פרק 70

758 39 2
                                    

"אתה מה?" ג'יימס שואל.

"אני האבא של התינוק" בראד אומר.

"מה?" ג'יימס שואל. "לא ידעתי שאתם ביחד."

"אנחנו לא. היינו ביחד פעם אחת" הוא עונה.

"שיט בראד. לא שמעת על קונדומים וסקס בטוח?" ג'יימס צועק.

"כן אבל הקונדום נשבר" בראד אומר.

"אבא, בראד, אתם צריכים להירגע" ליאו אומר.

"אני לא מאמין. ידעתי שככה זה ייגמר עם כל הבחורות שלך. זה הלקח שלך" ג'יימס אומר.

"אני מצטער אבא אבל זה כבר נעשה. בכל מקרה היא רוצה לעשות הפלה" בראד אומר ושוב מתחיל לבכות.

"בראד יהיה בסדר" אני מנחם אותו.

"אני לא רוצה שהיא תעשה הפלה. זה גם התינוק שלי ואני לא רוצה להרוג אותו" בראד אומר.

"סליחה בן. לא הייתי צריך לצעוק עלייך" ג'יימס נאנח.

"אבל אתה צודק אבא" בראד אומר.

"לא בן אתה צודק. אני גאה בך" ג'יימס אומר.

בראד מסתכל עליו בשוק וג'יימס מחייך.

"אני גאה בך שאתה חושב על הילד שלך במקום על עצמך. ככה אני יודע שאתה כבר הורה טוב" ג'יימס אומר.

בראד מחייך ומחבק את ג'יימס. ויולט מנשקת את הלחי שלי ואני מחייך אליה.

"תתקשר אליה ותגיד לה מה אתה מרגיש" ג'יימס אומר.

בראד מהנהן ולוקח את הפלאפון שלו. הוא מתקשר ואנחנו עוזבים את החדר כדי לתת לו פרטיות.

"אני לא מאמין שאני אהיה סבא שוב" ג'יימס אומר.

"ואני אהיה דוד" ליאו אומר.

"אתה בסדר? אתה צריך קרח?" ויולט שואלת אותי.

"אני בסדר. אל תדאגי" אני אומר.

"זאת הייתה המכה הכי חזקה שלי. יש לך פנים קשות" ג'יימס צוחק.

אבל אני לא צוחק. אני לא יודע למה אבל זה הזכיר לי את אבא שלי. כשהוא היה מרביץ לי הוא היה אומר שאני צריך להיות יותר חזק. פתאום אני מרגיש את המכה מחדש וכל הפנים שלי שורפות.

כולם מבינים את השינוי באווירה בחדר. ויולט מחזיקה לי את היד וג'יימס מסתכל עליי.

"אני ממש מצטער הארי. לא הייתי צריך לצחוק על זה. לא חשבתי שזה יזכיר לך את העבר" ג'יימס אומר.

"זה בסדר ג'יימס. אני יודע שלא התכוונת. אני פשוט לא יודע למה הזכרונות חזרו" אני אומר.

"אני ממש מצטער בן" הוא אומר ומחבק אותי.

ואז אני מתחיל לבכות. אבא שלי אף פעם לא ביקש סליחה. הוא א, פעם לא ניה להצטער או לעשות משהו טוב.

אבל הנה ג'יימס מצטער ואפילו מוסיף את המילה בן. אני יודע שהוא לא אבא שלי אבל אני מעריך אותו והוא כמו האבא שהייתי רוצה שיהיה לי. הוא מראה לי שפשוט היה לי מזל רע עם אבא שלי. זה לא אומר שכל האבות הם ככה.

"הארי אתה בסדר?" הוא שואל.

"כן פשוט ביקשת סליחה וקראת ליבן, אבא שלי בחיים לא עשה את זה. הוא מת בלי לבקש סליחה" אני אומר ומפסיק לבכות.

"אני מבין. אני צריך לשתוק כי אני גורם לכולם לבכות" הוא צוחק ואני מחייך. "אבל ברצינות עכשיו, אם אתה רוצה לדבר על זה או פשוט לבכות אתה יכול לפנות אליי."

"תודה ג'יימס" אני מחייך.

"אני לא יודע מה הוא אמר ועשה לך אבל אני יכול לדמיין. בטח הוא שיחק לך ברגשות ואמר לך שגברים לא צריכים לבכות. אני אומר לך עכשיו שגברים בוכים ושלגברים גם יש רגשות. אנחנו מדברים על הרגשות שלנו ובוכים" הוא אומר.

"אני יודע, לפעמים אני שוכח אבל אני יודע" אני אומר.

הוא מחבק אותי שוב. ואז הדלת נפתחת ובראד יוצא מהחדר.

"אז? מה היא אמרה?" ליאו שואל.

"היא אומרת שהיא מבינה אותי. סיכמנו להיפגש עוד יומיים ולדבר על הכל. נדבר ונגיע להחלטה. היא הבטיחה שהיא לא תעשה כלום בלי לדבר איתי" הוא מסביר.

"אז אלה חדשות טובות?" ויולט שואלת.

"אני חושב אבל אני לא רוצה לקוות סתם" בראד אומר.

אחרי זה אנחנו נפרדים וכל אחד הולך לחדר שלו. אני מקווה שהמשך החג יהיה רגוע.

Mr.CEO H.S מתורגםWhere stories live. Discover now