"הפגישה הסתיימה. תודה לכם על הזמן שלכם." אמרתי, מסיים את הפגישה.
אמרתי להתראות לעובדים שעזבו את המשרד ונשארתי לבד עם נייל.
"אלוהים הארי אני כל כך מצטער. לא התכוונתי לפגוע בבחורה הזאת." נייל התנצל בפעם המאה.
"זה בסדר נייל. אתה לא ידעת שהיא שם.היא בסדר." אמרתי.
"אני אדפוק בפעם הבאה." הוא הבטיח.
"אתה אומר את זה כל הזמן." צחקתי.
"דרך אגב מי זאת? היא לא נראית כמו מישהי שאנחנו עושים איתה עסקים ובטח שלא כמו הבנות שאתה ישן איתן." הוא אמר.
"היא אף אחת מהן. היא הבחורה שמתנדבת בבית החולים שאני תורם לו." אמרתי.
"הולי שיט! אז מה היא עושה פה?" הוא שאל.
"היא באה להתנצל על ההתנהגות הילדותית שלה אתמול. היא עשתה לי אצבע שלישית." אמרתי.
"הולי שיט" נייל צחק בקול רם. "אני אוהב אותה. אני באמת אוהב אותה."
"שיהיה" אמרתי.
"אבל לא אמרת אתמול שהיא בכלל לא יפה?" הוא שאל.
"אמרתי." עניתי.
"תבדוק את העיניים שלך. היא יפה ואני ראיתי אותה רק עם דם באף." הוא אמר.
"היא חמודה וזה הכל." אמרתי.
"אתה לא אוהב אותה?" הוא שאל עם גבה מורמת.
"אני לא" עניתי.
"זה לא נראה ככה כשדאגת לה." נייל אמר ויצא מהחדר.
נאנחתי, לקחתי כמה מסמכים ויצאתי מהחדר.
הייתי מודאג אבל זה לא אומר שאני אוהב אותה. אם תראה מישהו נפצע תעזור לו. אני רק עזרתי לה.
נכנסתי למשרד ומצאתי את ויולט ליד השולחן שלי. היא הסתכלה על משהו ונאנחה.
אחרי מה שקרה נתתי לה לנוח במשרד שלי. הרופאה בדקה אותה ואמרה שהדם באף והסחרחורת הם תוצאה של המכה.
"אני רואה שאת מרגישה יותר טוב?" שאלתי.
היא קפצה בבהלה ואז דיברה. "הפחדת אותי."
"מצטער, לא התכוונתי." אמרתי.
ראיתי שיש לה סימן סגול על הראש אבל הדימום באף שלה נעצר.
"מה עשית?" שאלתי עם גבה מורמת.
"הסתכלתי על המשרד שלך." היא אמרה. "אין לך שום דבר אישי פה."
"אישי? למה את מתכוונת?" שאלתי.
"לא יודעת. נגיד תמונות של משפחה וחברים או הכוס שהאחיינית שלך הכינה לך." היא אמרה.
"זה מקום העבודה שלי אז אני לא רוצה להפוך אותו לאישי. וחוץ מזה אין לי אחיינית." אני אומר.
היא מסתכלת על הרצפה ואז בחזרה אליי. "אני חושבת שמקום העבודה שלנו ירגיש טוב יותר אם יהיו בו תמונות של אנשים שקרובים אלינו. זה יגרום לנו להרגיש שאנחנו לא לבד."
אני חושב על מה שהיא אומרת ונאנח כי אני מבין שהיא צודקת. אף פעם לא חשבתי על זה ככה. אולי אני באמת אשים פה כמה תמונות.
"מה יש במקום העבודה שלך?" מצאתי את עצמי שואל.
"הרבה דברים. אני מלמדת ציור אז הכיתה שלי מלאה בציורים של הילדים. יש לי גם תמונה של המשפחה שלי על השולחן." היא אומרת. "ואני גם תמיד עם זה."
היא הצביעה על שרשרת שתמיד ראיתי אותה עונדת. היא הייתה בצורת לב ונראתה ישנה. היא הסתכלה עליה בחיוך ופתחה אותה. בפנים הייתה תמונה והיא הראתה לי אותה. בתמונה הייתה גרסה קטנה של ויולט וגרסה מבוגרת שלה. אני מניח שזו היא ואמא שלה.
היא סגרה את התליון והראתה לי את החלק השני.
"תמיד בליבי." היא קראה את מה שהיה חרוט על השרשרת.
"זו שרשרת מאד יפה." החמאתי לה.
"זה הדבר האחרון שהיא הביאה לי." היא אמרה.
"הדבר האחרון?" לא יכולתי שלא לשאול.
"כן, לפני שהיא מתה." היא ענתה.
"אני ממש מצטער." אמרתי בעצב.
"זה בסדר. זה היה מזמן." היא אמרה. "בגלל זה אני מתנדבת בבית החולים."
"היא נתנה לך הרשאה לעשות את זה?" שאלתי.
"כן היא מתה מסרטן ואני רוצה לעזור לאנשים שסובלים מזה." היא אמרה.
"אני חושב שמה שאת עושה מדהים." אני אומר.
"תודה לך" היא אומרת. "אני שמחה שיש לי את השרשרת הזאת. זה מזכיר לי אותה למרות שהיא כבר לא פה. אני פשוט מרגישה אותה איתי. אני לא יודעת אם זה נשמע הגיוני."
"אם את באמת מאמינה בזה אז זה הגיוני." אני אומר.
"תודה על ההקשבה מר סטיילס." היא אומרת ומחייכת.
"זה בסדר ותקראי לי הארי." אני מוצא את עצמי אומר.
"אז לא מר סטיילס יותר?" היא שואלת.
"לא. רק הארי מעכשיו." אני אומר ומחייך.
אני לא יודע אם זה בגלל שריחמתי עליה בגלל אמא שלה אבל שאלתי אותה מה שלא שאלתי אף בחורה בעבר.
"ויולט, רוצה לאכול איתי לארוחת ערב?"
YOU ARE READING
Mr.CEO H.S מתורגם
Romanceהארי סטיילס הוא המנכ"ל הצעיר, העשיר והקפדני של סטיילס בע"מ. החיים שלו נראים מושלמים מהצד: בחורות, כסף ועסק מצליח. אבל יש יותר לסיפור ממה שנראה מבחוץ. העבר של הארי עוקב אחריו כל יום ומונע ממנו לפתח קשרים חברתיים עם אנשים. מה יקרה כשבחייו תופיע בחורה...
