פרק 32

912 45 3
                                    

אני במשרד כשאני מקבל הודעה מויולט.

מ: ויולט 3>

מרין מכינה את הפנקייקים הכי טעימים בעולם :)

אני צוחק מההודעה. היא תמיד מצליחה לגרום לי לצחוק.

"ואז אכלתי את הקקי של הכלבים" נייל אומר. "ויצאתי מהדירה ומצאתי חייזר."

"מגניב" אני אומר בלי להקשיב.

"הארי! אתה לא מקשיב לי!" נייל אומר.

"אני כן" אני מסיים את השיחה עם ויולט ומסתכל על נייל.

"אז מה אמרתי?" הוא שואל.

"שהיפינים רוצים פגישה מחר" אני אומר.

"אמרתי לך את זה לפני חצי שעה" הוא אומר. "מה יש לך?"

"כלום. הסמסים הסיחו את דעתי" אני אומר.

"אז זה זה" הוא מחייך. "ויולט בייב אני אוהב אותך כל כך. אני מתגעגע אלייך." 

"אני לא מסמס דברים כאלה" אני מגן על עצמי.

"אתה כן" נייל צוחק.

"אין לך מושג" אני צוחק.

"אתה שולח הודעות מיניות?" הוא שואל.

"ממש לא מפגר" אני אומר.

"אז מה אתה מסמס?" הוא שואל.

"למה אכפת לך?" אני שואל.

"וואו אתה ממש שפוט" הוא אומר.

"אז מה?" אני שואל.

"אל תנסה להכחיש...רגע. אתה מודה בזה?" הוא שואל בשוק.

"כן" אני מחייך.

"וואו אני לא מאמין" הוא בשוק.

"ביקשתי ממנה להיות החברה שלי" אני אומר.

"מה? היא הסכימה?" נייל שואל.

"כן למה אתה מופתע?" אני מתעצבן.

"אני לא מופתע שהיא אמרה כן. אני מופתע שהשתחררת" הוא אומר. "אחרי הכל לא ציפיתי לזה. אני שמח אחי, באמת. זה מגיע לך."

"תודה אחי" אני מחייך.

"תחבק אותי" נייל אומר וקם.

אני צוחק ומחבק אותו. התחבקנו המון כי נייל אוהב חיבוקים. בחיבוק אני מרגיש שנייל שמח שביקשתי מויולט להיות החברה שלי ושאני נפתח לאט לאט.

לא הרבה אנשים יודעים על העבר שלי. כשעזבתי את אנגליה חשבתי שהכל ישאר שם אבל זה לא ככה. פצעי העבר ילוו אותי כל החיים. לא משנה כמה אני אנסה לברוח, הם תמיד פה.

נייל הוא היחיד שנפתחתי אליו מאז. נהיינו חברים טובים בשנה הראשונה באוניברסיטה כי היינו שותפים לחדר וכי שנינו לא מארה"ב. לקח לי שלוש שנים וכמה בירות כדי לספר לו הכל. הופתעתי שהוא לא שינה את היחס שלו אליי אחרי שהוא גילה. הופתעתי עוד יותר שהוא נשאר חבר שלי.

עכשיו הוא אחד מהחברים הכי טובים שלי. רק הוא, לואי והמשפחה שלי יודעים ואני לא מתכנן שזה ישתנה בקרוב. אני יודע שויולט צריכה לדעת אם נמשיך להתקרב. יש לי מזל שהיא עדיין לא שאלה שאלות. אבל אני יודע שבמוקדם או במאוחר היא תשאל ואני לא יודע אם אני אוכל לספר. זה מפחיד אותי יותר מידי.

דפיקה על הדלת שלי מפסיקה לי את המחשבות. נייל מיישר את החליפה שלו ואני מבקש מהאדם שדפק שייכנס.

"מר סטיילס, מר מתיו סטיוארט כאן כדי לראות אותך. הוא אמר שהוא התקשר אלייך בבוקר" ג'והאנה אומרת.

"כן. תני לו להיכנס" אני אומר.

"אני הולך. נתראה מחר" נייל אומר ויוצא מהמשרד.

"נתראה" אני אומר והוא סוגר את הדלת.

אחרי כמה דקות מתיו, הסטייליסט שלי נכנס למשרד.

"ערב טוב מר סטיילס" היא אומר ואנחנו לוחצים ידיים.

"ערב טוב מתיו" אני אומר. "שב בבקשה."

הוא מתיישב ואני מתחיל לדבר.

"אתה זוכר שלפני כמה שבועות ביקשתי ממך שתקנה בגדים בשביל חברה שלי?" אני שואל.

"כן אדוני" הוא עונה.

"יופי. אני מקווה שיש לך את המידות שלה." אני אומר.

"יש לי" הוא אומר.

"מושלם. אני צריך שתקנה לה כמה בגדים ליום יום. וגם נעליים ותכשיטים" אני אומר. "תבזבז כמה שאתה רוצה אבל אני רוצה בגדים שהיא תאהב. אבל גם אל תקנה יותר מידי."

"ברור אדוני" הוא אומר.

"תשלח הכל אליי הביתה ואם אני לא אוהב משהו אני אחזיר אותו לחנות. אני סומך עלייך" אני אומר.

"אני אעשה את ההכי טוב בשביל החברה שלך מר סטיילס" הוא מחייך.

Mr.CEO H.S מתורגםWhere stories live. Discover now