשרד שלי ואמרה שהיא בהריון. הייתי ממש שמח. אף פעם לא חשבתי על ילדים אבל כשהיא אמרה שהיא בהריון שמחתי. חשבתי שההריון יקרב בינינו ושהיא תהיה שמחה. אבל הכל התהפך" הוא אומר. "היא הפילה את התינוק."

"אני מצטער לשמוע" אני אומר.

"זה בסדר. כנראה זה לא היה צריך לקרות" הוא אומר. "לאבד את התינוק זה גם לאבד את מגי. היא נכנסה יותר לדיכאון ואני הייתי אדיש מידיי כדי להתייחס אליה. עבדתי יותר כדי לשכוח מההפלה. "

"יום אחד באתי הביתה וראיתי את מגי עם בחור אחר. זה לא הפתיע אותי כי התעלמתי ממנה אז היא חיפשה אושר במקום אחר. אפילו לא כעסתי. מגי ביקשה סליחה ואמרה שהיא לא תעשה את זה שוב אבל אמרתי לה שהיא יכולה כי כבר לא היה לי אכפת" הוא אומר.

"היינו נשואים עוד שנה ואז היא נכנסה שוב להריון. אבל הפעם זה לא היה ממני כי לא שכבנו. אני שכבתי עם סתם בנות ולה היה חבר" הוא אומר. "בירכתי אותה ואמרתי לה שאם היא רוצה אז נתגרש. ואז היא התחילה לבכות והיא אמרה שהיא מצטערת בשבילי כי יש לי הכל חוץ ממישהו לדאוג לו. באותו יום היא עזבה אותי ואחרי כמה ימים התגרשנו. ואז הבנתי. יש לי הכל חוץ ממה שאני באמת רוצה וצריך, מגי. הרסתי אותה ואז איבדתי אותה" הוא אומר.

"כשהבנתי את זה החלטתי להיפטר מהכסף והעסק ולהתחיל מחדש. מכרתי את העסק ותרמתי את כל הכסף שלי. מאז אני חי בתחנה המרכזית." הוא אומר.

"למה?" אני שואל.

"איבדתי את מגי. חוץ ממנה אני לא רוצה כלום" הוא אומר.

"אבל אתה לא מתגעגע לזה שיש לך בית, מים, אוכל וחשמל?" אני שואל.

"לא. זה לא חשוב אם אתה לא שמח פה" הוא מצביע על הלב שלו. "לא משנה כמה כסף יש לך זה לא יהפוך אותך למאושר."

"אני מבין. לפני ויולט לא הייתי שמח" אני אומר.

"כשפגשתי את ויולט היא הזכירה לי את מגי. הן לא דומות פיזית אבל האישיות שלהן דומה" הוא אומר. "אבן הן גם שונות. ויולט חזקה ומדי הייתה חלשה ונתנה לאנשים לדרוך עליה."

"אתה חושב שמשהו כזה יכול לקרות לי ולויולט?" אני שואל.

"לא" הוא אומר. "אתם שונים ממני וממגי. אהבתי אותה אבל לא הערכתי אותה מספיק. אני רואה איך אתה מסתכל על ויולט ושממש אכפת לך. היא סיפרה לי על דברים שעשית בשבילה והיא ממש אהבה."

"אני שמח לשמוע" אני מחייך.

"לא סיפרתי לך את כל זה כדי לגרום לך לחשוב שזה יקרה לך. סיפרתי כי אני רוצה שתדע מי אני. אני גם רוצה שתדע שאני לא אגנוב ממך כי כסף לא מעניין אותי" הוא אומר.

"תודה שסיפרת. סליחה שחשדתי בך אבל חשבתי שאתה מנצל את התמימות של ויולט" אני אומר.

"אני מבין ויודע" הוא אומר. "אני מכיר את ויולט כבר שנתיים ובאמת מצאת בחורה מדהימה."

"אני יודע" אני מחייך.

"ויולט היא כמו הבת שלא הייתה לי. היא החברה היחידה שלי ואני לא מאמין שהיא באה לתחנה עם חום רק כדי שאני לא אהיה שם בסערה. היא מיוחדת" הוא אומר.

"כן היא יכולה להיות עקשנית. אבל אני שמח כי השגת לעצמך חבר חדש" אני מחייך.